אליטה: מלאך קרב (תמונה באדיבות פורום פילם)

אליטה: מלאך קרב (תמונה באדיבות פורום פילם)

ביקורת סרט: אליטה, מלאך קרב – השיא והשפל של רודריגז באריזה נוצצת

ג’יימס קמרון (James Cameron) נהייה יוצר שיכול להתקיים משמו בלבד. עבר קרוב לעשור מאז יציאתו של “אווטאר”, שעד היום הוא הסרט המוכר ביותר בעולם, ובעשור הזה קמרון שם את שמו על כל מיני דברים, אך לא לקח לידיו את המושכות של אף פרויקט רציני. והנה בא הסרט “אליטה: מלאך קרב” (Alita: Battle Angel), ופתאום אנחנו לא מפסיקים לשמוע את שמו של קמרון.

כי הפעם זה לא סתם סרט עליו הוא הדביק את שמו – מדובר בתסריט שהוא כתב, שמבוסס על קומיקס מנגה יפני שהוא עצמו מאוד אוהב. במאי הסרט הוא רוברט רודריגז (Robert Rodriguez), גם הוא במאי עם שם שהולך לפניו, אך כאן לראשונה בזמן רב הוא אינו במאי עצמאי אלא “עובד של”, במאי שנבחר בקפידה על ידי קמרון עצמו כדי שנקבל את האדפטציה של אליטה בגרסה הטובה ביותר שאפשר. אז מה יצא מזה?

העלילה

במאה ה-26, האנושות מתקיימת בתוך ההריסות של מלחמה שהתקיימה 300 שנים לפני כן. ערים אדירות שריחפו בשמים התרסקו לקרקע, ורוב הציויליזציה האנושית קרסה איתן. רק עיר מרחפת אחת שרדה את הנפילה, ומתחתיה התפתחה עיר הברזל – עיר של מלקטי גרוטאות שחולמים לחיות בשמים, בידיעה שזה לעולם לא יקרה.

כריסטוף ואלץ (Christoph Waltz) משחק את ד”ר דייסון אידו. איברים שונים בגופם של המקומיים מוחלפים דרך קבע בחלקים מכאניים, ואין רופא-מכונאי טוב מד”ר אידו. בתוך ערימת הזבל מתחת לעיר המרחפת הוא מוצא גופה של סייבורגית, אישה מכאנית לחלוטין. כמעט כל הגוף שלה שבור, מלבד הלב הסייבורגי העוצמתי שלה והמוח האנושי שלה. אידו נותן לה גוף חדש, מחייה אותה, והיא חוזרת לתפקוד מלא – אך ללא שום זכרון על העבר שלה.

הנערה הסייבורגית, אותה אידו מכנה אליטה, ואשר מגולמת על ידי רוזה סלזאר (Rosa Salazar), מתחילה להכיר את הפוליטיקה ואת יחסי הכוח המורכבים של עיר הברזל, ומנסה להבין מי היא, למה היא נזרקה כמו זבל מהשמים, והאם היא צריכה לשמוח בחלקה על כך שהיא זכתה להזדמנות נוספת, או לנקום באלה שפשעו נגדה בחיים קודמים אותם היא לא זוכרת.

ההתאהבות

הצפיה באליטה הגיעה עם חששות. למרות שרודריגז אחראי על לא מעט סרטים מצוינים, ולמרות שאני מצאתי את עצמי נהנה גם מכמה סרטים שלו שנחשבים למוצלחים פחות, משהו ב”אליטה” נראה לא אטרקטיבי. האנימציה בטריילרים נראתה לא מספיק טובה, הדמויות לא מספיק מעניינות, ונדמה היה שאפילו כקרנבל אפקטים “אליטה” לא באמת יספק את הסחורה. אבל ההתאהבות ב”אליטה”, כסרט וכדמות, מתרחשת מהר. היא מתרחשת כמעט מיד.

אליטה ואידו הן שתי דמויות שאנחנו פוגשים ביחד. אומנם את דוקטור אידו קודם, אבל אנחנו מתחילים להכיר אותו באמת רק דרך עיניה הענקיות של הסייבורגית, אחרי שהיא מתעוררת בדקות הראשונות של הסרט. ראינו את ואלץ בתפקידים נחמדים, אבל לרוב הוא משחק נבלים, לפחות מאז שהוא פרץ לתודעה ההוליוודית עם “ממזרים חסרי כבוד” של טרנטינו. לא זכיתי לראות אותו בתפקיד כה עדין כמו זה שהוא משחק ב”אליטה”, והתפקיד הולם אותו מאוד.

ההתאהבות באליטה היא טוטאלית עוד יותר – משמח, שכן היא הגיבורה של הסרט ואנחנו נאלצים לבלות איתה את רוב זמנינו. לבלות את זמנינו עם אליטה זה נפלא. את כל הכשרון שיש לרודריגז הוא השקיע בלגרום לנו להרגיש מחוברים לנערה המכאנית. העיניים הגדולות, הגוף המתכתי, שום דבר מזה לא מרגיש מוזר. אם לצטט משפט קלישאתי מתוך הסרט – אליטה היא “האדם האנושי ביותר” שרק אפשר לדמיין. זאת קלישאה קיטשית, אבל היא נכונה. אנחנו רוצים לראות את אליטה מנצחת כנגד כל הסיכויים, בכל סצנה, גם בדברים הקטנים וחסרי המשמעות.

ויש עוד דמויות בסרט. ישנו הוגו, מכונאי צעיר מוכשר שמשתכר בצורה מפוקפקת, אותו משחק קיאן ג’ונסון (Keean Johnson). הקשר בינו לבין אליטה נבנה מהרגע הראשון כקשר שהולך להיות רומנטי, אבל בהתחלה זה ממש, ממש עובד. ישנו צייד ראשים אימתני שאת פניו האנושיות משחק אד סקרין (Ed Skrein), ישנו העבריין המכאני עצום המימדים גרווישקה, אותו משחק ג’קי ארל היילי (Jackie Earl Haley), ויש את צמד הנבלים המובהקים של הסרט, אותם משחקים מהרשאלה עלי (Mahershala Ali) וג’ניפר קונלי (Jennifer Connelly) הנפלאים.

כל אלה משתלבים בצורה מעולה בתוך עולם עוצר נשימה ובנוי היטב. העולם העתידני מרגיש אמין, חי ונושם. מאוכל הרחוב והמוזיקאים שמנגנים במועדונים, ועד ל”מוטורבול”, הספורט הרובוטי הפופולרי שבעיר, אנחנו מרגישים איך כל הדברים האלה קשורים יחד. קמרון ורודריגז יצרו יחדיו עולם שלא בא לנו לצאת ממנו. וכאן מתחילות הבעיות של הסרט.

אליטה, מלאך קרב (באדיבות פורום פילם)

אליטה, מלאך קרב (באדיבות פורום פילם)

האכזבה

“אליטה: מלאך קרב” הוא סרט קולנוע באורך של כשעתיים. זה זמן מעולה לסרט – מספיק לרוב הסרטים כדי להכיר לנו דמויות ולפתור קונפליקט מרכזי משמעותי, אבל גם לא מעייף מדי. זה פחות מתאים לעולם כה מפותח. אנחנו רגילים כבר לנרטיבים של סדרות ומשחקי וידאו, נרטיבים בהם שעתיים זה הזמן שלוקח רק לסיים את האקספוזיציה – ו”אליטה” מתאים הרבה יותר לנרטיב כזה.

לא מדובר ב”משחקי הכס”. העולם של “אליטה” לא מאוד גדול. אבל הוא דחוס ועמוס בדמויות רבות ומעניינות, והסרט מנסה לדחוף את העלילה קדימה. זה נעשה בהשכמה לא נעימה בכלל, תזכורת פתאומית וגסה שאי אפשר להמשיך להשתעשע, הסרט צריך להסתיים. וכשהסרט מנסה להסתיים, הוא עושה הכל רע. ממש, ממש רע.

תחילה תשימו לב להידרדרות בדיאלוגים בין אליטה להוגו. זה יהיה זניח בהתחלה, כי הם זוג מאוד חמוד וקל לסלוח להם על זה. הם אפילו מתייחסים בעצמם לכמה שלפעמים מה שקורה ביניהם מוזר. אחר כך תשימו לב שכל הקשר המורכב שנבנה בין אליטה לאידו, אביה המאמץ, פתאום מתמוסס לרקע ומפסיק להיות חשוב. הוא מוותר לה יותר ויותר בקלות, עד שהוא נהייה לא רלוונטי.

הנבלים של הסרט מבטיחים לנו כיוון התפתחות מרתק, אבל פתאום לוקחים כמה החלטות קיצוניות מוזרות שמקרבות את סוף הסיפור. ישנה תחושה מאוד ברורה שהמערכה האחרונה של הסרט נכפתה עליו. לו הייתה מיני סדרה של “אליטה”, הסיפור היה מסופר כנראה בארבע או אפילו בשש שעות, לא בשעתיים. לו היה הסרט הזה מפוצל לשניים, אפשר היה לספר סיפור מספק ועשיר הרבה יותר בסרט הראשון, ובסרט השני להגיע למקום אליו קמרון ורודריגז כיוונו כאן. במקום זה, יצא סרט משובש לחלוטין.

אליטה, מלאך קרב (באדיבות פורום פילם)

אליטה, מלאך קרב (באדיבות פורום פילם)

ואל תטעו, בין כה וכה הסרט מסתיים בקליף-הנגר. הוא לא רק משאיר פתח לסרט המשך, אלא למעשה לא באמת פותר שום דבר משמעותי – כך שהריצה לסוף היא עוד פחות מוצדקת, כי אין לסרט סוף בכלל. יצא שבמקום שנקבל לא-סוף מוקדם יותר, עם יותר זמן לפיתוח של העלילה, קיבלנו מערכה סופית מזורזת שעדיין לא פותרת שום דבר. וזה הופך את “אליטה: מלאך קרב” מאחד הסרטים המעניינים של השנים האחרונות לאכזבה אדירה, וכל זה תוך כחצי שעה בלבד.

בשורה התחתונה

כשאני חושב על הדברים ב”אליטה” שאהבתי, אני לא יכול שלא להתרגש שוב. את מה שהסרט הזה עשה טוב, הוא עשה פשוט נפלא. אני רוצה עוד סרטים כאלה, כמו החלק של הסרט שזכרתי לטובה. אבל כשאני חושב על החלקים הלא טובים שלו, פתאום כל הסרט כולו נראה לי מיותר ומייגע.

זו גישה שאני לא אוהב. אני מעדיף לא לומר שהסוף הרס הכל רטרואקטיבית. אחרי הכל, בחלקים הטובים של הסרט מצאתי ערך רב. אבל “אליטה: מלאך קרב” הוא סרט שבנוי, בין השאר, על החשיפה ההדרגתית של הסודות שבו. על פיתוח העולם ועל גילוי הרקע של אליטה. במבנה סיפורי כזה, לסוף הסיפור יש משקל גדול מהרגיל.

כן, ראיתי חלקים יפים. כן, עברתי חוויות מרגשות. כן, התאהבתי בדמויות. ואם זה כל מה שאתם צריכים, רוצו ל”אליטה” בהמוניכם, כי תקבלו חוויה חד פעמים ויוצאת דופן. אבל ההבנה שכל זה היה לשוא, הגילוי שכל התעלומות של הסרט סתמיות, לא מעניינות ולא משתלמות בסופו, גורמים לכל תחושה טובה שהסרט עורר להיעכר. וזה מאכזב מהרגיל במיוחד בגלל שסרט התחיל כל כך, כל כך טוב.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות