-פרסומת-

מתוך "שחור על לבן" (באדיבות Tulip Entertainment)

ביקורת סרט: שחור על לבן – קומדיה שחורה על טרגדיה פוליטית
| יום חמישי, 9 באוגוסט 2018, 09:30 | בידור ופנאי

בנעוריי חשבתי שאני מבין גדול בקולנוע. הרי ראיתי את “ביג לבובסקי” חמש פעמים לפחות, ואת “ספרות זולה” פעם בחודשיים. ידעתי לצטט את “מועדון קרב” ולחזור כמו תוכי טוב אחרי מה שחכמים ממני אמרו על “הסנדק”. החשבתי את עצמי לאוטוריטה, אחד שיודע, אחד שכדאי לשאול אותו. הרי כל אחד ישמח לשמוע מה יש לי לומר. ואז שמעתי על ספייק לי, והופתעתי. הופתעתי שישנו במאי שמקבל את התואר “חשוב” ו”מוכר”, במאי ששמו שגור בפי מיליונים, ולא ראיתי אף סרט שלו – אפילו לא אחד!

ההפתעה התחלפה במבוכה כשהבנתי למה ספייק לי לא היה מוכר לי – כי הוא שחור. ליתר דיוק, כי הוא במאי אפרו אמריקאי שעשה סרטים על אמריקאים שחורים בשביל אמריקאים שחורים. אלא שהוא כה מוצלח, חד וחריף, שהוא פרץ מחוץ לגבולות הגטו וזכה לשם עולמי. ואלי, כך יצא, הוא פשוט לא הגיע בשום צורה – כי לא קראו לו כהן או טרנטינו.

ספייק לי כבר מזמן לא במאי “שחור בשביל שחורים”. יש שיגידו שהוא “התמסחר”, כשבפועל הוא פשוט נהייה מספיק גדול ומפורסם כדי לפנות לקהלים יותר מגוונים. אבל כאישיות, כסמל, כפרסונה, הוא נותר אדם מאוד פוליטי, מתרעם, שממשיך למחות על אי צדק ואי שוויון בין שחורים ללבנים בארצות הברית, גם בימינו אנו. “שחור על לבן” (BlacKkKlansman), לדוגמה, הוא סרט בסגנון ספייק לי של פעם – סרט שלא מתבייש ולא מפחד לצעוק שהמלך עירום.

העלילה

ג’ון דייויד וושינגטון (John David Washington) מ”בולרז” משחק את רון סטולוורט, השוטר השחור הראשון בעיירה קולורדו ספרינגס בארצות הברית. השנה היא 1979, ולשוטר השחור אין הרבה הזדמנויות להפגין את היכולות שלו. אלא שבשלב מסוים, בזכות היותו השוטר השחור היחיד, הוא נהייה שוטר סמוי, ומסתנן לתוך ארגונים אפרו-אמריקאים קיצוניים. רון מקבל את התפקיד, אלא שהוא רואה אפשרות להשפיע גם מהצד השני.

בלי לחשוב פעמיים ובלי להתייעץ עם הממונים עליו, רון מתקשר אל הנציגות המקומית של ארגון הקו קלוקס קלאן, או KKK בקיצור. הוא מציג את עצמו כגבר לבן שנמאס לו מכל המיעוטים באמריקה, אבל יותר מכל דבר אחר הוא שונא את השחורים, שמכחידים את התרבות הלבנה האירופאית. מנהיגי ה-KKK של קולורדו ספרינגס מתרשמים לטובה מרון, ומפתחים איתו מערכת יחסים טלפונית פורה – עד שבשלב מסוים הם קוראים לו לבוא למפגש.

מסיבות ברורות רון לא יכול לבוא למפגש בעצמו. במקומו הולך שוטר סמוי אחר, פליפ צימרמן היהודי, אותו משחק אדם דרייבר (Adam Driver) מ”בנות” ו”מלחמת הכוכבים”. רון ופליפ ממשיכים להתקדם בתוך הארגון, אחד פיזית ואחד טלפונית, שניהם בתור אותו אדם לכאורה, עד אשר רון מגיע למקום מפתיע – הוא מתיידד טלפונית עם דיוויד דיוק בכבודו ובעצמו, מנהיג ארגון ה-KKK כולו והאדם ששם לעצמו למטרה לכבס את השפה הגזענית של הארגון, כדי לאפשר לאידאולוגיה של עליונות הגזע הלבן לחלחל לשפה הפוליטית. את דיוויד דיוק משחק טופר גרייס (Topher Grace) מ”מופע שנות ה-70″ ו”ספיידרמן 3″.

