את “הניצוץ” של סטנלי קובריק תמצאו בלא מעט רשימות של סרטי חובה – בטח ובטח כשמדובר בסרטי אימה. כמו כמעט כל סרט שקובריק הפיק, גם “הניצוץ” זכה למעמד פולחן בלתי מעורער. הסרט כה גדול ומשמעותי שהספר המקורי, שנכתב על ידי לא אחר מאשר סטיבן קינג (Stephen King), נבלע מעט. את קינג זה מצער מאוד, בעיקר בגלל שהוא מוצא את הסרט שגוי וחוטא לספר.
בניגוד לקובריק, שהופך כל יצירה לשלו, מייק פלנגן (Mike Flanagan) הוא במאי שאוהב מאוד את חומרי המקור שהוא עובד איתם. גם כשהוא משנה אותם, כמו את “מי מתגורר בבית היל”, הוא עדיין שומר על מהות הסיפור. פלנגן לקח על עצמו אתגר לא פשוט – לעבד למסך הגדול את “דוקטור סליפ” (Doctor Sleep), ספר ההמשך ל”הניצוץ”. מצד אחד, מדובר בספר שממשיך את ספרו של קינג – תוך התעלמות מוחלטת וברורה מהסרט של קובריק. מצד שני, הסרט של קובריק כבר מוטבע עמוק בתודעה הקולקטיבית. אז איך אפשר לספק את קינג ומעריציו לצד מעריצי “הניצוץ” הקולנועי, ולא לאבד את כולם גם יחד?
דוקטור סליפ – העלילה
בדומה לספר, גם הסרט “דוקטור סליפ” מספר שלושה סיפורים מקבילים שמתמזגים יחד לסיפור אחד. הסיפור מתרחש בעולם של “הניצוץ”, שהוא העולם שלנו, אך עם אנשים בעלי יכולת ראיית נסתר. חלקם חזקים יותר, חלקם חזקים פחות, חלקם אפילו מסוגלים לא רק לראות נתסרות, אלא אפילו להשפיע על העולם הגשמי סביבם – לגרום לחפצים לרחף ואפילו לגעת באנשים ממרחקים רבים. ובעולם הזה חיה נערה בשם אברה, אותה משחקת קיילי קורן (Kyliegh Curran). וכמו השם שלה, אברה קסומה. אולי הנערה הקסומה ביותר שאי פעם חיה, אפילו בעולם הנוצץ הזה.
באותו עולם, רחוק אבל מספיק קרוב לאברה, ישנו “הקשר האמיתי”. ה”קשר” הוא קבוצה של אנשים, כולם נוצצים גם הם עם כוחות לא מבוטלים. מה שמיחד את חברי הקשר הוא שהם לא רק נוצצים – הם ניזונים מנוצצים אחרים, עם העדפה חזקה מאוד לילדים. בראשם עומדת אישה מבעיתה המכונה רוז הכובע, המגולמת על ידי רבקה פרגוסון (Rebecca Ferguson). ההתקלות בין הקשר לבין אברה בלתי נמנעת.
ולבסוף ישנו דן טורנס, גיבור “הניצוץ” שגדל והתבגר להיות כל מה שהוא הבטיח שהוא לא יהיה. דן, המשוחק על ידי יואן מקגרגור (Ewan McGregor), סוחב איתו שדים רבים ממלון אוברלוק האימתני – אותו מלון בו אביו איבד את שפיותו וכמעט ורצח אותו ואת אימו. הניצוץ חזק בו מאוד, והוא מנסה להשתיק אותו בכל דרך אפשרית. הוא שותה עד אבדן חושים ומתדרדר לתהומות יאוש שאפילו אביו לא הגיע אליהן. בניסיון אחרון להציל את חייו ושפיותו, הוא בורח לעייירה קטנה ומרוחקת, שם הוא מוצא עבודה ומתחיל תהליך ארוך של גמילה. בצירוף מקרים לא מקרי, דרכו מצטלבת עם זו של אברה – ובעקבות זאת גם עם רוז והמשפחה המורעבת שלה.
ערפדים מסוג אחר
“הקשר האמיתי” של רוז הוא התוספת החדשה ליקום של “הניצוץ”. למרות שלא היה אפילו רמז אליה ולשכמותה בספר או בסרט הקודמים, השילוב של “הקשר” טבעי לחלוטין. כי בשורה התחתונה מדובר בסוג חדש של ערפדים – ואנחנו רגילים לסיפורי ערפדים. אלה יצורים מפלצתיים שבעבר היו אנושיים, והם ויתרו על אנושיותם בשביל חיים ארוכים וצעירים, וכוח רב. כאלה הם אנשי הקשר.
מנהיגתם, רוז הכובע, היא לא המבוגרת שבהם – אבל היא המוכשרת והחזקה ביותר. בגילומה של פרגוסון, רוז היא הנבלה המושלמת לסרט הזה. יש לה עיניים שראו מאות שנים וחיוך שמחביא סיפורי זוועות שלא נרצה להפסיק לשמוע. מהרגע הראשון היא משדרת סכנה, אך הסקרנות שהיא מעוררת תגרום לכל אחד ואחת להעניק את עצמו כקרבן.
כמו דברים רבים אחרים בסרט ובספר, התופעה של ה”קשר” לא ממש מוסברת. אבל עם מספיק רמזים על האופי שלהם אנחנו מבינים את כל מה שצריך. הם אמינים, הם מאיימים, הם כל מה שאנחנו צריכים ומעבר כדי להאמין במה שסטיבן קינג רוצה שנאמין בו – שיש רוע בעולם. רוע טהור ומוחלט. רוע לא מתפשר שלובש פנים אנושיות, נאות ונעימות. איך אפשר להתחבא מרוע כזה?
הילדה שיכלה יותר מדי
לאברה יש בעיה – אין לה שום סיכוי להתחבא מה”קשר”. היא כה חזקה שהיא משדרת את קיומה לערפדים האלה בכל הכוח. זה רק עניין של זמן עד שהם ימצאו אותה. לצערם של אותם הערפדים, לאברה יש שני קלפים מאוד חזקים בשרוול. הקלף הראשון הוא דן טורנס, נוצץ חזק מאוד גם הוא, ומנוסה הרבה יותר ממנה. הקלף השני הוא אברה עצמה.
רוז וחברי ה”קשר” מתייחסים לילדים נוצצים כאוכל. הם אוהבים לאכול את הילדים החזקים, אבל התמימות וחוסר המודעות שלהם לכוח של עצמם הופך אותם למטרות קלות. חברי הקשר אפילו מכנים את הנוצצים הרגילים “rubes”, מילה שמתייחסת בזלזול ל”פשוטי עם פרימיטיבים”. אברה היא לא מטרה קלה. היא לא פשוטה, וממש לא פרימיטיבית. כמו שהיא משדרת ל”קשר” שהיא קיימת, ושהיא מטרה טעימה ועסיסית, כך גם הם משדרים לה ללא כוונה שהם מפלצתיים ומסוכנים – והיא מחליטה שהיא זו שתפטור את העולם מזוועותיהם.
כשאברה מחליטה שהיא זו שנלחמת, שהיא זו שמכריזה מלחמה ולא להפך, היא הופכת למפלצתית לא פחות מרוז. אולי אחד המוטיבים המרכזיים ב”דוקטור סליפ” הוא שהרוע הוא בעיני המתבונן. אברה היא הגיבורה של הסיפור שלה, ובסיפור שלה דן הוא חבר ורוז היא המפלצת. אבל רוז גם גיבורה – היא מנהיגת קהילה שמעוניינת לשמור על הקהילה שלה בריאה ובטוחה. ובשביל רוז, אברה סטון היא לא רק מזון – היא האויבת מספר אחת, שמסכנת את שלום כל מה שרוז עבדה עליו דורות רבים. זו לא הפעם הראשונה שקינג מציג לנו את הדואליות הזאת. ראינו סיטואציה דומה מאוד בספר שקדם ל”סליפ”.
ניקולסון את מקגרגור
מי היה הגיבור של “הניצוץ”? גיבורשל סיפור הוא זה שמניע את הסיפור. בעל נקודת המבט השלטת. זה שאנחנו רוצים בטובתו. ובכן, גם הספר וגם הסרט ממצבים את ג’ק טורנס כגיבור תחילה, ומיד אחרי זה מעבירים את הפוקוס אל דני. כך יוצא שגם דני וגם ג’ק הם גיבורי הסיפור, וכאשר הם מתחילים לפעול זה נגד זה, תורנו להיות מבולבלים. איזה צד אנחנו בוחרים? אין ספק שג’ק טורנס מתדרדר לסטטוס מפלצתי, מצב שהמלון דוחף אותו אליו, אבל עמוק בפנים עדיין נמצא אדם שבתחילה עודדנו. “דוקטור סליפ” עושה תהליך הפוך עם דן.
בעוד שג’ק ניקולסון “בניצוץ” התחיל כאדם בתהליך מתקדם של התדרדרות, את מקגרגור ב”סליפ” אנחנו פוגשים בתחילת תהליך הטיפוס בחזרה. הוא הגיע לשפל הגדול ביותר שהוא יכל להגיע אליו, וברגע האחרון הספיק לטפס למעלה. כעת הוא האיש הטוב, אין בכלל צל של ספק בזה, אבל הוא טוב מבחירה. בכל יום, בכל רגע, הוא יכול לקחת שוב את בקבוק הוויסקי ולצלול אל התחתית. גרוע מזה, בנסיבות אחרות הוא יכל אפילו להיות חבר ב”קשר”, להיות אחד מאותם אנשים שצדים את אברה ואת שכמותה.
בלי דן טורנס היה זה סרט על עימות בין שתי נשים, אחת צעירה ואחת עתיקה, כשהן מתחלפות ביניהן בתפקידי הגיבורה והנבלה מדי פעם. אבל בסיפור הזה הייתה חסרה חוליה מקשרת מרכזית – החוליה של הבחירה. לרוז אין בחירה – היא צריכה להרוג את אברה או למות. לאברה, מצדה, גם אין ברירה – אם היא לא תנצח את ה”קשר”, היא תהייה בסכנה כל חייה, וכמוה עוד ילדים חזקים רבים אחרים. אבל דן יכול לבחור. הוא יכול לבחור צד, ויכול לבחור לא להתערב.
יואן מקגרגור הוא בחירה מעולה לתפקיד דן טורנס. מדן טורנס נדרש להיות ג’ק שפוי יותר, אך בעל אותו פוטנציאל לרוע וטירוף. ג’ק ניקולסון הביא איתו את האנרגיה ההרסנית שהוא מביא איתו תמיד. מקגרגור, לעומתו, מגיע עם חיוך שמסתיר שנים של ייאוש וקושי, ופוטנציאל גלום לטירוף ממשי. הוא יכול להיות הקלף המנצח גם של אברה וגם של רוז, כי אנחנו לא יודעים אף פעם לאן הוא ילך, מה הוא יעשה. כן, הוא חביב, נעים וכריזמטי, אבל אנחנו ראינו את השפל שלו וראינו את השפל של אביו – והסכנה של דן להתדרדר לשם ממשית.
אי אפשר לברוח מהאוברלוק
“דוקטור סליפ” מצליח במשימה קשה מאוד – הוא מגשר בין שני “ניצוצים”, בין ספר לסרט שהתפצלו בצורה משמעותית בין זה לזה. פלנגן מדביק את שני הנרטיבים וממזג אותם יחד לתוך הסרט. בעוד שהספר “דוקטור סליפ” מתייחס לספר שקדם לו ולו בלבד, הסרט סוגר מעגל וחותם את סאגת “הניצוץ” בצורה שדומה יותר לזו שקינג התכוון אליה, תוך כדי האדרה מופלאה של “הניצוץ” של קובירק.
“דוקטור סליפ” הוא סרט טוב. הוא יכל להיות מהודק יותר בחלקיו, אבל בשביל סרט שאורך שעתיים וחצי מדובר בנסיעה חלקה ומרתקת, עם דמויות נהדרות וסיפורים מותחים שנשזרים זה בזה. למי שפספס את “הניצוץ”, “דוקטור סליפ” עשוי לאבד אתכם פה ושם, במיוחד לקראת הסוף. אבל אפילו אם פספסתם את הסרט והספר הקודמים, אתם תזכו ליצירה יוצאת דופן, עם סיפור מצוין שמסופר בכשרון רב, ועם מספר הברקות קולנועיות מרהיבות. החסרון היחידי באותן הברקות הן שהן די נדירות, ונוטות להדגיש כמה רוב הסרט די פשוט בסך הכל.
עוקבים? כל החדשות מגאדג'טי
חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.
הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.