מקום שקט 2 (באדיבות פורום פילם) מקום שקט 2 (באדיבות פורום פילם)

ביקורת סרט: מקום שקט 2 – המשך ישיר וראוי

“מקום שקט 2″ היה אחד הסרטים הכי מצופים בשנתיים האחרונות, לא רק מכיוון שהסרט הראשון היה פורץ דרך בלא מעט מובנים, ואפילו לא בגלל שהוא היה פשוט סרט טוב, אלא בגלל ש”מקום שקט 2″ (A Quiet Place Part II) היה אמור לצאת לפני כשנה וחצי – מיד בפרוץ מגיפת הקורונה, וכמה ימים לפני צאתו בתי הקולנוע בעולם נסגרו.

היו במהלך השנה הזו כמה תהיות האם פשוט לשחרר את הסרט לשירותי הסטרימינג, כמו שרבות מחברות ההפצה עשו עם הסרטים שהיו אמורים לצאת באותה התקופה, אך בגלל אופי הסרט – אשר ברובו מתבסס על סאונד – או יותר נכון, החוסר בו, היה חשוב להפקה שלו להוציא אותו לקולנוע על מנת שאנשים יוכלו לחוות את הסרט בצורה האולטימטיבית.

והנה אנחנו פה, כמעט שנה וחצי לאחר מכן, כשעולם התרבות חוזר ואיתו גם הקולנוע ו”מקום שקט 2”.

העלילה

הסרט נפתח בפלאשבק ליום שבו החייזרים הגיעו לכדור הארץ. הוא מראה לנו את העיירה השקטה שבה גרה משפחת אבוט פרה-האפוקליפסה ואיך הכל הפך לכאוס מטורף ברגע שהחייזרים נחתו בכדור הארץ, אבל יותר מהכל הוא מראה לנו בדרך מאוד ספילברג-ית את הכוח של משפחת אבוט וההבנה המהירה של אב המשפחה, לי (בגילומו של ג’ון קרסינסקי, שגם ביים את שני הסרטים בסדרה וגם כתב את הנוכחי), שעל מנת לשרוד הם צריכים להיות בשקט.

אחרי סצנת הפתיחה אנחנו חוזרים להווה של הסרט שמתרחש דקות ספורות לאחר סיום הסרט הראשון, אחרי הגילוי של בת המשפחה החירשת רייגן (מיליסנט סימונדס, שחירשת גם במציאות) שמכשיר השמיעה שאביה ניסה להכין לה יוצר פידבק שמזיק לחייזרים וגורם להם לפתוח את שכבת המגן בעור שלהם, מה שמשאיר אותם חשופים לפגיעות, או יותר נכון לירי השוטגאן של האם אוולין (בגילומה של אמילי בלאנט).

אחרי שהם נלחמו בחייזרים ובית החווה שלהם נהרס, חברי משפחת אבוט צריכים לצאת מאזור הנוחות שלהם ולחפש מקום חדש לשרוד בו, תוך שמירה על התינוק החדש של המשפחה וההתמודדות עם אובדן האב, שהקריב את עצמו בסוף הסרט הראשון. בדרך הם פוגשים שורד נוסף – אמט (קיליאן מרפי), שמצא מקלט במפעל ברזל נטוש, וצריכים להתמודד עם השאלה האם בכלל ניתן לסמוך עליו.

צלילי השקט

הדבר הראשון שאפשר להגיד על הסרט הנוכחי זה שהוא ממשיך בצורה מופלאה את הקונספט שהוצג בסרט הקודם – השקט המקפיא ששורר באולם קולנוע מלא באנשים והעובדה שכל צליל הכי קטן בסרט יכול להקפיץ אותך מהמקום, אבל בעיקר גורם לך לשבת במתח אימים במהלך שעה וחצי.

שלא תטעו, בסרט השני יש הרבה יותר דיאלוגים מדוברים מבסרט הראשון (זו לא משימה קשה במיוחד), אבל תחושת המתח שליוותה את הסרט הראשון קיימת גם פה, והיאאפקטיבית באופן שמסביר מדוע ההתעקשות של הפקת הסרט להמתין ולהוציא את הסרט לקולנוע הייתה כל כך נכונה – בצפייה ביתית זה פשוט לא היה עובד אותו דבר (אולי עם אוזניות חוסמות רעשים, אבל אנחנו עדיין לא בתקופה שזה נפוץ בכל בית).

הגיבורה האמיתית

אחד הדברים המהפכניים ב”מקום שקט” היה הליהוק של מיליסנט סימונדס לתפקיד רייגן, בת המשפחה החירשת, והדרך בה קרסינסקי בחר להציג את החירשות שלה.

מכיוון שלי מת בסרט הראשון הייתה לי מן ציפיה ראשונית שהאם, אוולין, תהפוך להיות הדמות הראשית בסרט החדש, אך נוכחתי לגלות שזה לא המקרה. הדמות הראשית של הסרט השני היא רייגן, וסימונדס מתגלה בו כשחקנית מצויינת על אף ואולי אפילו בזכות המגבלה שלה, ואנחנו כצופים יכולים ולו במעט לחוות את העולם דרכה.

התפקידים שנקבעו בסרט הראשון בהקשר של הורים שצריכים להגן על הילדים שלהם לא בדיוק התהפכו בסרט הזה, אבל הילדים קיבלו כאן את מסע ההתבגרות המהירה שילדים כנראה יעברו בעולם פוסט אפוקליפטי שכזה.

מתוך
מתוך “מקום שקט 2” (באדיבות פורום פילם)

מלבד האיכויות שהיא מגלה כשחקנית דרמטית היא לא חוסכת באקשן. למעשה, היו חלקים בסרט שחשבתי שאני בכלל רואה סרט המבוסס על משחקי The Last Of Us, גם בגלל שסימונדס כה קשוחה, גם בגלל החייזרים, היכולות שלהם והסאונד שלהם, שמזכיר מאוד קליקרים מהמשחק, וגם בגלל הדינמיקה של רייגן עם דמותו של אמט, שלפעמים הזכירה את הדינמיקה של אלי וג’ואל במשחק הראשון (ואם לא שיחקתם ב-TLOU מחכה לכם חוויה)

עולם גדול קטן

“מקום שקט” הראשון היה סרט “קטן” – הוא הראה לנו משפחה אחת במקום אחד, שאומנם היה יחסית גדול, אבל לא הראה לנו מה קרה בשאר העולם בגלל פלישת החייזרים. הסרט הנוכחי פותח בפנינו קצת יותר את העולם הפוסט-אפוקליפטי בו הסרט מתרחש, אבל עדיין מצליח לגרום לחלקים גדולים ממנו להרגיש על גבול הקלסטרופובי, כאשר סצנות משמעותיות של הסרט מתרחשות בתוך תנור תעשייתי עם טיימר שאומר מתי צריך לצאת ממנו כדי לנשום אוויר – אז יש לנו מקום קטן וטיימר שמצפצף והפחד התמידי שכל סאונד קטן יאותת לחייזרים שיש פה יצור חי שאפשר לחסל, סך הכל מצב נחמד.

השורה התחתונה

בשנת 2018 ג’ון קרסינסקי ביים סרט שלא רק שלא היה מצופה מג’ים הלפרט החביב מ”המשרד” שיביים, אלא גם גרם לאולמות קולנוע שלמים לפחד מרעשים באולם הקולנוע. נכון, צריך להיות גם ככה בשקט באולם, אבל הסרט גרם לאנשים לפחד אפילו לאכול פופקורן בהקרנות שמא יעשו רעש.

מקום שקט 2 לא מחדש בתחום הזה, אבל הוא לחלוטין מתפקד כהמשך ישיר וראוי לסרט הראשון. הוא מדביק אותך לכיסא, אבל עדיין לא מרגיש כמו סרט אימה טיפוסי, אלא יותר כמו דרמה, והוא ממשיך בדרך שגורמת לצופה לרצות לראות עוד מהעולם שיצר קרסינסקי ולראות אותו בקולנוע, בצורה בו היוצרים התכוונו – בשקט מופתי שבו כל רחש של נפילת סיכה מורגש. זו החוויה האולטימטיבית ובדיוק בגלל סרטים כאלו אני שמח שהקולנוע קיים וחזר לחיים.

“מקום שקט 2” מגיע לבתי הקולנוע בישראל החל מה-3.6.2021

השוואת מפרטים