ביקורת סרט: ספיידרמן, רחוק מהבית – אין ראוי ממנו

ספיידרמן: רחוק מהבית (תמונה באדיבות פורום פילם) ספיידרמן: רחוק מהבית (תמונה באדיבות פורום פילם)

כחודשיים. זה הזמן שקיבלנו כדי לעכל את אירועי “הנוקמים: סוף המשחק“. מארוול הביאה את היקום הקולנועי שלה לנקודת סיום, והנה כבר אנחנו ממשיכים לשלב הבא. יש משהו מנוכר בזה שידענו שנקבל סרט ספיידרמן עוד לפני שידענו מה יעלה בגורלו של ספיידרמן עצמו. “ספיידרמן: רחוק מהבית” (Spider-Man: Far from Home) אכן מתרחש מיד אחרי “סוף המשחק”, כך שלא יהיה לכם ספק – הביקורת הזאת תכיל ספוילרים ל”הנוקמים: סוף המשחק”.

אי אפשר לדבר על “רחוק מהבית” בלי לדבר על “סוף המשחק”. אם נדמה לכם שהסרט הזה קורה קרוב מדי לאירועים הדרמטיים שחתמו את סאגת האינסוף, אתם בחברה טובה – פיטר פרקר חושב אותו דבר, וזה לא מפסיק לייסר אותו לרגע.

ספיידרמן: רחוק מהבית – העלילה

טוני סטארק איננו. איירון מן וקפטן אמריקה, המקימים והמנהיגים הבלתי מעורערים של הנוקמים, עזבו את האנושות – כל אחד בנסיבותיו. השאלה הבלתי נמנעת היא מי הם הנוקמים עכשיו? ומי הפנים שלהם, מי מייצג אותם מול העולם כולו? פיטר פרקר, אותו שוב משחק טום הולנד (Tom Holland) המקסים, לא רוצה לשאול את השאלה הזאת. הוא נער צעיר, בן 16 בלבד, אבל הוא חושד שכל העיניים מופנות אליו. הוא לא טועה.

אבל השאלה הזאת, “מי מנהיג את הנוקמים”, רלוונטית רק אם יש נוקמים. ונוקמים ישנם רק אם צריך אותם – האם צריך אותם? עכשיו שת’אנוס איננו, עכשיו שקפטן מארוול האלוהית בכוחותיה תרה את הגלקסיה אחרי כל איום אפשרי, למה שיהיו נוקמים? די בזה שפיטר יהיה איש העכביש השכונתי הידידותי, כמו שהוא תמיד היה. כאשר מופיע איום עצום ובלתי מוסבר בדמות יסודנים הרסניים, מתברר שיש צורך בנוקמים, ודחוף. למזלו של פיטר יש גיבור חדש במערכה – קוונטין בק.

קוונטין בק, אותו משחק ג’ייק ג’ילנהול (Jake Gyllenhaal), הוא לוחם-מכשף רב עוצמה שהגיע אלינו מעולם אחר. הוא זוכה לכינוי “מיסטיריו”, ומוביל את המתקפה נגד אותם יסודנים. הוא ופיטר מתיידדים מאוד מהר. האם זו ההזדמנות שפיטר חיכה לה, להעביר את השרביט של טוני בלי להחזיק בו בעצמו? וכמה זה הוגן בכלל לצפות מנער בן 16 להיות המושיע של האנושות כולה?

היקום הקולנועי מת, יחי היקום הקולנועי

מארוול צריכה להתניע מחדש את היקום הקולנועי המצליח ביותר שאי פעם היה קיים – יש שיגידו היחידי שבאמת הצליח. “ספיידרמן: רחוק מהבית” הוא הסרט המדויק ביותר לעשות את זה. “רחוק מהבית” לא מפספס כלום: הסרט, גיבור הסרט ורוב הדמויות בו מדברים על המוות של טוני באובססיביות; העתיד של הנוקמים כארגון מוטל בספק ללא הפסקה; ויש התייחסות נהדרת לחמשת השנים בהן חצי מהאנושות הייתה חסרה – התקופה הזאת מכונה כעת “הבליפ”, ואם נדמה לכם שזה מוזר שחלק מהילדים נעלמו לחמש שנים וחלק המשיכו להתבגר בינתיים, אז יוצרי הסרט חשבו כך גם, ושיחקו על זה.

זו גם הזדמנות מצוינת בשבילנו לשאול את עצמינו למה אנחנו כאן בכלל. כן, הסרטים האלה כיפיים, אבל למה אנחנו בכלל חוזרים שוב ושוב לצפות באותם הסיפורים, שלרוב אינם מקוריים? עוקבים אחרי אותם הגיבורים? משתפים פעולה עם סיפורים יותר ויותר מופרכים? “ספיידרמן: רחוק מהבית” הוא כנראה הסרט הראשון של מארוול שממש מסתכל לנו בעיניים ושואל אותנו את השאלות האלה.

הוא לא הסרט הראשון שקורץ לצופים – את זה מארוול התחילה לעשות בשלב מאוד מוקדם. אבל הוא סרט שמעז לשאול אותנו “מה אתם עושים פה בכלל? זה לא מרגיש לכם מטומטם מה שהולך כאן?”. וכמובן שזה הופך את הסרט לעוד יותר אטרקטיבי. זה הרי סך הכל “ספיידרמן” – ברור לנו שלא נקבל תשובות לשאלות אקזיסטנציאליסטיות כאן. זה לא סרט שישנה את החיים שלנו, ואפילו לא את הרגלי הצפיה שלנו.

הסיבה שהוא יכול לשאול את השאלה הזו היא שיוצרי “רחוק מהבית” יודעים את התשובה – אנחנו פה כי כיף לנו, כי אנחנו אוהבים את השטויות האלה, ונבוא שוב גם אם יראו לנו שכל זה סתם חסר משמעות. כי אנחנו לא פה למרות השטויות, אנחנו פה בשביל השטויות!

ספיידרמן: רחוק מהבית
ספיידרמן: רחוק מהבית (תמונה באדיבות פורום פילם)

הכל עובד – גם כשלא אמור

יש הרבה פרטים ב”ספיידרמן: רחוק מהבית” שיכלו לשבש את הסרט: המערכה הראשונה שלו קצת ארוכה מדי, ולוקח לה יותר מדי זמן להגיע לאירוע שמזניק את העלילה המרכזית של הסרט; יש מונולוג שברוב הסרטים היה נתפש כמגושם ומיותר, בו דמות אחת מספרת באופן מסורבל מאוד לדמויות אחרות דברים שהן כבר יודעות, פשוט כדי שאנחנו נבין מה קורה; וכמה וכמה דמויות מתנהגות בצורה ממש טפשית בשביל לקדם את העלילה ו/או לשעשע אותנו. אבל זה עובד בראש ובראשונה כי אין ב”ספיידרמן: רחוק מהבית” ליהוק אחד שהוא לא מושלם.

טום הולנד כבר כבש את ליבינו כפיטר פרקר. הוא מצליח לעשות את זה שוב מחדש כאן, והוא אפילו לא היה צריך! אבל כל הקונפליקטים החדשים של פיטר נהדרים, והולנד מעורר אך ורק תחושות חיוביות, בין אם מדובר בהערצה או רחמים – כי גם כשאנחנו מרחמים על פיטר, זה מגיע ממקום של אהבה. שאר הילדים, בראשם זנדאיה (Zendaya) וג’ייקוב בטאלון (Jacob Batalon), מופלאים גם הם, כמו גם המורים המלווים את פיטר וחבריו באירופה.

אבל מעבר לשחקנים שכבר הוכיחו את עצמם כמעולים בתפקיד הדמויות האהובות, ישנו ג’ייק ג’ילנהול. ג’ילנהול משתלב ביקום הקולנועי באלגנטיות האופיינית לו. בק מקסים – לוחם אצילי מעולם אחר, שמגיע אלינו עם כוחות ויכולות וידע שיאפשרו לנו להביס את היסודנים הנוראיים. מי שעקב אחרי ההפקה שם לב ודאי לסרטונים של הולנד וג’ילנהול, שלמרות פער הגילאים הגדול יחסית נהיו חברים ממש קרובים, והכימיה העוצמתית ביניהם מורגשת גם בסרט.

זוהי הופעתו הראשונה של מיסטיריו על מסך גדול, ואחת הגרסאות המעניינות ביותר של הדמות. בין אם אתם מכירים את הדמות מהקומיקס ומשערים את הכיוון שהיא תיקח, לבין אם זו הפעם הראשונה שאתם נחשפים אליו – מדובר באחת הדמויות היותר מעניינות של היקום הקולנועי של מארוול.

ספיידרמן: רחוק מהבית (תמונה באדיבות פורום פילם)
ספיידרמן: רחוק מהבית (תמונה באדיבות פורום פילם)

נדמה שגם כאן “ספיידרמן: רחוק מהבית” מתריס בצופים. כמו שהוא שואל אותנו בפנים “למה אתם משתפים פעולה עם השטויות האלה”, הוא גם אומר לנו “הנה – אנחנו מחבלים בכל מה שאמור להיות נכון בסרט גיבורים, או בסרט בכלל. אנחנו משבשים את מבנה המערכות, אנחנו עוברים בבוטות על חוקי תסריטאות בסיסיים, אנחנו פשוט עושים מה שבא לנו בלונה פארק הפרטי שלנו, וכולכם באים להסתכל עלינו משתוללים ונהנים מזה!”. וזו פשוט האמת – כי כל הסרט הזה הוא בלאגן עצום, ואנחנו נהנים מכל רגע ורגע שלו.

בשורה התחתונה

“ספיידרמן: רחוק מהבית” מוכיח שיש עדיין מקום לסרטי גיבורי על. שגם אחרי שהסתיימה “סאגת האינסוף” של מארוול, למארוול יש עוד מה לספר, ויש עוד מה לעשות עם הגיבורים הקיימים שלה, יחד עם גיבורים חדשים שהיא תמשיך להציג בהצלחה מרובה. יכול להיות שזו יריית פתיחה מוצלחת שלא תביא לכלום. יכול להיות ששלוש השנים הקרובות יולידו סרטים משעממים ומיותרים, ונשכח את הרעיון של “יקום קולנועי” אחת ולתמיד. אינני חושב שזה מה שיקרה, אבל זה אפשרי.

מה שבטוח – אם אפילו אחד מתוך שלושה סרטי מארוול יהיו ברמה של “ספיידרמן: רחוק מהבית”, אז זה הכל שווה את זה. מעל לכל, הסרט הזה הראה לנו שלמארוול יש עוד עשרות ואף מאות קלפים בשרוול, והיא תמשיך לחשוף אותם לאט ובהדרגה – ואנחנו, בתקווה, נמשיך לצווח בשמחה מכל אחד מהם.


חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.

הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.

השוואת מפרטים