-פרסומת-

אקיהברה, יפן (צילום: רפאל בן ארי, גאדג'טי)

מסע לאקיהברה: מגן עדן לגיימרים ועד תרבות משונה ביפן
| יום ראשון, 25 בנובמבר 2018, 09:30 | טורים אישיים, משחקים

תכננתי לראות את המקום בביקור קצר, אך ליפנים היו תוכניות אחרות עבורי. מצאתי את עצמי נודד שוב ושוב אל המקום המהפנט, המוזר והמדהים ששמו “אקיהברה”. כנראה שאני לא אמור להיות מופתע – הרי עוד לפני שנסעתי שמעתי את השמועות, ראיתי סרטונים ותמונות, אבל שום דבר לא הכין אותי למחילת הארנבים הזו, שאפשר לצלול לתוכה עמוק ככל שתרצו.

שמו של המקום מגיע מתחנת הרכבת הסמוכה, “אקיהברה”, בעיר טוקיו. ביציאה מתחנת הרכבת מרגישים מיד את השינוי באווירה: זה לא מקום רגיל. מימין ומשמאל מתנוססים בניינים גבוהים של חברת Sega, פרסומות לסדרות ומשחקי אנימה מקשטים את הרחוב. אי אפשר לטעות: הגעתם לאקיהברה, גן העדן של גיימרים, מייקרים, גיקים מכל סוג, חובבי אנימה, משחקי קלפים או פיגורות.

שלט סגה

צילום: רפאל בן ארי, גאדג’טי

ברוכים הבאים לאקיהברה

הביקור הראשון שלי באקיהברה היה עם כריס, חבר שפגשתי בהוסטל כמה ימים לפני כן. כששאל אותי לאן כדאי ללכת, השבתי לו שכדאי להתחיל מ”סופר פוטטו”, חנות הרטרו הגדולה והמפורסמת. “גדולה” זה תיאור צנוע: החנות משתרעת על פני כמה קומות, שמחולקות לתקופות שונות בהיסטוריית המשחקים, ולקינוח יש אולם ארקייד פעיל בקומה העליונה של החנות.

כריס, בחור נורמטיבי למדי מקנדה, החל להפליג על זרמי הנוסטלגיה החזקים בחנות, ורץ אליי מדי פעם עם מחסנית של “סופר מריו”, “מגה-מן” או משחק אחר שהיה נוהג לשחק בילדות, ולאחר מכן ישב לשחק איתי בהתלהבות במכונת הארקייד של Metal Slug (לעזאזל, המשחק הזה כל כך קשה!). גם אני, שעסקתי כבר מספיק במשחקי רטרו כדי לא להתרגש מכל משחק ישן, קטונתי מלהכחיש את הקסם של המקום.

פסל מריו

צילום: רפאל בן ארי, גאדג’טי

אבל זו רק חנות אחת. עכשיו דמיינו חנות אחרי חנות, בכל קומה, בכל בניין, רחוב אחרי רחוב, שכולם פשוט עמוסים לעייפה בכל מה שקשור למשחקים, תרבות הגיקים, ותחביבים שונים. זה כוח המשיכה האמיתי של אקיהברה: אפשר לטייל שם במשך שנים ועדיין להיות מופתעים, כל פעם מחדש, למצוא דברים שלא דמיינתם.

אחרי סיבוב של כמה שעות באיזור הגיע הזמן להמשיך הלאה: נסעתי עם כריס לסיים את היום בפאב נחמד בשם Spincoaster, שכולל ספריית תקליטים (אפשר לבקש מהברמן שינגן את התקליט האהוב עליכם). ידעתי שבקושי גירדתי את פני השטח, ושאני חייב לחזור לאקיהברה כדי לזקק את התמצית של המקום המופלא והמשונה הזה.

איחוד התרבויות האיזוטריות

לבדי, כשפיניתי לי את כל היום, יכולתי באמת להתחיל לזחול במסדרונות המרוחקים והשקטים ביותר של אקיהברה. נכנסתי לבניינים השונים במטרה לגלות את החנויות, האנשים, בתי הקפה המיוחדים (חלקם הזויים למדי), והתרבות של אלו המגיעים לאקיהברה על בסיס קבוע.

מכולת לדברי אלקטרוניקה ביפו

צילום: רפאל בן ארי, גאדג’טי

ביקרתי ב”מכולת לדברי אלקטרוניקה”, שם מצאתי מבחר מדהים של חוטים, ברגים, כרטיסי זכרון, חיישנים, נגדים, לוחות אלקטרוניים וכל רכיב חשמלי שיכולתי לתאר לעצמי – כולם מסודרים באופן מופתי, שילוב בין שוק אלקטרוניקה גדול לבין הסדר הפדנטי היפני. נכנסתי לבניינים השונים וגיליתי חנויות תחביבים של רובוטיקה, אסטרונומיה ומוזיקה.

עד מהרה נתקלתי בתרבות האוטאקו: האובר-גיקים של יפן. החנויות הגדולות ביותר הוקדשו להם, עם מדפים עמוסים ב-DVD של סדרות אנימה, פיגורות, חפצי אספנות ופריטים ביזאריים למדי. חובבי הדגמים להרכבה ימצאו כאן שלל רב, בתחום שלם הנקרא Gunpla, שילוב בין המילים “Gundam” ו-“פלסטיק”. מדובר בדגמים להרכבה שהתחילו מסדרת ה-Mecha המהפכנית Gundam. אספני פיגורות ילכו לאיבוד בין התצוגות המרשימות, עם דמויות מסדרות כמו Dragonball Z ועד לשילובים שלא ראיתי מעודי, כמו באטמן-סמוראי שנראה מרשים במיוחד.

באטמן סמוראי

צילום: רפאל בן ארי, גאדג’טי

הארקייד חי ביפן

התרשמתי ביותר מאולמות הארקייד. או, נכון יותר לומר, בנייני הארקייד. לענקיות ארקייד כמו סגה, Taito ואחרות, יש בניינים שלמים באקיהברה המוקדשים למשחקים מכל תקופה – החל ממשחקי הארקייד הנוסטלגים והישנים, ועד למשחקי VR בצוותים, חדשים ומצוחצחים. אין משחק ואין מכונה שלא תוכלו למצוא איפשהו באקיהברה, ולחפש אותן זה בהחלט חלק מהכיף.

הפעם האחרונה שהייתי באולם ארקייד היתה כנראה לפני שני עשורים, פחות או יותר, כשבישראל עדיין היו “משחקיות” מהסוג הזה, עם מכונות המשחק הגדולות והרועשות. עם זאת, כשנכנסתי לאחד הבניינים הגדולים של סגה, לא הרגשתי שאני חוזר לעבר. להיפך: הבנתי איך אמור להיראות אולם ארקייד מודרני, וכמה התרבות הזו ייחודית ליפן, וחסרה לנו במערב.

לשחקנים יש כרטיסים אישיים, עליהם הם שומרים את ההתקדמות שלהם. המכונות מאפשרות לשחקנים להתחרות זה מול זה, במעין Deathmatch גדול ומרשים. המשחקים הרבה יותר משוכללים, תחרותיים ורציניים, ונראים מלוטשים להפליא. היום ניתן להביא בקר שליטה מהבית, ולחבר אותו למכונה אם תרצו. מסך גדול במרכז החדר מציג את המשחקים המתנהלים בין השחקנים כרגע, בדומה לתחרויות ספורט אלקטרוני.

משחקי ארקייד ביפן

צילום: רפאל בן ארי, גאדג’טי

החידושים הרבים לא גורעים מההתלהבות של אולם הארקייד המסורתי. עדיין יש להמתין בציפייה לתורך (בשעות העומס), המבקרים מתגודדים סביב שחקנים מוכשרים על מנת ללמוד את סודות המשחק, וההתרגשות עדיין באוויר. הארקייד לא רק חי ביפן – הוא עדיין מרגיש כמו חוד החנית, ותרבות בפני עצמה.

לקראת הערב, כשהיפנים מסיימים את יום העבודה במשרד, הארקיידים מתמלאים חיים מחדש. ניתן לראות מדוע בנייני הארקייד הגדולים שומרים על המשחקים הנוסטלגיים – כעת המבקרים מבוגרים יותר. הם ישחקו במכונות שחלקן נמצאות שם עוד משנות ה-80, וחלקן חדשות מעט יותר, בזמן שהצעירים יהנו ממשחקי קצב מהפנטים ומהחידושים האחרונים בגיימינג.

משחק ארקייד מטאל סלאג ביפן

צילום: רפאל בן ארי, גאדג’טי

“אוי לא”

דווקא התחביב שלי, איסוף משחקי מחשב, הביא אותי למקומות ההזויים ביותר באקיהברה. בפעם הראשונה שבה ראיתי שיש קומה שלמה של משחקי PC בחנות יד שניה כלשהי, התלהבתי מאוד. דמיינתי את המדפים מלאים במשחקים נוסטלגיים ואהובים, שאוכל לבחור מהם את המשחקים החסרים לי באוסף. כשעליתי לקומה העליונה של משחקי המחשב, הבנתי את גודל הטעות.

חלק משמעותי מהחנויות והמבנים השונים, בקומות העליונות יותר, עוסקים במוצרי מין מסוגים שונים. בין אם מדובר בפורנו, כריות “מיוחדות”, ועד לדברים שהשתיקה יפה להם – הופתעתי מהכמות כמו מההיצע. היות ורוב משחקי הפורנו ביפן הם עבור המחשב האישי, ואני חיפשתי משחקי מחשב יד שניה, הייתי צריך לבלוע את הרוק ולסייר בכמה מהמקומות המביכים ביותר שנכנסתי אליהם מימיי.

הצרה היתה שבאמת בכל חנות, בין שלל משחקי הפורנו האינסופיים, תמיד היה גם מדף קטן עם משחקי PC “רגילים” בקופסה גדולה, מהסוג שאני מחפש. לכן, המשכתי מחנות לחנות, כל פעם מגלה כמה פנינות בתוך ים המשחקים האירוטיים שהקיף אותי. אם זה לא מספיק, המשחקים גם הופעלו להדגמות, כך שבזמן החיפושים לא נחסכו ממני קולות רקע של גניחות, וצלילים מיציים שונים.

בחנויות היד-השניה ניתן למצוא כל דבר גיקי (צילום: רפאל בן ארי, גאדג'טי)

בחנויות היד-השניה ניתן למצוא כל דבר גיקי (צילום: רפאל בן ארי, גאדג’טי)

בכל אחד מהמקומות הללו הייתי הזר היחיד. שמתי לב שהלקוחות שפוקדים את המקומות הללו מגוונים מאוד: תמצאו שם סטריאוטיפים אנטי-סוציאלים, ולצידם תמצאו גם אנשי עסקים בחליפה, מדפדפים בין הפריטים האירוטיים באין מפריע. המוכרים בחנויות הללו תמיד חייכנים ושמחים לעזור. אין ספק שאם יש מקום שבו גם הטיפוס הקריפי ביותר יכול להרגיש נורמלי, זה באקיהברה. כאן אף אחד לא שופט את הלקוחות – כולם מתקבלים בברכה, ולכולם מותר להיות מעט מוזרים.

למעשה, תעשיה שלמה סובבת את הטיפוסים הללו, עם שלל מוצרים להפגת הבדידות, כפי שתוכלו לדמיין לעצמכם. יוצאי דופן הם ה-Maid Cafes, בתי קפה שבהם המלצריות המחופשות לחדרניות יקראו לכם “מאסטר” וישירו לכם שירים. הן בקיאות בפרטים של תרבות הגיקים המקומית, וחלקן צופות בסדרות אנימה שונות, כך שהלקוחות יכולים לנהל איתן שיחות על הנושאים הגיקיים האהובים עליהם. ניתן לראות אותן ברחוב, מזמינות את העוברים ושבים להיכנס.

גן העדן הפרטי שלי

על כל המוזרות הרבה שבה הצלחתי למצוא באקיהברה גם את גן העדן הפרטי שלי. חנות בשם BEEP @ Akihabara, שנמצאת בכלל במרתף צדדי באחד הרחובות, התגלתה כמקום המושלם לחובבי מחשבי רטרו, תוכנות ישנות, משחקי מחשב נוסטלגיים ואביזרים מעניינים הקשורים לנושא.

ציוד גיימינג רטרו ביפן

צילום: רפאל בן ארי, גאדג’טי

החנות מלאה במחשבים פועלים מכל התקופות, שמריצים משחק זה או אחר. זהו ריכוז מרהיב של המחשבים היפניים שתמיד קראתי עליהם, אולם מעולם לא נתקלתי בהם, כמו ה-PC98 וה-MSX. ניתן למצוא שם כונני דיסקטים, כבלים מהמאה הקודמת, תקליטונים במצב חדש, עכברים נוסטלגיים ואפילו מקלדות מדגם M המפורסם של IBM. החומרה נשפכת גם ללוחות ארקייד מקוריים (Jamma), ונראה כי בכל יום מגיע משהו חדש ומעניין.

מלבד תצוגת החומרה המרשימה ישנם גם כמה מדפים של משחקים. הפעם משחקי הפורנו היו מיעוט אל מול המשחקים הרגילים, ביניהם גרסאות יפניות מעניינות של המשחקים הנוסטלגיים שאני אוהב, מהנסיך הפרסי ועד ל-Unreal. ליד המשחקים אפשר למצוא גם כמה מדפים של פסי קול, החל מדיסקים ועד לתקליטים של סוניק. ואם זה לא מספיק, בצד עומדת מכונת Rock ‘n Rage, להנאתכם ללא תשלום. תענוג!

משחק סים סיטי

צילום: רפאל בן ארי, גאדג’טי

כשחשבתי שזה נגמר

שוב ירד הערב. אחרי יומיים באקיהברה, חזרתי למלון עייף אך מחייך מאוזן לאוזן. ליטפתי ינשופים, שיחקתי משחקי ארקייד ישנים וחדשים, שתיתי קפה מרשים ב-Gundam Cafe, ואפילו ראיתי נהגי קארטינג בתחפושות מריו נוסעים ברחוב. גם החיפושים המביכים בחנויות הסדום-ועמורה השתלמו, ומצאתי כמה משחקי מחשב קלאסיים שהתלהבתי מהם מאוד, לאוסף שלי.

רצוץ ומרוצה, נחתי לי במיטה ושלחתי תמונות לחברים. אחרי ההתלהבות, הם הגיבו בפליאה: “מה, איך לא קנית את המשחק הזה? אתה עוד בטוקיו? אתה חייב לחזור לקנות אותו בשבילי!” טוב, כנראה שמחר חוזרים לאקיהברה.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
קריאה נוספת
עוד על הכותב
author-image
רפאל בן-ארי
rafael@gadgety.co.il
בוגר תואר BS.c במדעי המחשב, אוהב לחקור, לבנות ולהבין טכנולוגיה. גיק מחשבים, כותב ומשחק מגיל צעיר. בזמנו הפנוי (הנדיר) נהנה ליצור, לטייל ולקדם יוזמות שונות בתחום הגיימינג בישראל. מפעיל את ערוץ היוטיוב "אולדסקול".
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות