ביקורת סרט: לוקה – סרט עם המון לב שיעשה אתכם רעבים

לוקה (תמונה: Disney Pixar, באדיבות פורום פילם) לוקה (תמונה: Disney Pixar, באדיבות פורום פילם)

אחד הדברים שאני יכול להגיד בוודאות על הסרטים של דיסני ופיקסאר זה שהם איכשהו תמיד יצליחו לפנות לאנשים בטווח גילים כל-כך גדול שאני עדיין לא בטוח איך בגילי, המתקרב ל-30, אני עדיין מתרגש כל פעם מחדש מסרט של חברת האנימציה הגדולה בעולם.

לסרט החדש “לוקה” (Luca) הלכתי בלי הרבה ציפייה או ידע על הסרט מלבד העובדה שבשל מגיפת הקורונה דיסני החליטו שהם משחררים את הסרט בארצות הברית בצורה אקסלוסיבית לשירות הסטרימינג שלהם – דיסני פלוס, ומכיוון שבארץ אין (עדיין) דיסני פלוס ובינתיים הספיקו לפתוח מחדש את אולמות הקולנוע, אנחנו נזכה לראות את הסרט שם. ואולי טוב שכך.

>> הצטרפו לערוץ הטלגרם של גאדג'טי

העלילה

לוקה (ג’ייקוב טרמבלי, “פלא”) הוא מפלצת ים צעיר שחי בחופים של עיירת דייג בריביירה האיטלקית. החיים שלו דיי פשוטים ומונוטונים – הוא אחראי לרעות את הצאן של המשפחה, שבמקרה הזה הם דגים שעושים קולות של כבשים וזה כנראה אחד הדברים שהכי לא ציפיתי לצחוק מהם בסרט, אבל זה פשוט עבד. וזוהי בערך מהות חייו של לוקה, שיודע שהדבר הכי חשוב שאסור לו לעשות זה לעלות לפני היבשה, כדי שלא יתקל ב”מפלצות יבשה” (סירות) או חלילה בבני אדם מסוכנים.

יום אחד לוקה מוצא שאריות של כלים אנושיים שנפלו מסירה שאותה ניסה לשדוד אלברטו (ג’ק דילן גרייזר, “שהאזאם”). אלברטו ולוקה מתחברים כאשר אלברטו גורר את לוקה לפני היבשה, שם מגלים שלמפלצות הים יש אפשרות להסוות את עצמם כבני אדם בזמן שהם יבשים, וביחד הם עוברים הרפתקה שתלמד אותם (ואותנו) על חברות, קבלת השונה, אופנועי וספה והמון פסטה.

טוב, אז מתי מזמינים כרטיס טיסה לאיטליה?

לוקה הוא סרט חביב מהמון בחינות, אבל אם יש משהו שמאוד ניכר בו זו ההשקעה ביצירת העולם של הסרט – בין אם מדובר בעולם התת ימי העשיר בו לוקה חי בתחילת הסרט, שמנסה לחקות לא מעט אלמנטים מהעולם שלנו ולתת להם את הטוויסט המיימי ובין היופי הויזואלי האמיתי שמתחיל כשעולים מעל פני המים.

בפיקסאר עמלו ובנו עיירת דייג איטלקית, שלפחות לפי הדרך שבה אני מדמיין עיירת דייג איטלקית, היא מושלמת – בין אם זו המזרקה שמקיפה את מרכז העיירה, הבתים הקטנים והעליות הגדולות בין דרכי לבנים יפיפיות, וכמובן צלחות הפסטה, מאמא מיה! אני ממש ממליץ לכל מי שהולך לראות את הסרט הזה להתכונן מראש ולשריין מקום במסעדה איטלקית אחרי הצפייה בו רק כדי למלא את הרצון העז לפסטה שהסרט יעשה לכם.

מהצד השני הדמויות בסרט לא נראות כמו הדמויות הקלאסיות של דיסני ופיקסאר, שזה קצת מוזר, כי מפלצות הים כן, אבל האנשים לא. משהו בהבעות הפנים שלהם מזכיר יותר את השפה הויזואלית של אולפני ארדמן (“וואלס וגרומיט”) וקיימת אי התאמה בין הדמויות לנוף. זה לא משפיע יותר מידי על איכות הסרט, אבל נראה כמו צעד קצת תמוה מצידה של פיקסאר.

לוקה (תמונה: Disney Pixar, באדיבות פורום פילם)
לוקה (תמונה: Disney Pixar, באדיבות פורום פילם)

שני חברים יצאו לדרך

שלא תבינו אותי לא נכון, הסרט הוא קסום ומקסים, אבל משהו בנוסחה שלו מרגיש קצת מוכר מידי – דמות צעירה שלא מרגישה שהיא שייכת לעולם שלה מכירה דמות אחרת שמשנה את כל התפיסה שלה לגבי העולם כדי לקחת אותה להרפתקה שתכיר לה עוד מגוון דמויות אחרות, ביניהן את דמות האנטגוניסט של הסרט ועוד דמות שבשלב מסוים תפריד בין שתי הדמויות הראשיות רק כדי לחבר ביניהן מחדש ברגע של משבר ולגלות שוב את ערך החברות.

זה נשמע לכם מוכר בדרך כזאת או אחרת, נכון? כי זו אותה נוסחה שפיקסאר השתמשו בה כבר בלא מעט סרטים שלהם, ואמנם זה עובד וזה סרט שכולו לב ושיר הלל לתרבות האיטלקית, אבל זה גם קצת “עוד מאותו הדבר”.

בגזרת הדיבוב, כל המדבבים עושים עבודה לא רעה בכלל, בעיקר בעבודה עם השמות האיטלקים והמבטא, אם כי אני לא בטוח למי מהם יש שורשים איטלקים, מה שאולי היה יכול להיחשב בעייתי בשנת 2021 אם הסרט היה מקבל את תואר “הסרט השנתי של דיסני”.

השורה התחתונה

לוקה הוא סרט קליל וחביב, ויש לו המון לב ונשמה. יתכן שהוא היה צריך לעבור עוד קצת עיבוד בצד התסריט לפני שהוא יצא, כי הקסם שלו שם, הוא פשוט קצת יותר קטן ממה שכבר למדנו לצפות לו מפיקסאר. יכול להיות שזו אחת הסיבות שבגינה בדיסני החליטו לשחרר אותו ישר לסטרימינג, אבל כך או כך, אחרי השנה וחצי האחרונות, החביב הזה הוא כל מה שהייתי צריך מלוקה. וגם צלחת פסטה.

השוואת מפרטים