-פרסומת-

בובה של רצח (באדיבות פורום פילם)

ביקורת סרט: בובה של רצח – גימיק עשוי מלבד ובדיחות גסות
| יום חמישי, 23 באוגוסט 2018, 17:00 | בידור ופנאי

לא רואים הרבה בובות היום במדיה. לא בקולנוע, ולא בטלוויזיה. “רחוב שומשום” עדיין רץ, אבל “החבובות”, שהייתה תכנית פולחן עוד משנות ה-50 ועד לשנות ה-90, נעלמה מהמסך. ניסיון קאמבק קצר שלה נכשל לחלוטין. יכול להיות שאחת מהסיבות לזה היא ש”החבובות” נתפשת כתכנית לילדים, כשבפועל היא הייתה מיועדת למבוגרים מאז ומתמיד. ילדים לא מתחברים להומור שלה, ומבוגרים לא מתחברים לבובות.

הצעד ההגיוני הוא לעשות גרסה שמכוונת למבוגרים בצורה כל כך ברורה, בוטה וקיצונית, שלא תהייה טעות לגבי קהל היעד – ושהמבוגרים יהיו מוכנים ללכת לקולנוע לצפות בבובות מדברות. כך, ככל הנראה, נוצר “בובה של רצח” (The Happytime Murders). הסרט הופק ובויים על ידי בראיין הנסון (Brian Henson), מילדיו של ג’ים הנסון, יוצר “החבובות” – והנסון הבן בהחלט מוכן ללכת עד הסוף עם הגרסה הקיצונית ביותר שהוא יכול לייצר.

העלילה

העיר לוס אנג’לס לא יודעת יותר גזענות או פערים מגדריים. כל בני האדם מאוחדים יחדיו בדבר אחד – הם בזים, מזלזלים ומתעללים בבובות.

לוס אנג’לס היא עיר בה חיות הרבה מאוד בובות – אחרי הכל, תעשיית הבידור האמריקאית יושבת שם ברובה, אז איפה עוד הבובות יגורו? בגדול הבובות מסתדרות, אבל הן סובלות מאפליה בלתי פוסקת – פשוט בגלל שהן עשויות מלבד. ויש להן צבעים מוזרים. והן נשמעות מצחיק. והן בובות.

גיבור הסרט הוא פיל פיליפס, בלש פרטי. פיל היה שוטר בעברו, הבובה הראשונה שהתקבלה למשטרה – וגם הבובה האחרונה. כעת הוא פותר בעיות של בובות אחרות, שלא מצליחות להגן על עצמן – אך כמובן בתשלום. הקייס החדש של פיל הופך אותו לעד לרצח – ויותר מרצח אחד. פיל מבין שמה שמקשר בין הרציחות, הוא שכל הקורבנות הם שחקנים לשעבר בסדרת הבובות “זמן שמח”, שהייתה להיט ענק בשנות ה-90.

בלית ברירה פיל חובר לשוטרת אדוורדס, אותה משחקת מליסה מקארתי (Melissa McCarthy). אדוורדס ופיל לא מסתדרים כל כך אחד עם השניה, בעיקר בהתחשב בזה שאדוורדס אשמה בזה שפיל גורש מהמשטרה בבושת פנים – אבל שניהם נאלצים להתמודד זה עם זו, כדי להפסיק את סדרת הרציחות המחרידה הזאת.

מותח את הגימיק עד הסוף

ברור ממבט ראשון ש”בובה של רצח” משחק על גימיק. יש פה בובות מהיוצרים של “החבובות”, שעושות ואומרות דברים נורא נורא גסים. כמו ש”דדפול” הוא גיבור על חסר גבורה וחסר מעצורים, כך גם פיל פיליפס הוא הגרסה הלא חמודה, לא נעימה ולא מומלצת לילדים של קרמיט הצפרדע. חוץ מהגימיק הזה, לסרט אין עוד ממש מה להציע – אבל זה לא דבר רע בהכרח.

על כל שאלה שתעלה לכם במהלך הסרט, יש רק תשובה אחת – “כי ככה, כי בובות!”. אין הסברים הגיוניים ממש למה שמתרחש. יש מעט בניית עולם שמספרת נרטיבים כלשהם, אבל היא חסרת עומק לחלוטין. לא נעשה שום מאמץ לגרום לעולם הזה להיות הגיוני, הוא פשוט קיים. הוא עולם בו בובות חיות לצד בני אדם, עושות דברים משלהן שהם לפעמים יותר מצחיקים משהם הגיוניים, וזהו. תתמודדו עם זה!

אבל מה? זאת לא באמת בעיה – כי הגימיק עובד. הגימיק עובד כל כך טוב, שלמרות שכל הסרט יושב עליו ועליו בלבד, זה לא מעייף ולא נמאס עד סוף הסרט. “בובה של רצח” הוא גם סרט די קצר בסטנדרטים עכשוויים – שעה וחצי אורכו. והוא אכן מסתיים בערך כשלהפקה עצמה מתחיל להימאס כבר מהגימיק. כמו כן, לא מפריע בכלל שבמרכז הסרט יש קומיקאים מנוסים מאוד.

בובה של רצח (באדיבות פורום פילם)

בובה של רצח (באדיבות פורום פילם)

היתרון והחסרון שבקומיקאים מנוסים

מליסה מקארתי יודעת מה היא עושה. ובמאי שיודע לנצל את היכולות שלה גם מרוויח. היא מצחיקה מכל הכיוונים – בטקסט, בהתנהגות, בתזמונים ובמשחק הגוף שלה. היא אפילו מצליחה להיאבק בבובות בצורה משכנעת ולא מגוחכת. טוב, לא מגוחכת יותר משזה צריך להיות.

מלבד מקארתי מופיעה בסרט מאיה רודולף (Maya Rudolph), בתפקיד לא גדול אבל מאוד בולט ומאוד משמעותי. היא המזכירה של פיל פיליפס, והיא גונבת את ההצגה בכל סצינה שהיא נמצאת בה. ואז ישנם מפעילי הבובות – כולם עובדים שנים רבות עם משפחת הנסון, והם מעצבים, מפעילים ומדובבים בובות במקצועיות ובהנאה רבה.

כל הכישרון הזה מאפשר לסרט להתפרע עם הטקסטים, וכמו שנהוג בהרבה סרטי קומדיה – חלק ניכר מהטקסט מאולתר במקום. וכאן, בעצם, אנחנו רואים גם את אחת הבעיות של הסרט.

קומדיה בנויה על כמה אלמנטים, כשאחד המרכזיים הוא תזמון. אלתור מהסוג שמקארתי, רודולף ואנשי החבובות רגילים אליו בנוי על מילוי חללים. כשעומדים על במה ויש שתיקה, זה צורם – זה מרגיש כמו טעות. אז חייבים למלא את החלל הזה במלל, וכמה שיותר. ובתור קומיקאית מנוסה ומצליחה, מקארתי יודעת למלא את החלל. אבל סרט הוא לא הופעה על במה, ופאוזות קומיות הכרחיות לפעמים.

בובה של רצח (באדיבות פורום פילם)

בובה של רצח (באדיבות פורום פילם)

נוצרת פטפטת מעייפת מעט. במקומות בהם היה צריך להיות רגע שקט כדי לתת לנו לקלוט, לעכל ולצחוק, יש במקום זה דיבורים. ומה חמור במיוחד? שבהרבה מקרים הדיבור הנוסף גם מסביר את הבדיחה, ומוציא ממנה את כל העוקץ. כל הפטפטת הזאת מציקה במיוחד כשמקור ההומור הוא בדרך כלל בובות – בובות מצחיקות ומעוצבות כדי שנסתכל עליהן ונבחן אותן. אם נזכר ב”חבובות”, דווקא שם השתיקות הקומיות היו ארוכות מהרגיל – גם בטקסטים מאולתרים. כי למפעיל בובות יש הרבה דברים להתעסק איתם כדי לייצר קומדיה. אבל למקארתי יש בעיקר את המילים שלה, והיא לא מפסיקה להשתמש בהן – וזה קצת מעייף.

בשורה התחתונה

“בובה של רצח” הוא רעיון טוב שלא מתאמץ. הוא יכל להיות סרט מבריק, אבל הוא לא. לא נראה שזאת טעות – מורגש מאוד שהוא לא מתאמץ בכוונה. אם נדייק, הוא מתאמץ במקומות מאוד מסוימים – הבובות. זו כנראה התצוגה המרשימה ביותר של הפעלת בובות בקולנוע, וזה בפני עצמו מרשים. בנוסף, הסרט באמת מצחיק. ובשעה וחצי לא תספיקו להתעייף ממנו.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
קריאה נוספת
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות