לא הייתה תקופה בהיסטוריה האנושית בה התעלמנו מהכוכבים. מאז הציויליזציות הקדומות ביותר ועד היום תמיד הסתכלנו למעלה בהשתאות, בוהים באינסוף השחור המלא באורות מרצדים. גם היום, כאשר כבר הצלחנו לשלוח עשרות אנשים אל מחוץ לאטמוספרה, הרצון לדרוך בין האורות הללו רק גבר. הרצון הזה מתבטא גם בקולנוע, עם סרטים כמו “כבידה”, “להציל את מארק וואטני” ו”בין כוכבים”, שמשתמשים בכל הטכנולוגיה שברשותינו כדי להביא להמונים את החוויה הקסומה הזאת – ואלה רק סרטים מהשנים האחרונות.
“אד אסטרה” (Ad Astra) הוא החדש ביותר בין הסרטים האלה. סרט מדע בדיוני שמדגיש את המדע בצורה מציאותית ככל האפשר מצד אחד, ומצד שני מתמקד בחוויה האנושית מעל לכל – בהתמודדות האישית של האדם עם הריק, השקט, והאינסוף שמגמד אותנו. בין הכוכבים הקוסמיים צף לו כוכב לא פחות משמעותי, בראד פיט (Brad Pitt) שמו, ובתקופה זו של סרטי אוסקר הוא מראה את פניו הנאות והעצובות בכל הדרן. אנחנו אמורים להרגיש נאים ועצובים יחד איתו – אבל האם זה באמת מצליח?
אד אסטרה – העלילה
בראד פיט (Brad Pitt) משחק את האסטרונאוט רוי מקברייד, אחד מטייסי החלל המצטיינים ביותר שהאנושות ידעה. מקברייד בחר במקצוע כדי ללכת בדרכו של אביו – מדען החלל הידוע קליפורד מקברייד, אותו מגלם טומי לי ג’ונס (Tommy Lee Jones). מקברייד האב לא היה נוכח בחייו של בנו – כאשר רוי היה ילד, קליפורד יצא למשימה לא פשוטה בכוכב נפטון. מטרת המשימה – למצוא חיים תבוניים בחלל. אך הקשר עם המשלחת של קליפורד מקברייד אבד, וכל חבריה הוכתרו כגיבורים שמתו בעת מילוי תפקידם.
שנים לאחר מכן האנושות נחשפת לסכנה חדשה – גלים חשמליים לא ברורים מציפים את מערכת השמש, וזורעים הרס חסר תקדים בטכנולוגיות שלנו. רוי מקברייד העשוי ללא חת מקבל משימה סודית ביותר – לטוס למאדים כדי לשלוח מסר אישי לנפטון. מדוע? כיוון שנפטון הוא מקור הפעימות החשמליות, וכיוון שהפעימות הללו נגרמות, ככל הנראה, על ידי קליפורד. רוי, שהשלים לפני שנים רבות עם מותו של אביו, יוצא למשימה כדי למצוא תשובות, ולא רק את התשובות שהממונים עליו רוצים לשמוע. יש לו, אחרי הכל, חשבון פתוח עם האדם הזה שפעם הוא קרא לו “אבא”.
פורץ דרך
טיסה בחלל היא קסם. למרות שמדובר בתופעה שהצלחנו לשחזר כבר לא פעם, תופעה שהמדע יודע להסביר, לעד נרגיש שמדובר במעשה על-אנושי. להעביר את החוויה הזאת לצופים זה אתגר לא קטן. במהלך השנים סרטים רבים ניסו ליצור את החוויה בדרכים שונות, ו”אד אסטרה” החדיש והרענן ניסה גם הוא כמה שיטות משלו. אפשר לומר בבטחון רב שהוא הצליח. מדובר בניצחון אדיר, שהביא סדרה של תקדימים נהדרים – הן טכנולוגיים והן סיפוריים.
בניית העולם של “אד אסטרה” מעולה. הסרט מתרחש בעתיד הקרוב, בלי להתחייב לשנה ספציפית, והוא מרגיש אמין לחלוטין. הדרך בה מוצגת טיסה מסחרית לירח, המיפוי של “דרכים” בחלל החיצון, ואפילו השילוב של דברים יום-יומיים כמו דת וסניפי סאבווי בתוך פלאי טכנולוגיה בלתי נתפשים – כל אלה מרגישים טבעיים ומציאותיים. אי אפשר לדעת בוודאות איך יראה עתיד בו החלל הוא רק עוד יעד שגרתי לאנושות, אבל קל מאוד להאמין שהוא יראה כפי שהוא מוצג ב”אד אסטרה”.
טכנולוגית, עבודת הצילום והעריכה של “אד אסטרה” חסרת רבב. חוסר הכבידה מורגש בתוך אולם הקולנוע, כאילו אנחנו אלה שמרחפים בחלל יחד עם בראד פיט. התמונות על המסך הן מהיפהפיות שתראו השנה, ואולי אף בשנים האחרונות. הסאונד של הסרט הוא מהמתוחכמים שתשמעו… או לא תשמעו, כי “אד אסטרה” מצליח להיות שקט לחלוטין, כיאה לחלל החיצון, ובו זמנית רווי כל כולו בקולות וצלילים עדינים וזהירים שמשאירים אותנו עירניים, ושקועים עוד יותר בחוויית הציפה העוברית של הסרט.
עד כאן, מדובר בסרט שזוכה לשבחים רבים מהמעלה הראשונה – שבחים אותם הוא הרוויח ביושר. מכאן, אבוי, השבחים יסתיימו. בכל שאר התחומים “אד אסטרה” חג, מועד ונופל, ויותר מפעם אחת.
לא מספיק נועז
מסע לחלל דורש תעוזה. הרצון לחקור את הלא נודע. ההבנה שישנו סיכוי אמיתי לחלוטין לא לחזור מהמסע. תושיה זו חסרה דווקא ליוצרי “אד אסטרה”, שבחרו לקחת כמה שפחות סיכונים עם סיפור הסרט – כישלון עצום כאשר מדובר בסרט שכל מהותו היא לקיחת סיכונים למען מטרה גדולה יותר.
גיבור הסרט רוי מקברייד הוא גבר חלול ואטום רגשית עם תסביך אבא לא פתור. הוא יוצא לחלל הרחמי-מטבעו, מחובר לחבל הטבור של ספינת החלל, כדי להיוולד מחדש כאדם טוב יותר ולפרום את הפלונטר הנפשי שנגרם ממערכת היחסים שלו עם אביו הנעדר. זוהי מקפצה ליצירה עמוקה ומורכבת על נפש האדם, שאין מקום הולם לה מהחלל החיצון השקט והריק. אבוי, במהלך שעתיים “אד אסטרה” לא מתקדם מעבר לנקודת הזינוק הזאת. במקום, הסרט לועס עוד ועוד את אותו הרעיון, את אותה המחשבה.
אם גם אתם אוהבים ללעוס מחשבות, מוקדם לכם לשמוח – כי אפילו את זה לא תעשו כמו שצריך. הסרט, כאמור, לועס את כל המחשבות הללו בשבילכם. השקט האינסופי מתמלא במונולוגים מדוקלמים היטב של בראד פיט, קריינות-מחשבות שנעה בין מעניינת מעט למעייפת לחלוטין, ולא משאירה שום מקום לספק. בכל סצנה סימבולית תקבלו הסבר מלא על מה שהיא מסמלת, בכל תפנית בעלילה תקבלו תרשים זרימה מפורט על המניעים של רוי בסיטואציה, ובסוף הסרט תשאלו את עצמכם “אז זהו? בשביל זה הגענו עד לכאן”?
ומתחת לכל זה מסתתרים רעיונות נהדרים. לא רק פוטנציאל שאינו מומש, אלא ניצנים ראשוניים לקווי עלילה גדולים וחדשניים באמת. אבל בשביל להתמסר אליהם כמו שצריך, “אד אסטרה” צריך היה להיות סרט הרבה יותר עמום, הרבה פחות ברור במסרים החדים והפשטניים שלו, וזה לעתים קרובות נתפש כמשהו שמבריח קהל רחב. ההימור שלי הוא שבשם ההצלחה הכלכלית הוקרבו המהלכים המתוחכמים יותר שהסרט יכל להציע. זה חבל, במיוחד בהתחשב בכך שבשנים האחרונות קהל המדע הבדיוני הוכיח שהוא דווקא מוכן לסרטים יותר מתוחכמים, כמו “המפגש” או “אקס מאכינה”. אבל בהפקה, אבוי, חשבו אחרת ככל הנראה.
בשורה התחתונה
“אד אסטרה” הוא חוויה אור-קולית שתפעל על רוב החושים שלכם – לעתים אפילו תרגישו לרגע שאתם מסוגלים להריח את המתרחש בסרט. הוא עוטף אותנו, ולוקח אותנו איתו הרחק אל הלא נודע. כל זה נפלא לאטרקציה בלונה-פארק, אך מסרט, ובמיוחד מסרט מדע בדיוני, אנחנו מצפים להרבה יותר מזה. אנחנו מצפים שהסרט ירגש, יעורר מחשבה, וישאיר אותנו מעט מעורערים בכל הנוגע למקום שלנו ביקום. שום דבר מזה לא קורה ב”אד אסטרה”, שמציג רעיונות פשטניים מאוד, ופותר אותם בהקדם האפשרי.
החלל יפה, וכמוהו גם בראד פיט. הכוכבים נפלאים, וכמוהם גם הצלילים העמומים שנשמעים ביניהם. אם אפשר היה להכניס לאולם הקולנוע מיכלי מים כדי שנצוף בתוכם במהלך הסרט, כנראה שהחוויה הייתה מתעצמת עוד יותר. אך העניין במתרחש על המסך אוזל במהרה, ו”אד אסטרה” הארוך נהייה שקול לשהייה באמבט פושר – אנחנו כבר בפנים, ועדיין יחסית בסדר כאן, אבל זאת ממש לא החוויה שלשמה נכנסו בהתחלה.
חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.
הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.