בפעם השניה בשנים האחרונות, אולפני סוני מנסים להחיות מחדש את אחד הפרנצ’ייזים הקולנועיים האהובים יותר שלהם, “מכסחי השדים”, עם סרט המשך שונה אך מוכר. הפעם הקודמת הייתה ב-2016, אז יצא סרט הרימייק “מכסחות השדים” שדמיין מחדש את הסדרה עם דמויות נשיות. בין אם אהבו את הסרט או לא, היה ברור למעריצים כי אין הרבה קשר בינו לבין הגרסה המקורית ומטרתו הייתה לפתוח סדרה חדשה ברוח הקומדיה הקלאסית.
כעת, הבמאי ג’ייסון רייטמן (“ג’ונו”, “תלוי באוויר”) החליט לקחת את המושכות ולהעניק לנו את “מכסחי השדים: החיים שאחרי” (Ghostbusters: Afterlife) – סרט חדש בסדרה שמתכתב באופן ישיר יותר עם המקור, אותו ביים אביו, איוון רייטמן. הסרט החדש אינו חידוש אלא המשך רשמי, אך עדיין מדובר במוצר די שונה מהסגנון לו אנו רגילים מסרטיהם של חבורת לוחמי הרוחות.
מכסחי השדים: החיים שאחרי – העלילה
לאחר מות אביה החוואי המתבודד, יורשת קאלי (קארי קון, “הנותרים”) את ביתו הרעוע בעיירה קטנה אשר תקועה בשנות ה-50. קאלי עוברת להתגורר שם למשך הקיץ עם ילדיה טרבור (פין וולפהארד, “דברים מוזרים”) ופיבי (מקנה גרייס, “מי מתגורר בבית היל”).
כאשר העיירה מתחילה לסבול מרעידות אדמה בלתי מוסברות, פיבי בעלת הכישרון הטבעי למדע מתחילה לחקור את העניין יחד עם חברה החדש פודקאסט (לוגאן קים) והמורה שלה גארי (פול ראד, “אנטמן”). מהר מאוד מתברר כי מדובר בתחייה מחודשת של הרוחות שתקפו את ניו יורק בשנות ה-80, אשר הובסו אז על ידי ארבעת חברי מכסחי השדים המקוריים. פיבי לומדת כי סבה שנפטר הוא לא אחר מאשר איגון ספנגלר וכעת עליה להמשיך את דרכו ולהתחיל דור חדש של מכסחים.
הסרט בנוי היטב ונראה כי נכתב כולו כדי לספק את מעריצי הסדרה שלא חיבבו את הגרסה הנשית של 2016, אך באותו זמן לא הופך לסתם שחזור חסר מעוף. אנו עדיין מקבלים כאן טוויסט חדש, גיבורה ראשית, וצוות מכסחים שהוא הדבר הרחוק ביותר מהמקור שניתן לדמיין – חבורת ילדים בגילאים שונים. זהו סרט מהנה שמכבד את המקור, אך בו בזמן מזהה כי הוא לא סרט שניתן ליצור שוב בתקופתנו שבנויה על בלוקבאסטרים יקרים ומלאי אקשן שחייבים לעקוב אחר נוסחה מאוד ספציפית.
הימור בטוח וחסר סיכונים
מהרגע הראשון ברור כי “החיים שאחרי” הוא סרט אולפן גדול ששואב יותר מהסגנון של סרטי מארוול והאובססיה לאייטיז של “דברים מוזרים” (Stranger Things) מאשר מ”מכסחי השדים” המקורי. הסרט אף טרח להביא את פין וולפהארד, שכבר בנה קריירה שלמה על נוסטלגיה לאייטיז עם “דברים מוזרים” ו“זה” (It). בכל זאת, מדובר בסרט עתיר תקציב שלא יכול להרשות לעצמו לקחת אף סיכון מיותר.
על כן, הסרט מתנהל לפי הספר, עם מינון מדויק של אקשן, קומדיה, נוסטלגיה, רגעים מפחידים, אך לא יותר מדי, וקצת יצורים חמודים שיכולים להימכר כצעצועים במנת הילדים של מקדונלדס. הקאסט מורכב מילדים חביבים שאי אפשר שלא לאהוב מיד ללא קשר לדמויות אותן הם משחקים, ואת כל זה עוטף ליהוק בטוח של פול ראד כפרטנר הרומנטי והמצחיק, בדיוק בחודש שבו גם זכה בתואר “הגבר הסקסי ביותר לשנת 2021” של מגזין פיפל.
כל זה גורם לסרט להרגיש כמו נוסחה מנצחת שנבנתה בדקדוק במעבדה של איגון ספנגלר, וככזה הוא בהחלט עובד, אך לא טורח להביא הרבה מעבר לצפוי. אם היה כאן ניסיון לבנות פרנצ’ייז חדש שימשיך לסרטים נוספים, הסרט לא השקיע מספיק בדמויות שנרצה לראות שוב. מכסחי השדים החדשים לא ייזכרו באותה צורה כמו אלו המקוריים, והסרט התמקד פחות בהם ויותר בעלילה הסיפורית שנבנתה כמחווה לסרט המקורי.
סיפור משפחתי
וכאן אנו מגיעים למה שכנראה עובד הכי טוב בסרט. העלילה שנתפרה מתאימה כמו כפפה למה שהקהל רוצה לראות מסיפור חדש בעולם מכסחי השדים. יותר מ-30 שנה עברו מאז “מכסחי השדים 2” והמעריצים צמאים לדעת מה עלה בגורל הצוות שאהב.
רייטמן כתב כאן באהבה גדולה סיפור מורכב ויפה על החיים שאחרי ניו יורק של שנות השמונים. העולם השתנה ואיתו גם סיפורי הגבורה של הרביעייה שהצילה את העולם. מותו של השחקן הרולד ראמיס שגילם את איגון פתחה לרייטמן אפשרות ליצור סרט שעוסק כולו בדמות האב ותפקידו – הזדמנות פז לבן של מי שביים את הסרט המקורי שככל הנראה התבקש במשך שנים להמשיך את יצירת אביו וסירב עד שמצא את הסיפור המתאים.
הצפייה בהחלט נותנת את התחושה כי מדובר בסרט משפחתי. רייטמן הצעיר ללא ספק גדל כל חייו עם הקלאסיקה של אביו מרחפת מעל ראשו, וההתייחסות שלו לפרנצ’ייז היא סנטימנטלית במיוחד. ביצירת סרט על אב נעדר נראה כי רייטמן ניסה לא רק לטפל ביד מסורה בסדרה האהובה אלא גם לפתור כמה בעיות משפחתיות אישיות ולגרום לאבא להיות גאה.
השורה התחתונה – מה חשבנו על מכסחי השדים: החיים שאחרי
“מכסחי השדים: החיים שאחרי” הגיע לעולם מאולפן שככל הנראה די נבהל מהתגובות הפושרות לרימייק של 2016. בסטודיו החליטו לגייס את רייטמן הבן וליצור סרט שלא יוכל לחוות שוב את אותה הביקורת. ככזה, מרגיש כי הוא נשאב קצת יותר מדי לנוסטלגיה ומילא עצמו עד אפס מקום באינספור אזכורים ומחוות לסרט המקורי. ועדיין, הבחירה בקאסט צעיר והשקת דור חדש של מכסחים מודיעה לנו היטב כי עד כמה שרייטמן מחובר ואוהב את יצירת אביו – אין בכוונתו לשחזר אותה. הוא כאן כדי לפתוח דף חדש בסגנון שלו.
>> הצטרפו לערוץ הטלגרם של גאדג'טי
מצד אחד, הסרט מקבל נופך גדול ומרשים יותר שמזכיר את מלחמת הדור הצעיר בדור הישן שליווה את סרטי “מלחמת הכוכבים” החדשים. אך מצד שני, ייתכן והוא מאבד את מה שהפך את “מכסחי השדים” לקלאסיקה – הוואן ליינרים, הקצב והמוזרות האייטיזית שפחות הוכתבה מלמעלה על ידי סטודיו גדול עם הרבה מה להפסיד. מה שבטוח הוא שהקהל עדיין צמא להרפתקאות כיסוחי שדים, ולעולם הזה יש עוד הרבה מה לספר. כאשר שיר הנושא המוכר מתחיל להתנגן, אין מנוס מלהישאב פנימה.
“מכסחי השדים: החיים שאחרי” זמין בבתי הקולנוע החל מיום חמישי, 25.11.2021.
עוקבים? כל החדשות מגאדג'טי
חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.
הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.