ביקורת סדרה: אוזרק, עונה 2 – זה הכל אותו דבר

אוזרק, עונה 2 (צילום: Jessica Miglio, תמונה באדיבות Netflix)

לפני כשנה יצאה העונה הראשונה של “אוזרק” (Ozark), דרמת פשע בכיכובו של שחקן הקומדיות ג’ייסון בייטמן (Jason Bateman). כצפוי, כולם נדהמו והתפעמו מהיכולת של בייטמן לשחק לא רק איש משפחה מבולבל בקומדיה, אלא גם איש משפחה מבולבל בסדרה מורטת עצבים. בצדק, כי ההופעה שלו בתפקיד הראשי הייתה מצוינת. אבל האם היה מקום להמשיך את הסיפור? העונה השניה הגיעה, ואיתה התשובה לשאלה הזאת. אמנע מלחשוף בפניכם ספויילרים לעונה החדשה כמובן, אבל אם לא צפיתם בעונה הראשונה –

ספוילרים לעונה הראשונה של אוזרק לפניכם!

ראו הוזהרתם.

העלילה

משפחת בירד בבעיה רצינית. סוחרי הסמים המקומיים, משפחת סנל, חיסלו את הנציג של קרטל הסמים המקסיקני – ועשו עבודה מאוד לא מקצועית בלהסתיר את זה. כעת מרטי צריך לעבוד בשבילם ולהפוך למציאות את הרעיון של אוניית הקזינו, שתהייה כלי אידאלי להלבנת כספים, תוך כדי שהוא צריך לפתור את המשבר עם הקרטל. במקום דל, הנציג הקודם, הקרטל שולח עורכת דין ממולחת ואכזרית לא פחות.

רוי פטי, סוכן ה-FBI הפסיכוטי שמנסה לתפוס את מרטי, מוצא בינתיים מישהי חדשה לנצל – רייצ’ל, הבעלים של אחד העסקים שמרטי מלבין דרכם כספים. היא גנבה ממרטי הרואין, הסתבכה, וכעת פטי מנצל את זה כדי להפליל את מרטי בעזרתה.

בלית ברירה מרטי ואשתו וונדי שוקעים עמוק לתוך עולם הפוליטיקה של הרי האוזרק, כדי לקבל אישורים לפתיחת הקזינו – עולם שמתגלה כאכזרי לא פחות מעולם קרטלי הסמים שאליהם הם כבר החלו להתרגל.

אין חדש בהרי האוזרק

הנוסחה של “אוזרק” פשוטה עד כדי ייאוש: משהו מסכן את משפחת בירד. וונדי ומרטי מדברים עם מישהו, מבטיחים למישהו אחר משהו, והסכנה נפתרת. זה מייצר סכנה חדשה, וונדי ומרטי מדברים עם מישהו, מבטיחים משהו למישהו אחר, והסכנה נפתרת. מה שמייצר עוד סכנה חדשה.

מצד אחד הנוסחה הזו מייצרת מסר ברור – למוות אלף פרצופים. אל תסמכו על אף אחד, כולם אויבים פוטנציאלים, בסופו של דבר משפחת בירד יכולה לסמוך רק על עצמה. מצד שני זה פשוט מאוד, מאוד עצל. סדרה שיש בה כל כך הרבה מתח לא יכולה להיות צפויה, אבל המתח של העונה השניה מחזיק לפרק אחד, אולי שניים, ונשבר ללא סיכוי לחזור יותר. תחשבו איזה פספוס זה, בהתחשב בנקודת הסיום המבעיתה של העונה הקודמת.

יש נטייה להשוות את “אוזרק” ל”שובר שורות”. מעבר לקווי הדמיון הברורים בין הסדרות, “שובר שורות” היא גם דרמת הפשע הכי בולטת ומצליחה של השנים האחרונות. לכן בואו נתרחק מההשוואה הלא הוגנת, ונדבר על דרמות פשע בכלל. יש כמה וכמה דרכים לנתח מה הופך דרמת פשע לטובה, אבל אם נוכל להסכים לגבי משהו אחד, זה שכל דרמות הפשע מורכבות גם עלילתית וגם מוסרית – בין אם זה “שובר שורות”, “הסופרנוס”, “הסמויה”, “ריי דונובן” ודומיהן, הסדרות מציגות את גיבוריהן במצבים בהם אנחנו בבירור לא מקנאים בהם, מצבים בהם הם נאלצים לעשות החלטות מאוד קשות שלא היו לגיטימיות בשום נסיבות אחרות, אבל במקרים הספציפים האלה אנחנו מקבלים אותן.

וזה לא המצב ב”אוזרק”. זה היה המצב בעונה הראשונה, אבל בעונה השנייה נדמה שמשפחת בירד נכנסת למעין שגרת חירום. כשבדרום נופלים פצמ”רים, בתל אביב שותים קפה, וכשמאיימים על מרטי עם אקדח לראש, וונדי מוזגת שמפניה. הכל בסדר. החיים של כולם תמיד בסכנה ולאף אחד לא אכפת. שזה טבעי, כי אי אפשר לחיות בפאניקה, להכל אפשר להתרגל… וברגע שמתרגלים מפסיק להיות איכפת. משפחת בירד ממשיכה להעמיד פנים שאכפת לה, אבל האם אכפת לנו?

אוזרק, עונה 2 (צילום: Jessica Miglio, תמונה באדיבות Netflix)
אוזרק, עונה 2 (צילום: Jessica Miglio, תמונה באדיבות Netflix)

אין אף אחד סימפטי

מלבד הסיפור שחוזר על עצמו מפרק לפרק, ל”אוזרק” יש בעיה חמורה אף יותר. יש סדרות שכתובות פחות טוב ומשוחקות הרבה יותר רע, ובכל זאת זה עובד להן. למה? כי הדמויות סימפטיות. לפעמים בא לנו פשוט לראות סדרה על אנשים שאנחנו מחבבים, גם ואפילו במיוחד כשקורים להם דברים נוראיים. אבל באוזרק כבר מזמן לא אכפת מאף אחד.

לא אכפת לנו ממרטי ולא אכפת לנו מוונדי. אנחנו אדישים לבן שלהם וכבר נמאס לגמרי מהבת שלהם. לא אכפת לנו מרייצ’ל וקצת אכפת לנו מרות’, העבריינית המקומית שעובדת בשבילם, אבל זו לא הסדרה שלה והיא לא מקבלת מספיק זמן מסך או עלילה כדי להצדיק צפיה. לא אכפת לנו מאבא של רות’ שנהייה פתאום דמות מרכזית בלי שאף אחד ביקש, לא אכפת לנו בכלל ממשפחת סנל ולא ממש מזיזה לנו עורכת הדין של הקרטל. לא אכפת מהפוליטיקה של הרי האוזרק שלא הייתה קיימת ופתאום היא מרכזית. אם יתחיל פרק בו כולם ימותו ובאותו רגע תסתיים כל הסדרה נמשוך בכתפיים ונראה את העונות הקודמות של “סמוך על סול” פעם רביעית.

מרטי בירד היה דמות ממש טובה בעונה הראשונה, אבל במהלך העונה השנייה הוא פשוט נמאס. נמאס לראות אותו לחוץ ומבוהל. להיות לא החלטי ואסרטיבי בו זמנית זה שטיק שמתיישן מהר, ומרטי מיצה אותו עד תום.

בשורה התחתונה

אפשר לראות את עונה 2 של “אוזרק” באינרציה. אפשר למלא איתה חלל ריק כשאין מה לראות. היא לא נוראית בכלל. היא פשוט עוד מאותו הדבר, שזה משעמם. ושיעמום הוא הרוצח הכי נוראי שיכול להיות לסדרת מתח, לדרמת פשע שאמורה לגרום לנו לחשוש שוב ושוב לחיי הגיבורים.


חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.

הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.

השוואת מפרטים