-פרסומת-

ביקורת סרט: בית קברות לחיות – ניסיון יפה, אבל לא מספיק

בית קברות לחיות (תמונה באדיבות פורום פילם)

בית קברות לחיות (תמונה באדיבות פורום פילם)

לא קל לעשות רימייק ל”בית כברות לחיות שעשועים” (Pet Sematary). הסרט המקורי זכה למעמד פולחן לא פחות מהספר עליו הוא מבוסס, והיה לאחד מהגורמים שסללו את דרכו של סטיבן קינג (Stephen King) לתהילת עולם, כאחד מהסופרים המצליחים והחשובים ביותר של ימינו. 

כעת מגיע “בית קברות לחיות“, שבגרסה העברית החליט לוותר על הטעות המכוונת בשם, ורוצה לספר לנו שוב סיפור ישן. סיפור שאז, פעם, עורר גם מחשבה וגם פחד סביב מוות של אלה שקרובים לנו, אבל כיום אנחנו מכירים אותו כבר טוב מדי. אז איך חוזרים אל הסיפור הזה ב-2019 ודואגים בכל זאת שיהיה מעניין?

כבר מהטריילרים אפשר לראות ש”בית קברות לחיות” לוקח כיוון מעט שונה מהסרט המקורי והספר. לאלו מכם שלא קראו ולא צפו ביצירות המקוריות, אמנע מספוילרים ככל האפשר – אך דעו שבסופו של דבר מדובר בסיפור כמעט זהה, עם כמה הבדלים משמעותיים מספיק כדי להתייחס אליו כיצירה שונה וחדשה.

העלילה

משפחת קריד היא משפחה צעירה, שעוברת מהעיר הגדולה לעיירה פרברית קטנה ושקטה. אבי המשפחה הוא לואיס, רופא צעיר אותו משחק ג’ייסון קלארק (Jason Clarke), אשתו היא עקרת בית אותה משחקת איימי סיימץ (Amy Seimetz), וילדיהם הם אלי, אותה משחקת יטה לורנס (Jete Laurence), ותינוק בשם גייג’.

המעבר הוא שדרוג מכל בחינה אפשרית: לואיס מועסק בתור הרופא הראשי בקמפוס באוניברסיטה, עם שעות נוחות שמבטיחות שהוא יוכל לראות את משפחתו, והבית החדש שלהם עצום, ומגיע עם 200 מ”ר של יער שצמוד לחצר האחורית שלהם. והיער הוא יער עתיק וצפוף כמו שאתם מדמיינים, מיערות העד העצומים בלב ארצות הברית.

אחד מהדברים המעניינים שנמצאים ביער האחורי של משפחת קריד הוא “בית כברות לחיות” (והשגיאה בכוונה) – מקום בו המקומיים, ילדים בעיקר, קוברים את חיות המחמד המתות שלהם. מלבד האווירה הקודרת מעט של בית הקברות הקטן, נדמה שהוא לא מזיק בכלל – בניגוד לכביש המהיר בקדמת הבית, כביש בו דרך קבע נוסעות משאיות ענקיות במהירות אדירה.

בסופו של דבר אחת המשאיות עושה את שלה – צ’רץ’, החתול של אלי הילדה, נדרס. לפני שלואיס מחליט מה לעשות עם החתול, הוא מקבל טיפ מהשכן החדש של משפחת קריד, ג’אד, אותו משחק ג’ון לית’גאו (John Lithgow). ג’אד מורה ללואיס לקחת את גופתו של החתול איתו בלילה, ויחד הם הולכים לבית הקברות לחיות, ומשם ממשיכים הלאה, לאתר קבורה עתיק יותר והרבה פחות תמים – אתר קבורה שכל מה שנקבר בו חוזר לחיים. ואמנם צ’רץ’ אכן חוזר לחיים, אבל הוא כבר לא אותו צ’רץ’ צמרירי וחמוד שהוא היה…

מתחיל בפול גז, מסיים על אדים

“בית קברות לחיות” עושה כמה וכמה דברים נכון מאוד, כבר מההתחלה. למעט לואיס, כל הדמויות בסרט מעוררות הזדהות בקלות רבה. 

זה יכול להישמע בעייתי, בהתחשב בזה שלואיס הוא הגיבור הראשי לכאורה, אבל בפועל לואיס הולך לעשות כמה וכמה טעויות מאוד גדולות במהלך הסרט הזה, לכן הסיפור עובד גם אם לא מתחברים אליו יותר מדי. כן, הזדהות עם לואיס הייתה מייצרת סיפור עם אופי שונה, וכנראה גם טוב יותר, ובכל זאת – אפשר בלי. 

כי מה שחשוב יותר זה דווקא החיבור לרייצ’ל ולאלי.

גם אלי, הילדה, וגם רייצ’ל, האם, הן דמויות שקל לאהוב. רייצ’ל גוררת איתה טראומה מהילדות, טראומה שמקשה עליה להתמודד עם מוות ולהסביר לילדיה איך מתמודדים איתו. בית הקברות הקטן מעלה הרבה שאלות אצל אלי, ורייצ’ל לא מוכנה לענות עליהן – וגם ללואיס היא לא נותנת להסביר את זה כמו שצריך. זה מחזק את הדמות שלה משמעותית. מנגד, ישנה אלי עצמה.

בית קברות לחיות (תמונה באדיבות פורום פילם)

בית קברות לחיות (תמונה באדיבות פורום פילם)

הליהוק של אלי הוא ליהוק טוב. היא לא שחקנית כובשת, אבל היא טובה, והדמות גם כתובה מעניין מספיק כדי שביחד זה ייצר חיבור חזק שלנו איתה. לכן כשצ’רץ’, החתול שלה, מת וחוזר מהמתים כישות מפלצתית, איכפת לנו. זה לא סתם עוד חתול מרושע עם סתם עוד ילדה מעצבנת, זה צ’רץ’, החתול הפלאפי של אלי החמודה. מעבר לכך, נוצר קשר אדוק וטוב בין אלי לג’אד השכן, והוא מרגיש אמין מאוד. העובדה שג’ון לית’גאו הוא ללא ספק השחקן הכי טוב בסרט מקבעת את זה סופית.

ושם “בית קברות לחיות” מתחיל להסתבך קצת עם עצמו. בנקודה מסוימת, כאמור וכצפוי, דברים מזעזעים מתחילים לקרות למשפחת קריד, דברים שקשורים לאותו אתר קבורה קדום ומכושף. הדברים האלה שונים מכמה וכמה בחינות מאלה שקרו בסיפור המקורי, ולא הכל נדבק יחד כמו שצריך. כמובן שטוב שנעשו שינויים – אבל לא בכל מחיר. וככל שהסרט מתקדם המחיר של השינויים נהייה יותר ויותר ברור – ברור שלצמד תסריטאי הסרט לא היה רעיון מאוד מלוטש של איך הסרט הזה צריך להסתיים.

התוצאה היא סוף סתמי ומבולגן לסרט שהתחיל מבטיח למדי. זה חבל כי “בית קברות לחיות” מצליח להיות גם מפחיד וגם מעורר מחשבה, שזה מה שאנחנו רוצים לראות מסרט אימה – במיוחד כזה שמבוסס על ספר קלאסי של אשף אימה מודרני.

בשורה התחתונה

“בית קברות לחיות” הוא סרט מבטיח שלא מקיים את ההבטחה שלו. הוא לא סרט אימה נוראי בכלל, הוא פשוט בסדר. אם אתם אוהבים לצפות בסרטי אימה בקולנוע, אז הנה לכם סרט אימה שרץ בקולנוע כרגע – סרט שאפשר לראות ולא לסבול ממנו, גם אם הוא לא יספק אתכם יותר מדי.

אם אתם בראש של לחכות שהסרט יצא לצפיה ביתית – אין ממש טעם. בשנים האחרונות הצטבר קטלוג מרשים ביותר של סרטי וסדרות אימה מעולים. רק אם עברתם כבר על כולו ואתם ממש חייבים לראות משהו חדש, אז “בית קברות לחיות” יהיה אפשרות לא נוראית. אבל גם לא דחופה בכלל.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות