-פרסומת-

וויל סמית' מתוך "אלאדין" (תמונה: דיסני, באדיבות פורום פילם)

ביקורת סרט: אלאדין – לא ציפינו לחבר כזה
| יום חמישי, 23 במאי 2019, 17:00 | בידור ופנאי

עוד חודש, עוד חידוש לייב אקשן של דיסני (Disney). הפעם זה תורו של “אלאדין (Aladdin), אחד הסרטים האהובים מבית דיסני – למעשה הסרט שאת שמו שומעים הכי הרבה לצד “מלך האריות“, שגם את החידוש שלו נראה בהמשך השנה.

את הסרט מביים גאי ריצ’י (Guy Ritchie), שהרקורד שלו לאחרונה לא מזהיר. אז אנחנו מקבלים חידוש שאף אחד לא ביקש מבמאי שכבר קשה לזכור מתי אהבנו – נשמע כמו מתכון לכשלון. כמה כיף לטעות בדברים האלה לפעמים.

העלילה

אגרבה היא עיר שוקקת חיים ועשירה בתרבות ומשאבים, אך רוב תושביה אינם מודעים לזה. בעוד שמשפחת המלוכה המקומית ומקורביה חיים בעושר בלתי נתפש, ברחובות העיר יש עוני נורא. נער בשם אלאדין, אותו משחק מנה מסעוד (Mena Massoud), מתקיים ברחובות העיר בכך שהוא גונב – הוא חייב לגנוב אם הוא רוצה לאכול. הוא נתקל בבתו של הסולטן, הנסיכה יסמין, אותה משחקת נעמי סקוט (Naomi Scott). יסמין יוצאת לרחוב מחופשת למשרתת, כדי לחוות את אגרבה שהיא לא מכירה מחדרה בארמון. היא מגלה, לצערה, שהחיים ברחובות אגרבה רחוקים מלהיות מושלמים, ומרגישה שזו האחריות שלה בתור השליטה העתידית של העיר לדאוג לרווחת תושביה.

החיבור המקרי בין הגנב לנסיכה מביא את אלאדין לתשומת ליבו של ג’פאר, מכשף חזק והויזיר של הסולטן, המגולם על ידי מארוון קנזארי (Marwan Kenzari). ג’פאר זקוק למישהו כמו אלאדין – אדם יוצא דופן, בעל תושיה ולב טוב, שחי באשפתות. רק מישהו כמו אלאדין יכול להשיג את מה שג’פאר רוצה יותר מכל – מנורת קסמים שחבויה במערה מסוכנת בלב המדבר.

ג’פאר מכריח את אלאדין להשיג בשבילו את המנורה, אך לא מצליח לשים את ידיו עליה. אלאדין הוא זה שמשחרר את הקסם שבמנורה – ג’יני, ישות רבת עוצמה שמסוגלת להעניק שלוש משאלות כמעט ללא הגבלה. את הג’יני משחק וויל סמית’ (Will Smith), ואלאדין מגלה במהרה שצריך להיזהר מאוד כשמביעים משאלות. לא רק הניסוח חשוב, אלא גם המטרה של המשאלה – כי אף משאלה לא תגרום לשקר להחזיק לנצח, ותאוות כוח ובצע לעולם לא יכולה להיות מסופקת באמת.

שינויים לטובה

עם כל חידוש, ובעיקר בחידושים של דיסני, נשאלות תמיד אותן השאלות: מה שינו, מה נשאר אותו דבר, והאם זה טוב? במקרה של “אלאדין”, נעשו הרבה מאוד החלטות נכונות סביב השאלה הזאת. הרבה מאוד ממה שמגדיר את “אלאדין” נשאר אותו הדבר – אותם שירים, אותן דמויות, עלילה זהה כמעט לחלוטין. לקהל חדש מציגים שוב את אותו סיפור טוב, בעוד שהקהל הוותיק יזהה את הסיפור האהוב, וגם ידע להעריך את הניואנסים שבשינויים.

כך, למשל, אנחנו לומדים קצת יותר על הרקע של ג’פאר. לא חשבנו שצריך, אלא שעכשיו לפתע יש יותר דימיון בין ג’פאר לאלאדין, וזה הופך את ג’פאר לדמות יותר מעניינת. זה גם משפר את הקונפליקט ביניהם, הופך אותו למעט אישי יותר. רק מעט – במידה הנכונה. הנסיכה יסמין מקבלת משרתת פרטית, שעוזרת לפתח גם את יסמין עצמה, וגם עוד כמה דמויות מרכזיות בסרט.

אלאדין (תמונה: דיסני, באדיבות פורום פילם)

מארוון קנזארי כג’פאר מתוך “אלאדין” (תמונה: דיסני, באדיבות פורום פילם)

הסרט מצולם, אז כמובן שקטעי השירה והריקוד חייבים להיראות ולהרגיש שונים – גם עם היכולת הגראפית של היום לשחזר כל אנימציה בתלת ממד, התחושה עדיין תהייה שונה מאוד. צריך לתכנן הכל מחדש לפורמט המצולם. “אלאדין” עושה את זה נפלא, עם קטעי מרדף וריקוד נהדרים שמנצלים את אגרבה ואת כל מה שיש להציע לה. סייג אחד הוא שבחלק גדול מהקטעים, העורכים האטו או זרזו את הוידאו כדי להתאים אותו יותר למוזיקה. זה היה צורם מעט פה ושם, אך רוב הזמן דווקא עבד טוב.

החלטה מעניינת שהוכיחה עצמה כנכונה היא השינוי שנעשה ליאגו. יאגו, להזכירכם, הוא התוכי של ג’פאר. בסרט האנימציה המקורי הוא דמות לכל דבר, עם דיאלוג עשיר ומפורט. הוא משוחח עם ג’פאר כל הזמן, ללא הסבר. כמובן שלא צריך הסבר למה תוכי מצויר של מכשף רב עצמה יודע לנהל שיחה, אבל בסרט מצולם זה עשוי להרגיש מוזר – וגם להוות אתגר גדול לאנימטורים.

במקום זה, יאגו מתנהג יותר דומה לתוכי אמיתי. הוא מדבר, כמו תוכי, ואפילו מעט יותר מתוכי רגיל, אבל בגבול סביר שלא הופך אותו לדמות אנושית – יאגו הוא תוכי. פשוט תוכי חכם מהרגיל, ולג’פאר יש בבירור חיבור מיסטי כלשהו אל הציפור. האפקט הקומי שנוצר בעקבות זה נפלא, במיוחד כשיאגו חוזר על דברים שג’פאר ממש, ממש לא רוצה לשמוע.

מה שחבל זה דווקא השינויים שנעשו ליסמין. השינויים עצמם היו נכונים – אבל ההגשה שלהם הייתה מגושמת ולא אפקטיבית. יסמין, כעת, היא נסיכה שרוצה להיות הסולטנית של אגרבה. אבל, אבוי, המסורת לא מאפשרת לאשה למלוך – היא חייבת להתחתן עם נסיך, שיהיה הסולטן הבא. אבל היא רוצה לשלוט ולהטיב עם אנשיה, ולא להתחתן עם אדם זר בעל דם כחול לא רלוונטי.

אלאדין (תמונה: דיסני, באדיבות פורום פילם)

אלאדין (תמונה: דיסני, באדיבות פורום פילם)

כל זה נפלא – אבל כדי שזה באמת יעבוד צריכים להעשות שינויים משמעותיים בסרט, שלא נעשו. התוצאה היא כמה שירים חדשים מאוד מגושמים ולא ברורים, בהם יסמין מנסה להוכיח לנו כמה שהיא חזקה ועצמאית, כשבפועל הסוכנות שלה בסרט נותרת אפסית כמו שהייתה תמיד. זה הופך אותה לדמות כמעט פארודית, קריקטורה של עצמה, וזה ממש חבל.

אבל רגע, מה עם הג’יני? דומה? שונה? ובכן, הג’יני הוא סיפור בפני עצמו.

סמית’ חבר אמת

הג’יני הוא הדבר הגדול באמת ב”אלאדין” המקורי. הוא כיפי ממש, והוא בעיקר מאוד, מאוד מצחיק. הג’יני המקורי דובב על ידי רובין וויליאמס, וחלק ניכר מהדיאלוג אולתר על ידיו. וויליאמס כבר היה שחקן גדול, אהוב ומפורסם כאשר “אלאדין” יצא, והוא היה הכוח השיווקי המרכזי שדחף את הסרט – “אלאדין” הוא בראש ובראשונה במה מצוירת בשביל וויליאמס להתפרע בה, והוא התפרע ככל יכולתו. בזכות זה אנחנו אוהבים את הסרט הזה באמת. איך וויל סמית’ יכול להכנס לנעליים האלה?

סמית’ לא יכול להיות רובין וויליאמס, ולא צריך. כדי להביא לנו ג’יני טוב, משכנע וזכור, אי אפשר לחקות את וויליאמס. זאת משימה שאף אחד לא באמת יצליח בה, ואין טעם להביא שחקן בקליבר של סמית’ כדי לזרוק אותו ככה לפח. צריך להסתכל על זה במבט על – מה שהפך את הג’יני המקורי לטוב, הייתה היכולת של וויליאמס להביא את האנרגיות המאניות שלו לסרט ללא רסן. עכשיו צריך לתת לסמית’ את אותה ההזדמנות.

וויל סמית’ הוא אחד האנשים המוכשרים ביותר בהוליווד. בשנים האחרונות הוא שיחק בכמה וכמה סרטים לא מוצלחים, לכן קל לשכוח את זה, אבל מדובר בשחקן מוכשר, זמר מצליח, שיכול לשיר, לרקוד, לשמוח, לבכות, ולהצחיק את הקהל. הוא הוכיח את זה אינספור פעמים – עכשיו נותר רק שהוא יביא את כל מה שיש לו לתפקיד הזה.

אלאדין (תמונה: דיסני, באדיבות פורום פילם)

אלאדין (תמונה: דיסני, באדיבות פורום פילם)

הג’יני ב”אלאדין” החדש הוא בדיוק זה – כל חבילת הבידור של סמית’, ארוזה בעשן כחול. חלק ממה שנכתב בשביל וויליאמס נותר, אבל בסרט הנוכחי זה כבר של סמית’. עכשיו, בנוסף, הוא גם רוקד בעצמו, ולא רק דרך יד האנימטור, עושה גם קצת היפ-הופ, וההומור שלו הוא לא הומור החיקויים המוגזם של וויליאמס, אלא ההומור העוקצני-אך-מפרגן שאפיין את סמית’ עוד בימי “הנסיך המדליק”.

וויל סמית’ הוא ג’יני נהדר. הוא עדיין נראה קצת מוזר בכחול, אבל זה צורם רק לעתים רחוקות, ורוב הסרט הוא נראה פשוט כמו וויל סמית’. זה עובד, ועובד טוב. רבים זלזלו בסרט, במיוחד בגלל איך שהג’יני נראה, ואני ביניהם. עכשיו תורינו לאכול את הטורבן.

בשורה התחתונה

“אלאדין” החדש הוא רימייק כיפי ומוצלח לאחת מהקלאסיקות הגדולות ביותר של דיסני. למרות כמה רגעים ומקומות צורמים, הוא משחזר בצורה נהדרת את מה שהיה טוב, ומצליח להוסיף כמה וכמה רגעים טובים חדשים משלו. הוא לא יהיה הרימייק שעליו תגידו “זה! זה הטוב מבין השניים!”. קשה לדעת אם רימייק כזה יקרה אי פעם. אבל כאלטרנטיבה לסיפור אהוב? בהחלט אחת מההצלחות הגדולות יותר של דיסני.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות