ביקורת סרט: מהיר ועצבני 9 – עוד מהנוסחה המוכרת והמוצלחת

מתוך מתוך “מהיר ועצבני 9” (באדיבות Tulip Entertainment)

באחד הרגעים היותר מצחיקים ב”מהיר ועצבני 9″ רומן פירס (טייריס גיבסון) פונה לטאג’ (הראפר לודקריס) וראמזי (נטלי עמנואל, “משחקי הכס”) ומתחיל לתהות למה לעזאזל אחרי כל הדברים המטורפים שהחבורה שלהם עשתה – והיא עשתה לא מעט דברים מטורפים לאורך סדרת הסרטים – אף אחד מהם כמעט אף פעם לא נפצע או מת למרות שסצנה לפני הוא רוסס על ידי כמות כדורים שכנראה הייתה הורגת אותו, הרכב שלו שרד נסיעה בשדה מוקשים ואחר כך התפוצץ עליו – אבל אין לו אפילו שריטה.

ואולי זה הסיפור של סדרת “מהיר ועצבני”, סדרת סרטים שהתחילה כמשהו שניסה להיות רציני בתקופת מירוצי הרחוב שלו, הבין שאין ממש טעם בתקופת סרטי השוד שלו, ועכשיו כשאנחנו נכנסים לטריטוריה של סרטי ריגול פשוט החליט לזרוק כל היגיון מהחלון ולהפוך את הסרטים למאוד מודעים לעצמם ולצורה המגוכחת שבה הם מציגים דברים, וזה פשוט עובד.

>> הצטרפו לערוץ הטלגרם של גאדג'טי

מהיר ועצבני 9 – העלילה

הסרט שוב שם את משפחת טורטו ושות’ במרכז תוכנית זדונית להרס לא פרופרציונלי כשדום (וין דיזל) נאלץ לחבור לחבורה על מנת להילחם באויב הכי גרוע שלו עד כה – אחיו הקטן שמעולם לא הוזכר באף סרט אחר של מהיר ועצבני (ג’ון סינה, שאם לא קראתם את השם שלו עכשיו כמו שיר הפתיחה שלו מה-WWE אז תתביישו לכם), מרגל על שחובר לבן גנרי של דיקטטור מזרח אירופאי בשם אוטו (תנו לזה רגע) כדי להשיג מתקן יום דין שיכול לשלוט על כל המחשבים בעולם.

בין לבין איפה שהוא אנחנו גם עדים לחזרתה של ההאקרית סייפר (שרליז ת’רון המהממת עם התספורת הכי מזעזעת שיכלו לעשות לה) ועוד לא מעט דמויות מכל סרטי הסדרה שחוזרות ומנסות לחבר את כל החלקים של הסדרה (כן, “טוקיו דריפט”, אני מסתכל עלייך) לסיפור אחד יחסית קוהרנטי ומלא ברגעים של “עד עכשיו חשבתם שזה היה ככה, אבל זה בעצם היה אחרת לגמרי”, מלא אקשן, לא מעט לב ואפילו דרך אלגנטית לנסות להשאיר את רוחו של פול ווקר המנוח מרחפת על פני הפרינצ’ייז עד כמה שניתן.

אבל בסופו של דבר לא משנה איך נסתכל על זה, אף אחד לא באמת מגיע לסרטי “מהיר ועצבני” בשביל עלילה. העלילה בסרט הזה מרגישה כמו העתק של סרטים כמו ג’יימס בונד או משימה בלתי אפשרית – אבל עם מכוניות. היא מציעה כל מיני פלאשבקים שאמורים לתת רקע שלא היה קיים קודם לכן ולגרום לזה להרגיש מרגש וסוחט דמעות, אבל זה בעיקר נראה דרמטי לשם הדרמטיות ובאמת שהדבר היחיד שהיה חסר לי זה שג’ון סינה יסתובב אל וין דיזל כשהוא מלטף חתול ויגיד לו “ציפיתי לך, אח גדול”.

ורום ורום, בום בום

מהיום שסדרת מהיר ועצבני החליטה שהיא לא לוקחת את עצמה ברצינות יתרה, הסרטים שלה פשוט השתפרו פלאים. הסיכויים שאפילו שליש מהדברים שנעשו בפרנצ’ייז יעבדו בחיים האמיתיים פשוט לא קיימים, אבל יוצרי הסרט יודעים את זה והם לוקחים את העניין שלב קדימה בסרט הנוכחי, עם קווי עלילה הזויים שלוקחים את הדמויות שלנו עד לגבול חדש – וכן, זה בדיוק מה שאתם חושבים.

בנוסף, הסרט מכיל לא מעט דיאלוגים מאוד תלושים מהמציאות (כמו רפרנס שמאוד לא רציתי לשמוע בהקשר ל”מלחמת הכוכבים”) ו-One liners כל-כך צ’יזים שזה קצת מרגיש כאילו צוות הכתיבה פשוט ישב עם לא מעט אלכוהול (בירת קורונה, מישהו?) וזרק רעיונות ל”מה יהיה הכי מגניב לעשות עם המכוניות הפעם?” וככה נוצר הסרט, עם מעט מאוד היגיון ומעקב אחרי חוקי הפיזיקה (שזה מעניין בסרט שאחת מהשורות בו זה “אנחנו צריכים לסמוך על חוקי הפיזיקה”). ולמרות כל הדברים האלו, ואולי אפילו קצת בזכותם, מהיר ועצבני 9 הוא פשוט כיף אחד גדול עד הרגע שבו עולות הכתוביות.

כמו משחק מחשב

עם זאת, בצורה מופלאה כל שהיא הסרט מצליח גם לשמור על קצב טוב ומתח קל כשהוא קופץ מעלילה לעלילה רק כדי לאחד את כולן בסופו, והוא גם מצליח מאוד בדבר הבסיסי ביותר שסרט אקשן אמור לספק – האקשן.

לפני שנדבר על האקשן המוטורי אני חייב לציין את סצינות האקשן בהן מראים את ג’ייקוב ודום נלחמים – הסצינות האלה מרגישות דינאמיות, כיפיות, וכמו שהזכרתי בהתחלה, נראה שלאף מכה שמונפת בסרט אין באמת השלכות ואף אחד לא באמת נפצע, אז פשוט כיף ומצחיק לראות את וין דיזל נלחם מול ג’ון סינה (שמגיע אחרי דה רוק, שהוא עוד אקס-WWE-הפך-לשחקן. אז מתי מלהקים את האלק הוגן להיות הדוד המשוגע של וין דיזל?)

ג'ון סינה ו-וין דיזל מתוך
ג’ון סינה ו-וין דיזל מתוך “מהיר ועצבני 9” (באדיבות Tulip Entertainment)

הסטים והלוקיישנים בהם צולם הסרט כל-כך מהממים ומהפנטים שאני חושב שאין דרך יותר טובה לראות את הסרט מאשר באולם IMAX, שגם מחמיא לסרט ויזואלית וגם מכניס לאווירה עם הסאונד המדהים של האולם. נראה שהמון השקעה וחשיבה הושקעו בצילום הסרט ובתכנון קומפוזיציות וניגודים שהם פשוט תענוג לעיניים.

אבל החלק הכי כיפי, ובעצם לב ליבו של הסרט, הוא האקשן המוטורי, ופה “מהיר ועצבני 9” לא מאכזב אפילו לרגע – כל המכוניות בסרט מדהימות ביופיין וכמות המכוניות המתפוצצות או המכוניות שמתמגנטות לרחפנים, או עושות באנג’י היא פשוט לא נורמלית. היו סצינות שלמות שהרגשתי עמוק בתוך מוד למשחק כמו Grand Theft Auto או אפילו טומב ריידר ורק תהיתי מתי אני יכול גם לשחק בזה.

החידוש האחרון בסדרת הסרטים, ומה שלדעתי ניצל את הפוטנציאל באופן מושלם בסרט, הוא השימוש במגנטים רבי עוצמה שמשכו מכוניות, דחפו מכוניות, וכל הסצינות שכללו מגנטים עשו שימוש דיי חכם בהם, בעיקר בסרט כזה מטופש.

השורה התחתונה

לא ציפיתי להרבה מ”מהיר ועצבני 9″. למעשה, ציפיתי להתעצבן ולחשוב שזה סרט מטומטם וכבר הכנתי לעצמי בראש איך אני מתעצבן על כמה שהסרט יהיה “שרירים שרירים שרירים, מכוניות מכוניות מכוניות”. נוכחתי לגלות שהוא באמת היה מטומטם, אבל הוא גם היה כיפי מאוד, ואם אתם מסוגלים לנתק את המוח ואת חוקי ההיגיון לשעתיים וחצי – “מהיר ועצבני 9” הולך לתת לכם חתיכת נסיעה כיפית.

*לסרט יש סצניה נוספת במהלך הכתוביות, אל תהססו להישאר באולם.


חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.

הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.

השוואת מפרטים