“רובוטריקים” (Transformers) הוא כנראה הפרנצ’ייס הקולנועי המוזר ביותר שקיים כרגע. בניגוד למתחריו הגדולים, שהצלחתם הקופתית כמעט תמיד משקפת את דעת הקהל עליהם, “רובוטריקים” של מייקל ביי הם סרטים שמבקרים וצופים כאחד לא מפסיקים לבוז להם – ועדיין אלה סרטים שמרוויחים כמויות אדירות בקופות. סוס מנצח לא מחליפים, ואם מייקל ביי מצליח להביא קהל עצום לסרטים המעייפים שלו, הוא ימשיך לעשות את זה – וימשיך להכתיב את הטון של הסרטים שלו.
אבל בפרמאונט (Paramount) החליטו שבמקביל לביי, אפשר לתת לעוד במאים לעשות סרטים בעולם הזה. וכך נכנס לתמונה טרוויס נייט (Travis Knight), במאי אנימציה מוכשר ביותר מסטודיו לייקה, שביים גם את יצירת המופת “קובו: אגדה של סמוראי”. הוא מי שביים את “באמבלבי” (BumbleBee). אז איך נראה סרט “רובוטריקים” שלא בויים על ידי מייקל ביי?
העלילה
כוכב הלכת המכאני סייברטרון בסערה – השקרניקים שולטים בכוכב ביד רמה, ומחתרת הרובוטריקים מבינה שאין לה סיכוי לנצח בזירה הזאת. אופטימוס פריים, מנהיג הרובוטריקים, שולח את חייליו הנאמנים לכל רחבי תבל. את החייל הנאמן ביותר שלו, הרובוטריק הצעיר באמבלבי, הוא שולח לכדור הארץ, הכוכב בו אופטימוס מתכנן להקים מחדש את המחתרת. בזמן שאחיו ומנהיגו מרוויחים זמן בשבילו, באמבלבי משוגר מסייברטרון היישר לכוכבינו. כמו קאל אל התינוק, הוא מתרחק בהדרגה מכוכב הבית שלו, אל עבר כוכב כחול זר ולא מוכר.
היילי סטיינפלד (Heilee Steinfeld) מ”ספיידרמן: ממד העכביש” משחקת את צ’ארלי ווטסון, נערה מתבגרת מעיירת חוף קטנה ליד סן פרנסיסקו, קליפורניה. השנה היא 1987, וצ’ארלי מתעניינת בדברים הבריאים שכל נערה מתבגרת מתעניינת בהם – מוזיקת רוק כבד, מכוניות ישנות שזקוקות לתיקון, וזכרונות מאביה המנוח. נחמד להיות בת 18!
צ’ארלי שמה את ידיה על חיפושית פולקסווגן צהובה חבוטה במיוחד, ומצליחה להחזיר אותה למצב פעיל – אך גם זה בקושי. כאשר היא מנסה לתקן את הרכב למצב יותר סביר, היא מגלה שזו לא סתם חיפושית – זה רובוט משנה צורה! מהר מאוד היא מבינה שהרובוט, אותו היא מכנה באמבלבי, נעים מזג ולא מסוכן.
אבל יש בעיה – במאבלבי לא מדבר בכלל, ונראה שגם הוא לא זוכר ממש מי הוא, או למה הוא נמצא במקום הזר והמוזר הזה. אם לא די בזה, זוג שקרניקים מגיעים מסייברטרון במטרה לצוד אותו, ולגלות היכן מסתתר אופטימוס פריים. ואם גם זה לא איום מספיק, אז גם צבא ארצות הברית לא מאושר מהנוכחות הרובוטית בכוכבינו, ומתכנן לעשות משהו בעניין.
דמויות מעניינות
חשבתם שהפסקנו לדבר על מייקל ביי? הלוואי. העובדה העצובה היא שאחרי מעל עשור של סרטי רובוטריקים שלו בלבד, שהטובים בהם הם בינוניים בקושי, קשה מאוד לנתק אותו מתהליך הצפיה. אז מה מאפיין דמויות של מייקל ביי? הגיבורים שלו הם תמיד גברים לא נעימים, שמוקפים בנשים יותר מוכשרות מהם על הנייר, אבל בפועל הן בעיקר נמצאות שם כדי שהמצלמה תלטף אותן מכף רגל ועד ראש, ונלווים אליהם סטריאוטיפים גזעניים שמנסים להיות מצחיקים. זה נכון לכל סרט של מייקל ביי, ונכון במיוחד ל”רובוטריקים”. אז איך נראות הדמויות ב”באמבלבי” בהשוואה?
מדהים איך סרט יכול להיווצר מנוסחה שמרגישה זהה, אבל בפועל שונה לחלוטין. השילוש הקבוע עדיין ישנו – רובוטריקים טובים וחבריהם, שקרניקים רעים, וארגון צבאי שנמצא באמצע והוא יותר רע מטוב, אבל יש בו אנשים טובים גם. כאן הנוסחה נגמרת. גיבורת הסרט הראשית, צ’ארלי, היא גיבורה שממש, ממש קל לאהוב – אפילו כשהיא קצת לא נעימה. הדמויות סביבה הן דמויות מוצלחות עם הרבה אופי, ביניהן המשפחה שלה, השכן הביישן שדלוק עליה, והבעלים של מגרש הגרוטאות המקומי.
הצבא, כמו הצבא, הוא סתם צבא. הפעם החייל המרכזי שאחריו אנחנו עוקבים משוחק על ידי המתאבק ג’ון סינה (John Cena). הוא לא דוויין ג’ונסון, אבל הוא גם חמודיק לא קטן, ובהחלט משכנע בתור קצין עקשן מאוד, פזיז מאוד, ובעל פוטנציאל להיות בעל ברית אם הוא לא היה כל כך כועס אישית על הרובוטים הענקיים מהחלל.
ואז ישנם הרובוטים – זוג הנבלים של הסרט מוצלח, ובאמבלבי פשוט נהדר. ביחס לרובוטים אחרים הוא ממש קטן, מה שאוטומטית גורם לנו לעודד אותו, וביחס לאנשים הוא גדול וגמלוני – מה שהופך אותו לא למפחיד, אלא דווקא למגושם ומשעשע. לראשונה מזה זמן רב באמת אכפת לנו מהמניעים ומהסיפור שלו, ולא רק מסצנות הקרב שלו. ואם כבר בקרבות עסקינן…
אני מבין מה קורה פה!
לא מעט אפשר לשמוע את הטיעון “למי אכפת מהסיפור? יש קרבות של רובוטים ענקיים!”. פייר, אבל איפה הקרבות האלה ב”רובוטריקים”? אתם רואים קרבות? כי כל מה שאני רואה זה גושי מתכת צבעוניים נמעכים אחד לתוך השני במהירות האור, עם הרבה רעש ברקע. יש מעט מאוד מחשבה מאחורי קרבות הרובוטים ב”רובוטריקים”, וגם לא ממש אכפת מי יפסיד ומי מנצח, אז למה לי לצפות בקרב? אך לא כך ב”באמבלבי”.
כפי שנאמר, קשה להתעלם מהגודל של בי הקטן. הוא מגיע לרוב הרובוטים האחרים לחגורה. אז איך רובוט קטנצ’יק כזה מצליח להחזיק מעמד ואפילו לנצח רובוטים גדולים ומנוסים ממנו? קודם כל השאלה כבר מצוינת – עצם השאלה מייצרת עניין בתוצאות הקרב. בשביל להצליח להתמודד עם אויבים כה גדולים, באמבלבי מיישם מהלכי ג’ודו, ג’ו ג’יטסו, ושאר אומנויות לחימה מבוססות קרקע שמנצלות את הגודל והכוח של היריב נגדו. מעבר לזה שהקרב הפך מעניין לצפיה, הוא גם ברור וקריא. נייט, במאי הסרט, יצר אקשן שאינו פחות צבעוני וגרנדיוזי מזה של ביי, אבל הוא הרבה יותר ברור והגיוני לצופה.
כל מה שבאתם בשבילו זה הרעש והצלצולים? ובכן, ב”באמבלבי” הרעש נעים יותר, הצלצולים מאורגנים יותר, והאקשן מצוין ומהנה וכיפי בטירוף, גם אם לא מנצל את אותו תקציב וגודל שעומד בפני ביי.
בשורה התחתונה
בסופו של דבר חייבים להתנתק ממייקל ביי. אי אפשר להמשיך להשוות את הסרט לסרטים שלו. השאלה האמיתית היא, איך “באמבלבי” מחזיק כסרט בפני עצמו? התשובה הראשונית היא שהוא בינוני אבל מהנה. הוא לא סרט מבריק או מצוין, אבל הוא מהנה מאוד, ואם אתם מעריצים גדולים של הרובוטריקים, אז זה סרט נפלא בשבילכם.
מעבר לזה, ישנו מבחן הבוקר שאחרי – איך מרגיש הסרט בזיכרון יום אחרי הצפיה? מה הוא משאיר אחריו? “באמבלבי” הופך לזיכרון נעים של סרט נחמד מאוד. סרט שלא אמהר לצפות בו שוב, אבל סרט שממש לא התחרטתי שצפיתי בו.
עוקבים? כל החדשות מגאדג'טי
חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.
הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.