שמו של במאי האימה מ. נייט שאמלאן ("החוש השישי", "ספליט") כבר הפך עבורנו למילה נרדפת ל"תפנית בעלילה". סרטיו פעמים רבות מתבססים על טוויסטים והפתעות, וכקהל כבר למדנו לצפות ממנו לכך.
על הרעיון הזה בדיוק התבסס בסרטו החדש "דפיקה בדלת" (Knock at the Cabin), שלכל אורכו מנצל את הציפייה שלנו כקהל כדי לשאול אותנו – מה בדיוק אנחנו מאמינים שייקרה?
דפיקה בדלת – העלילה
זוג הורים חד מיניים מגיע לחופשה מרגיעה בבקתה עם בתם המאומצת בת ה-7. החופשה נעצרת כאשר ארבעה מבקרים מסתוריים דופקים על דלתם במה שנראה כמו תרחיש אימה טיפוסי של פריצה.
אך הארבעה מבהירים כי הם לא הגיעו במטרה לאיים על המשפחה – אלא לבשר להם שעליהם לבצע בחירה בלתי אפשרית במטרה להציל את האנושות כולה, שנשענת כרגע כולה על כתפם.
מי שמאמין גם מפחד
"דפיקה בדלת" הוא סרט קטן ומצומצם, שמתרחש כולו בבקתה. כסרט אימה, הקלסטרופוביה הזו רק תורמת למתח והבלבול שחווים האבות – אריק (ג'ונתן גרוף) ואנדרו (בן אלדרידג').
ארבעת הפולשים מבלים את רוב הסרט בניסיון לשכנע אותם שהם דוברים אמת והעולם באמת עומד להסתיים אם לא יבצעו את ההחלטה. מאחר ואין להם (ולנו כקהל) שום קשר עם העולם שבחוץ מלבד מסך הטלוויזיה המתעתע שבבקתה, קל מאוד להישאב לדבריהם ולהתחיל לאט לאט להאמין.
כאן בדיוק משחק שאמלאן על הציפיות שלנו ממנו כבמאי. אנו מגיעים לסרט עם ידיעה שמדובר בז'אנר אימה שנשען על הפתעות, ונקודת המוצא שלנו כצופים היא שכל דבר יכול לקרות בסרט בדיוני – כולל החרבתו כליל של העולם.
על כן המסע שלנו הוא לזגזג בין נקודות המבט של שתי הקבוצות. מצד אחד כת האפוקליפסה המשונה שנשמעת מגוחכת אך משכנעת, ומצד שני ההורים הפרקטיים שמדברים בהיגיון אך אולי מסכנים את הכל בשביל העקרונות.
לעיתים הסרט מרגיש כמו שאלה פילוסופית שמוצבת בפנינו – כמה נהיה מוכנים להקריב בשביל אנשים אחרים? בעוד הסרט מבלה את 100 הדקות שלו בלנסות להטות את תשובתנו, הוא מפספס את ההזדמנות להתרחק מהשאלה ולספק בידור מעניין מעבר למתח הפילוסופי.
חד מיניים או חד מימדיים?
כסרט קטן ואינטימי, "דפיקה בדלת" נשען לחלוטין על הדמויות שלו. ארבעת הפולשים חושפים את הסיפורים האישיים שלהם במטרה לשכנע את אריק ואנדרו שהם לא סתם דתיים משוגעים. אך עבודת הדמויות כאן לא מתרוממת מספיק וכולם נשארים חד מימדיים.
אם בסרט אימה רגיל דמויות חלשות יותר ופחות מוגדרות עוד היו יכולות לעבוד כיוון שהמרכז הוא העלילה והמתח, כאן מדובר בסרט שכל מטרתו היא לגרום לנו להזדהות עם שני הצדדים. אך אף אחת מהדמויות, לא של המשפחה ולא של הפולשים, מתרוממת מעבר לקלישאות.
גרוע מכך, זוג ההורים החד מיניים אינם מקבלים אף סצינה מרגשת שמציגה את אהבתם העמוקה עליה נשענת הבחירה המתבקשת מהם.
במקום, אנו מקבלים אותם אומרים אחד לשני כמה הם אוהבים במילים שלעולם לא ישכנעו אותנו כמו לראות ולו סצינה אמוציונלית אחת ביניהם. מהבחינה הזו הסרט שוכח את החוק החשוב ביותר של הקולנוע – Show, don't tell.
הבחירה בזוג חד מיני אינה מקרית, ובמהלך הסרט אנו מקבלים הצצה לחיים המסובכים ומלאי השנאה של השניים. לאורך חייהם הם היו צריכים להסתיר את זוגיותם, לשקר וכן לחוות פשעי שנאה אלימים.
מאחר והסרט נכשל בלהעניק לנו סצינות אוהבות ומרגשות ביניהם, החד מיניות שלהם הופכת לכלי בלבד. אם יכולנו לחשוב שמדובר בסרט שמקדם את הייצוג הלהט"בי, בסופו של דבר הייצוג היחיד שזוג כזה מקבל בסרט הוא בכמה העולם אכזר אליהם.
מי שזורח
"דפיקה בדלת" מגיע אחרי אחד הסרטים הנלעגים יותר של שאמלאן, "זמן" (Old), ועם הסרט החדש בהחלט נראה שבמאי מנסה לחזור לימי הזוהר שלו.
על אף הבעיות הדרמטיות, כסרט אימה מדובר בכשעה וחצי של מתח בלתי פוסק וללא רגע של נחת. האפוקליפסה הפוטנציאלית שמרחפת ברקע, בין אם תתגשם או לא, מדביקה אותנו למסך גם ברגעים השקטים יותר ובהחלט ניכר שאנו צופים ביצירה שנעשתה על ידי אמן אימה ששולט בז'אנר.
ההופעה המרשימה ביותר בסרט היא ללא ספק מאת דייב בטיסטה ("שומרי הגלקסיה"), שמככב כפולש המרכזי מבין הארבעה. בטיסטה מוכיח כאן לא רק שהוא שחקן מיומן, אלא גם שבחירות התפקידים שלו מוצלחות במיוחד.
בטיסטה, שהגיע להוליווד מעולם ההיאבקות, היה בקלות יכול להפוך לדוויין ג'ונסון הבא. לככב בסרטי אקשן ולהיות גיבור אהוב ופופולרי. אך נראה כי בטיסטה מתרחק מהכיוון הזה ומרשה לעצמו לבחור בתפקידים מסובכים ועמוקים יותר שמעניקים לו הזדמנות להתחבב על אף שאינו הגיבור.
הדמויות שלו בולטות אפילו יותר בידיעה כי הגיע מההיאבקות, מקום בו הניצחון הוא כל מה שנחשב. כשחקן, בטיסטה עושה את הדבר הטוב ביותר שהוא יכול לעשות כרגע כדי לגדול – להרשות לעצמו להפסיד.
השורה התחתונה: מה חשבנו על "דפיקה בדלת"
"דפיקה בדלת" עושה את העבודה כסרט מתח מתעתע ובהחלט מספק חווית צפייה מהודקת ומצמררת. הבעיה העיקרית שלו היא שאינו מציע הרבה מעבר. הסרט לא מנסה להעביר נקודה כלשהי, ומשאיר אותנו שבעים ומרוצים, אך ללא הרבה טעם.
עבור שאמלאן, בהחלט מדובר בשיפור מסיבי מהסרט הקודם שלו, אך עדיין לא מספיק כדי להכריז בקול על קאמבק.
עוקבים? כל החדשות מגאדג'טי
חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.
הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.