קומדיה מחרידה

על הנייר, “שחור על לבן” הוא סרט קומדיה. הוא מוצג כקומדיה, מתוייג כקומדיית פשע ב-IMDB, והטריילר של הסרט מצחיק למדי. אל חשש, גם הסרט עצמו מצחיק. אלא שהוא מבוסס על האוטוביוגרפיה של רון סטולוורט, אדם אמיתי לחלוטין, וההתרחשויות שבסרט קרו באמת. הסרט כמובן משנה, מיפה ומעקם מעט את הסיפור כדי שיתאים לפורמט של קומדיית רטרו, אבל עצם הרעיון שהסיפור הזה קרה, ששוטר שחור לא מנוסה נהייה חבר מכובד ואפילו נערץ ב-KKK, מופרע לחלוטין.

וכאן מתגלה צד אחר של “שחור על לבן”, צד לא נעים בכלל. כי אמנם שחור ויהודי שמשתפים פעולה כדי להסתנן ל-KKK זה מצחיק, עולם בו ארגון ה-KKK קיים הוא לא. ואמנם טופר גרייס הוא גרסה מאוד משעשעת של דיוויד דיוק, אנחנו חיים בעולם בו דיוויד דיוק הוא עדיין דמות משפיעה, אדם שקולו נשמע לא מעט בבחירות של 2016, ושוב לא פעם מאז. עולם בו אמריקאים ממוצא אפריקאי, צאצאי עבדים, מתחלקים לאלה שרוצים לשנות מבפנים ואלה שמאמינים באלימות כפתרון לגיטימי. עולם שבו בין שחורים ללבנים אין אמת שחור-לבן, וכל סוגיה נמדדת בקונטקסט שלה.

“שחור על לבן” הוא קומדיה, כן, והוא לא מפסיק לטלטל ולזעזע כל הזמן, לחלוטין בכוונה.

מתוך "שחור על לבן" (באדיבות Tulip Entertainment)

מתוך “שחור על לבן” (באדיבות Tulip Entertainment)

כלי עבודה כבדים מדי

כבמאי מנוסה שפועל קרוב לארבעים שנים, לספייק לי יש רפרטואר מגוון וארגז כלים גדוש בכל טוב. לכן ברור לחלוטין שכל מהלך שבו הסרט מעביר מסר הוא מהלך מכוון לחלוטין – והוא מעביר את המסרים שלו עם פטיש חמש קילו. אפשר להבין למה. הסרט כל כך אבסורדי ומוגזם, כל כך קומי מעצם המוזרות של הסיפור עצמו, שצריך להדגיש ולהבהיר כשמשהו נאמר ברצינות.

לכן השיחות האינטימיות שבין חבר KKK בכיר לבין אשתו, או הרצאה של פעיל זכויות אפרו אמריקאים שניתנת לסטודנטים שחורים מתוסכלים, או תיאור ממקור ראשון של אדם שחזה בלינץ’, כולם מועברים בדרמטיות רבה ואפילו בשפה קולנועית ששונה משאר הסרט. בנוסף, הסרט משחיל שוב ושוב רמזים מאוד עבים לכך שמדובר בסיפור משנת 79, אבל בפועל לי מדבר על ימינו אנו – על תנועת Black Lives Matter, על התמיכה של דיוויד דיוק וריצ’ארד ספנסר הנאו-נאצי בטראמפ, וכו’. לספייק לי יש עמדה פוליטית מאוד ברורה שהוא רוצה להביע דרך הקומדיה שלו. הבעיה היא שהוא בעיקר משכנע את המשוכנעים.

מתוך "שחור על לבן" (באדיבות Tulip Entertainment)

מתוך “שחור על לבן” (באדיבות Tulip Entertainment)

אולי זו מטרתו, ואולי הכעס שלו פשוט לא מרוסן, אבל אם אתם סולדים ולו מעט מהפוליטיקה האמירקאית ותנועות הצדק החברתי השונות, “שחור על לבן” כנראה יעמיק את התחושה הזאת. חברי ה-KKK מוצגים כמוזרים ומגוכחים, הסטודנטים השחורים חכמים ואציליים, השוטרים הלבנים גזענים אבל מנסים להשתפר בקושי רב, והימין האמריקאי הוא אחת ההתגלמויות של השטן. אין בסרט שום מקום להתווכח או לתהות על העמדה הזאת – זאת עמדה שיש לקבל, ורצוי לבוא איתה מראש לסרט.

בשורה התחתונה

אחת ממטרותיה של היצירה היא להביע. במקרה של ספייק לי, הוא מביע את הזעם והתסכול הגועשים בו. ההבעה הזאת לגמרי לגיטימית. וכיציריה הסרט מצוין, כי הוא פורט בהצלחה רבה על כל הרגשות שהיוצר, ספייק לי, רצה לעורר בנו. כמסמך שמטרתו לעורר בנו מחשבה ולהציג לנו תמונה שלא הכרנו, הסרט קצת בוסרי ומתאמץ מדי. למרות זאת, מדובר ככל הנראה בסרט הטוב ביותר שראיתי השנה – וקשה לי שלא להמליץ עליו בלהט.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות