-פרסומת-
כריסטיאן בייל מתוך "סגן הנשיא" (תמונה באדיבות פורום פילם)

כריסטיאן בייל מתוך "סגן הנשיא" (תמונה באדיבות פורום פילם)

ביקורת סרט: סגן הנשיא – פרנק אנדרווד היה מת להיות דיק צ’ייני

מהאיש שהביא לכם את “מכונת הכסף”, הסרט שמסביר בצורה כיפית ופשוטה את הפיצוץ הבלתי נתפש של בועת הנדל”ן ב-2008, מגיע כעת “סגן הנשיא” (VICE). אדם מקיי (Adam McKay), שכתב וביים את הסרט, רוצה לספר לנו את כל מה שרק אפשר לספר על דיק צ’ייני, שהיה סגן הנשיא של ג’ורג’ בוש הצעיר במהלך כל כהונתו בעשור הראשון של שנות ה-2000.

דיק צ’ייני הוא סגן נשיא ששמו נשמע רבות באותה תקופה, סגן נשיא אמריקאי שדובר עליו לא פחות מאשר על בוש עצמו, והוא כנראה סגן הנשיא האמריקאי המתוקשר ביותר בכל הזמנים. מה הפך את צ’ייני לכה יוצא דופן? “סגן הנשיא” עונה על השאלה הזאת בדיוק, ומנסה לעשות את זה בצורה כמה שפחות יבשה.

העלילה

כריסטיאן בייל (Christian Bale) הוא ריצ’ארד “דיק” צ’ייני, שמתחיל את דרכו כצעיר שתיין ממדינת וויומינג שבארצות הברית. הוא נישא ללין, חברתו מהתיכון, אותה משחקת איימי אדאמס (Amy Adams). בעוד שלין הייתה תמיד אישה משכילה עם עתיד מזהיר, היא חונכה בבית עם ערכים מאוד ברורים – היא והמשפחה שהיא תגדל לעולם לא יהיו שווים יותר מאב המשפחה, ודיק הצעיר לא היה שווה הרבה. הוא לא היה שווה כלום, אם נהייה כנים. היא הבהירה לבעלה חד משמעית – אם הוא ימשיך לחיות ולהתנהל כמו שהוא רגיל, היא תעזוב אותו וזהו. דיק הפנים.

מכאן הסרט ממשיך להראות את הקריירה הלא פשוטה והמרשימה שבני הזוג צ’ייני בנו לדיק. לאחר שהשלים את לימודיו הוא נסע לוושינגטון הבירה, והפך למתלמד של דונלד רמספלד, אותו משחק בסרט סטיב קארל (Steve Carell). על ברכיו של רמספלד צ’ייני למד איך וושינגטון עובדת, והתקדם צעד צעד עד שהיה לשר הביטחון האמריקאי תחת ג’ורג’ בוש האב. לאחר שבוש הפסיד לקלינטון צ’ייני פרש מהפוליטיקה, אך חזר כדי להיות סגן הנשיא של בוש הבן, אותו משחק סם רוקוול (Sam Rockwell). תחת בוש הבן דיק צ’ייני שינה לחלוטין את פני ארצות הברית והמזרח התיכון כולו.

מתפקידיו המוצלחים של בייל

האוסקר מתקרב, ועמו מגיע גל סרטי ה”אוסקר-בייט”, סרטים שדוחפים קדימה שחקנים בתפקידים בולטים, כדי שהם יביאו לעצמם ולסרטים בהם הם מופיעים מועמדויות לפרס האקדמיה הנחשק. לכן יש נטיה להתייחס לסרטים כמו “סגן הנשיא” בחשדנות – סרט פוליטי בתקופה טעונה פוליטית, סרט עם שמות גדולים לא בהכרח מוצדקים, ובולט מכל, סרט עם שחקן ראשי שעבר טרנספורמציה קיצונית בשביל להתאים פיזית לתפקיד.

יש הרבה דרכים להסתכל על משחק “טוטאלי”, אבל קשה להתעלם מזה שיש בקונספט משהו מגוחך. לכן לא חסרות פארודיות על הרעיון עצמו, כאשר הבולטת שבהן היא כנראה תפקידו של רוברט דאוני ג’וניור ב”רעם טרופי”. שחקן שעובר תהליכים פיזיולוגיים קיצוניים בשביל תפקיד מרגיש כמו משהו נואש. דיקפריו היה צריך לאכול דגים נאים ולגסוס מהיפותרמיה כדי לזכות באוסקר, ודניאל דיי לואיס גר בבית עץ ללא חשמל ומים זורמים כשהתכונן לתפקידו כלינקולן ב”לינקולן”. עכשיו הגיע גם תורו של בייל, שידוע כבר כשחקן שעולה ויורד במשקל כאוות נפשו בשביל התפקידים שהוא משחק. כעת הבריטי החטוב בן ה-44 החליט לשחק אמריקאי שמן בתקופה שנעה בין שנות ה-30 לשנות ה-70 בחייו, כשרוב הזמן הוא מופיע באיזור ה-60. למה זה טוב?

השאלה “למה זה טוב” נעלמת מהר מאוד אחרי שהסרט מתחיל. למה לא לקחת שחקן מבוגר יותר? למה להדביק לבייל איפור מוגזם על הפנים? כי ככה. כי כריסטיאן בייל נכנס לתפקיד בכזו קלות, שמהר מאוד שוכחים שזה הבחור החתיך מ”אמריקן פסיכו”, או בכלל באטמן. וכך אנחנו יכולים ליהנות מנוכחותו של דיק צ’ייני על המסך, כאילו הוא ממש היה שם. “ליהנות” כהגזמה קלה, כמובן, כי צ’ייני הוא ממש, ממש לא טיפוס נעים…

כריסטיאן בייל ואיימי אדאמס מתוך "סגן הנשיא" (תמונה באדיבות פורום פילם)

כריסטיאן בייל ואיימי אדאמס מתוך “סגן הנשיא” (תמונה באדיבות פורום פילם)

סרט עם אג’נדה שמתאים לכולם

בשלב הזה חשוב כבר לציין – ל”סגן הנשיא” יש אג’נדה, והסרט לא מסתיר את זה. יוצרי הסרט באופן ברור ומפורש נמצאים בצד השני של המפה הפוליטית מבוש וצ’ייני. דעותיהם, עמדותיהם ומחשבותיהם מבצבצות להן לאורך כל הסרט, ומי שצפה ב”מכונת הכסף” לא יהיה מופתע. “סגן הנשיא” הוא סרט ששובר את הקיר הרביעי לא פעם ולא פעמיים, במטרה להפוך נושאים קשים, מלחיצים ולא ברורים לנגישים ומבדרים יותר. זה לא סרט היסטורי טיפוסי שמספר את הדברים פשוט כמו שהם קרו, למרות שגם את זה הוא עושה. זה סרט שעושה מאמצים כבירים להסביר לצופה את המשמעות של המעשים האלה.

צ’ייני, כאמור, אינו טיפוס נעים במיוחד. כמוהו גם אשתו לין צ’ייני, וחברו דונלד רמספלד, ובוש הבן, וזו רק תחילת הרשימה של כל הטיפוסים הבעיתיים בסרט. אבל הם לא טיפוסים לא נעימים כי הם ימנים ו/או רפובליקנים, הם לא נעימים כי הם פוליטיקאים. הנכלוליות שמתלווה אליהם מרגישה טבעית והגיונית, וגם מורווחת על ידי הסרט. הדבר העיקרי שהסרט עושה כדי להרוויח את הנכלוליות הזאת היא להראות אותם כאנשים אמיתיים. לפחות את בני הזוג צ’ייני, כי בוש הצעיר ללא ספק מוצג כקריקטורה, גם אם קריקטורה אמינה למדי.

בייל ואדמס מוכרים לנו את דיק ולין צ’ייני כזוג אמיתי לחלוטין, שפשוט רואה עוד ועוד הזדמנויות לשפר את הסטטוס של עצמם ובכך את איכות החיים שלהם ושל הבנות שלהם. אנחנו רואים חיי משפחה בריאים למדי, רואים קשיים ושאיפות שכולנו חולקים, ואף רואים את דיק צ’ייני בוחר את משפחתו מעל לקריירה, ויותר מפעם אחת. כל אחד ואחת ימצאו מקומות השקה והזדהות עם גיבור הסרט ומשפחתו.

כריסטיאן בייל ואיימי אדאמס מתוך "סגן הנשיא" (תמונה באדיבות פורום פילם)

כריסטיאן בייל ואיימי אדאמס מתוך “סגן הנשיא” (תמונה באדיבות פורום פילם)

בני הזוג צ’ייני הם הגרסה החיה והנושמת של בני הזוג אנדרווד מ”בית הקלפים” – אלא שבלי דרמה מיותרת ובתור אנשים אמיתיים בשר ודם, לין ודיק צ’ייני הצליחו להשיג בחייהם הרבה יותר משבני הזוג אנדרווד יכלו אי פעם, מבלי שאף אחד מהם יהיה נשיא/ה.

המציאות אכן עולה על כל דמיון, ומעניין הרבה יותר לראות כיצד אדם שבאמת חי וקיים היה אחראי באופן בלעדי כמעט לפלישה לעירק, היה אחד מהגורמים המרכזיים ביצירת דאעש, גם אם לא בכוונה ישירה, ויצר תקדימים בשיטת השלטון האמריקאית שעשויים עוד להדהד עשרות ואף מאות שנים קדימה.

בשורה התחתונה

“סגן הנשיא” מפנה אצבע מאשימה כלפי דיק צ’ייני, אך גם אצבע מאשימה לא פחות כלפי הציבור שבחר אותו ואת ג’ורג’ וו. בוש הבן להנהגת ארצות הברית. הוא מדבר על אסון התאומים, על המלחמה בעירק, ועל הרצון של כל אחד ואחד מאיתנו להגן על החיים והכבוד של המשפחות שלנו. הסרט מאשים את צ’ייני, כן, אבל הוא גם משתדל לתת לו במה. מי מאיתנו לא היה רוצה שכריסטיאן בייל ייצג אותנו בסרט על חיינו? גם כשהסרט נגד צ’ייני לאורך כל הדרך, קולו של צ’ייני לא מסונן.

אם אתם כבר מאמינים שצ’ייני היה אדם מסוכן מאוד בתפקיד שהוא לקח, הסרט פשוט ישכנע אתכם עוד יותר, וזה דווקא פחות מעניין. דווקא לאנשים שתומכים בעמדותיו ושיטותיו כדאי לראות את הסרט, ולא כיוון שאני מעוניין לשנות את דעתכם. הסרט מציג תמונה גדולה ורחבה של כל המתרחש, מסביר את המניעים מאחורי המהלכים, ונותן לכם להחליט אם מה שקורה לגיטימי או לא – עם הפרעה קלה מצד ההפקה, שמשתעשעת עם הרעיון שמדובר באדם איום ונורא, אבל באף שלב לא כופה את העמדה הזו עלינו.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות