-פרסומת-

ביקורת סרט: קפטן מארוול – חצי-חיוך שיציל את הגלקסיה

קפטן מארוול (תמונה באדיבות פורום פילם)

קפטן מארוול (תמונה באדיבות פורום פילם)

“הנוקמים: מלחמת האינסוף” טלטל את היקום הקולנועי של מארוול (Marvel). הוא זעזע גם את המעריצים. אלה הימים הקשים והאפלים ביותר שידעו הגיבורים של כדור הארץ, ולא רק הם. אבל יש שביב של תקווה – אות מצוקה אחד ויחיד שניק פיורי שלח ברגע האחרון – אבל למי? מי נמצאת בצד השני של הביפר המוזר הזה, ואיך היא תוכל לעמוד מול הטיטאן ת’אנוס, האויב הנורא שהנוקמים, שומרי הגלקסיה וצבאות ווקאנדה לא הצליחו להביס ביחד?

העלילה

קפטן מארוול” (Captain Marvel) מספר את סיפורה של וירס, לוחמת קרי (Kree) אותה משחקת ברי לארסון (Brie Larson). הקרי כבר הופיעו ביקום הקולנועי וגם בכמה מסדרות הטלויזיה של מארוול, לרוב כנבלים, אך זה לא משליך על הגזע כולו. ציויליזציית הקרי היא מהמפותחות ביותר בגלקסיה, והמיליטריזם שלה נובע מתוך חוסר ברירה – בני הקרי האציליים נלחמים דורות רבים בגזע הסקרול, משני-צורה אכזריים שלא יעצרו לפני שהם יכחידו את הקרי לחלוטין.

לוירס יש בעיה רצינית בזיכרון. היא יודעת שהיא לא נולדה כקרי, אלא נאספה לאחר תאונה שהיא הייתה בה. היא חולמת על התאונה, אך לא זוכרת אותה, ושום דבר שקרה לפניה. זה גורם לה להיות לחוצה ואמוציונלית, תכונות שהמפקד שלה מנסה למגר ממנה, לפעמים בכוח. את המפקד, יון-רוג, משחק ג’וד לאו (Jude Law).

לאחר התקלות עם חוליית סקרול אותה מנהיג טאלוס, לוחם סקרול ותיק אותו מגלם בן מנדלסון (Ben Mendelsohn), וירס וחייליו של טאלוס מתרסקים על כדור הארץ, שעדיין נמצא בשלהי שנות ה-90 – שנת 1995, אם נדייק. בלית ברירה, כמעט בטעות למעשה, וירס חוברת לסוכן חשאי מארגון ש.י.ל.ד. בשם ניק פיורי, אותו משחק סמואל ל. ג’קסון (Samuel L. Jackson). כמה וכמה עשורים נגזמו מפניו של ג’קסון בצורה דיגיטלית, כדי שיראה צעיר שוב. וירס ופיורי מנסים לתפוס את לוחמי הסקרול משני-הצורה, לפני שהם ימצאו טכנולוגיה סודית שתטה את הכף נגד הקרי, ותסכן את הגלקסיה כולה.

סרט מקור סביר עם טוויסט מצוין

“קפטן מארוול” הוא סרט מקור, אבל הוא מסופר בגישה לא מסורתית. הנוסחה של סרטי מקור לרוב די פשוטה – אדם מאבד כמעט את הכל, ומגלה/מקבל כוח/יכולת שנותנים לו מטרה חדשה בחיים, ואת האפשרות להילחם בכוחות עוינים שמסכנים אותו ואת הערכים שהוא מאמין בהם. אפשר לנוע מצד לצד בנוסחה הזאת, אבל קשה מאוד לחדש אותה, פשוט כי היא לעוסה לחלוטין. מה ש”קפטן מארוול” עושה זה לפרוס את הנוסחה הזאת בצורה לא לינארית.

וירס עדיין לא נמצאת בשיא שלה – היא עוד לא “קפטן מארוול“. מצד שני, היא גם לא סתם מישהי חסרת כיוון בחיים. יש לה כיוון, היא גיבורה גדולה בין בני הקרי, לוחמת נגד אימת הסקרול, ויש לה כוחות על לא טריויאליים בכלל שהיא עדיין לא כל כך שולטת בהם. חשבו עליה כמו על טוני סטארק שזה עתה אלתר את החליפה הראשונה שלו, או סטיב רוג’רס שרק עכשיו עבר את התהליך שהפך אותו לסופר-חייל. היא נמצאת באמצע של סיפור המקור. מה היה בהתחלה? גם היא וגם אנחנו לא יודעים.

מלבד הטריק הזה, זה סיפור מקור די סטנדרטי – פשוט במקום לנוע מההתחלה לסוף, הוא נע מהאמצע לשני הצדדים, גם קדימה וגם אחורה. זה לא הסרט הלא-לינארי הראשון שראינו, כמובן, ולמעשה ראינו כמה וכמה כאלה בשנות ה-90, אותו עשור שהסרט מתרחש בו. קשה לומר ש”קפטן מארוול” עושה את זה בצורה יוצאת דופן, כי חלק מאוד גדול מהדברים שאנחנו מגלים לא מפתיעים מדי. מצד שני, הטוויסטים הבודדים שאנחנו לא צופים מפתיעים אותנו ממש. לו רק יכלתי לספר לכם… אבל אתם ודאי תרצו לגלות אותם בעצמכם.

קפטן מארוול וקוראת' מול רונאן המעניש (תמונה באדיבות פורום פילם)

קפטן מארוול וקוראת’ מול רונאן המעניש (תמונה באדיבות פורום פילם)

גיבורה מסוג נדיר

הדבר הכי חשוב אולי ב”קפטן מארוול” זה המיקום שלו בתמונה הגדולה של היקום הקולנועי. זה לא הוגן כל כך כלפי יוצרי הסרט – כי נגזר מזה ש”קפטן מארוול” לא ממש חשוב, אלא רק סיפור קטן שמספר לנו קצת טריויה לקראת “הנוקמים: סוף המשחק”. אבל הוגן או לא, זה חלק מהעניין – הצפיה ב”קפטן מארוול” נחוצה כדי להכיר את דמות הגיבורה, לפני שהיא תרחף לה למפקדת הנוקמים ככה סתם משום מקום. אז מי היא וירס/קפטן מארוול, והאם היא מעניינת?

וירס היא, חד משמעית, מהגיבורות היותר מוצלחות של מארוול. בטון שלה היא כמו כל גיבורי מארוול – גם כשהכל מאוד רציני, היא מוצאת רגע להיות משעשעת. אבל אם זה קצת מוזר שטוני סטארק זורק בדיחות באוויר בזמן שמאות אנשים מתים סביבו בהרס וחורבן, אצלה זה דווקא הרבה יותר טבעי. וירס היא זרה – היא זרה בין הקרי, היא זרה בין בני האדם, היא חיזרית בכל מקום, לא מודעת לנורמות חברתיות, לא מודעת להשלכות של כל פעולה ופעולה, היא פשוט פועלת כי צריך. בעיקר היא פועלת כי היא לא מוכנה לוותר – רק המחשבה על ויתור מכעיסה אותה.

אז למה שנזדהה איתה, אם היא כל כך זרה? אם הדבר היחידי שאנושי בה זה הכעס והתסכול מכישלון? כי זה אולי אחד היצרים האנושיים ביותר. וירס היא, באופן מאוד מופגן, לא “מצוינת”. היא לוחמת קרי אדירה, אבל יש לא מעט לוחמים טובים ממנה. היא טייסת מוכשרת, אבל לא בראש הרשימה. כל דבר שוירס עושה, היא עושה נגד תקרת זכוכית – תמיד יש מישהו מעליה שיפיל אותה אם היא תנסה להגיע אליו. אבל היא? היא תמיד תקום בחזרה על הרגליים ותנסה שוב.

קפטן מארוול היא גיבורה רבת עוצמה – אולי הגיבורה החזקה ביותר בכל היקום הקולנועי. היחידי שאולי דומה לה בכוחותיו הוא ת’ור, ורק בגרסתו העדכנית ביותר, עם הברקים שהוא יורה מהידיים והגרזן שמאפשר לו להשתגר לכל מקום בגלקסיה מרצונו. אבל היא לא מתחילה שם. אם ת’ור היה צריך לאבד את כוחותיו כדי ללמוד להעריך אותם, וירס תמיד ידעה להעריך כל ניצחון, קטן ככל שיהיה. ובזה היא דווקא מזכירה יותר את סטיב רוג’רס, קפטן אמריקה, שהיה נער חלשלוש שקיבל כוחות על-אנושיים. את המצפן המוסרי הוא והיא הביאו מהבית. שניהם יודעים איך זה מרגיש להיות חלשים, ושניהם לא מוכנים בשום פנים ואופן לתת לחלשים להיפגע – לא אם יש להם משהו לעשות בנידון.

ברי לארסון כקפטן מארוול (תמונה באדיבות פורום פילם)

ברי לארסון כקפטן מארוול (תמונה באדיבות פורום פילם)

קפטן מארוול היא גיבורה שמלמדת אותנו לא להפסיק להרגיש אף פעם. לא לוותר על הזכרונות שלנו, על הקשרים האנושיים שמחברים אותנו זה לזו והופכים אותנו לאנושיים. ואת כל זה היא עושה עם החצי-חיוך של ברי לרסון – חיוך נבזי כזה, מהסוג שמשדר “הכל בסדר – נפלתי, חטפתי, אבל תנו לי רגע ואני כבר מראה פה לכולם מאיפה משתין הדג”.

בשורה התחתונה

“קפטן מארוול” הוא, מצד אחד, סרט מקור די סטנדרטי. הוא מפרק מעט את השלבים של הסיפור כדי להציג אותו בצורה יותר מעניינת, אבל אם ראיתם כבר את כל הסרטים הקודמים ביקום הקולנועי של מארוול, שכמעט חצי מהם הם סיפורי מקור, לא תחוו כאן משהו מיוחד מהזווית הסיפורית. מצד שני, הוא סרט שמציג גיבורה חדשה לתוך יקום קולנועי עשיר בגיבורים, יש שיגידו עודף גיבורים, ובכל זאת הסרט מצדיק את הקיום שלה.

“קפטן מארוול” מייצר נישה חדשה לקפטן, בלי לפגוע בנישות הקיימות של שאר הגיבורים, וברי לארסון מחיה אותה בקלילות. הסרט הוא תענוג לעיניים, וגם לאוזניים לילדי שנות ה-90 שבינינו. הוא כנראה לא יהיה ברשימת חמשת סרטי ה-MCU האהובים על רובינו, אבל אצל כמה מאיתנו הוא דווקא יככב בכל הכוח. ואם הוא מעלה לכם את ההייפ לקראת “סוף המשחק” – מה טוב. אני, לכל הפחות, כבר מת לפגוש אותה שוב, הפעם עם כל החבורה.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות