גאדג’טי ממליצים: פוקר פייס – טלוויזיה כמו של פעם

מתוך "פוקר פייס" (באדיבות Peacock) מתוך "פוקר פייס" (צילום: Phillip Caruso/Peacock, באדיבות yes)

עליית שירותי הסטרימינג הביאה לכך שסדרות אפיזודיות כמעט ונעלמו מן העולם. כבר שנים הורגלנו לראות סדרות מתמשכות עם עלילה מתפתלת ומלאת רבדים, עד שמשהו בנו מתגעגע לתקופה פשוטה יותר. תקופה בה כל פרק הביא את השוטר/בלש/רופא/עורך דין לפתור תעלומה אחרת שנשכחה עד הפרק הבא.

כמובן שהסדרות האלו לא נכחדו. רשתות הטלוויזיה האמריקאיות הגדולות עדיין מתהדרות בסדרות כמו "חוק וסדר", "CSI", "האנטומיה של גריי" וכו'. אך אפילו הן כבר החלו לשלב עלילות מתמשכות יותר, והן ממילא פונות לקהל ותיק יותר.

כאן נכנסים לתמונה ריאן ג'ונסון (במאי "רצח כתוב היטב") ונטשה ליון (כוכבת ויוצרת "בובה רוסית"). שני היוצרים, המעריצים את סדרות הבילוש הקלאסיות ובראשן "קולומבו", הביאו למסך הקטן גרסה מודרנית לז'אנר הישן של שנות ה-70. בסדרה "פוקר פייס" (Poker Face) הצמד מסתמך על הפשטות של הפורמט ואינספור הסיפורים שהוא יכול לספר.

בעוד הטלוויזיה ברובה תרה אחר סיפורים שיכריחו אותנו לדבוק במסך במשך עונות על גבי עונות כדי להגיע לסוף, "פוקר פייס" מספקת צפייה מהנה, קלילה ובעיקר חסרת התחייבות – בדיוק מה שאנחנו כמהים לו בתקופה של יותר מדי טלוויזיה.

פוקר פייס – העלילה

הסדרה עוקבת אחר צ'ארלי (ליון), מלצרית הניחנת ביכולת לזהות שקרים בצורה כמעט על טבעית. לאחר שרשרת אירועים המובילה לרדיפתה על ידי מיליונר מסוכן, צ'ארלי יוצאת למסע ברחבי ארה"ב במטרה להיעלם ולחיות חיים נודדים כך שרודפיה לא ידעו היכן היא.

בכל פרק צ'ארלי נקלעת לפרשיית רצח כלשהי, במהלכה תיעזר בכוחה לזהות שקרים (או כמו שהיא קוראת להם, "בולשיט") כדי לחשוף את האמת ולהביא את הפושעים לדין.

הפורמט הוא הכוח

הפורמט של הסדרה מייחד עצמו בבחירה לטרוף את הקלפים ולהפוך על פיו את הבסיס הקלאסי של הז'אנר. בעוד רוב היצירות הבלשיות מבקשות מאיתנו לפענח את התעלומה לאט לאט עד לחשיפת הפיתרון, "פוקר פייס" שואבת שוב מהסדרה "קולומבו" ומספרת לנו מראש מי הרוצח.

כל פרק מתחיל בסצינות תכנון הרצח וביצועו. רק לאחר שאנו רואים בדיוק מה התחולל ומדוע, הפרק חוזר מספר ימים אחורה ומראה לנו שצ'ארלי הייתה שם כל הזמן הזה, מועסקת בעבודה זמנית שהביאה אותה לאיזור. כשצ'ארלי מגלה על הרצח, היא מנסה להבין מה התרחש ולספק ראיות שיספיקו כדי לעצור את החשוד.

הבחירה להראות לנו מראש את כל מה שקרה היא בעצם הדרך של היוצרים להעניק גם לנו את הכוח של צ'ארלי. בכל פעם שהיא מדברת עם מישהו שמשקר, גם אנחנו יודעים לזהות את השקר. בהיעדר צורך לפענח את התעלומה, הצופים נשאבים למסע הרבה יותר מעניין – הניסיון למצוא את הפאשלות שביצעו הפושעים שבסופו של דבר יובילו למפלתם.

בין קלאסיקה למודרניות

כל פרק כאמור לוקח אותנו למיקום אחר לחלוטין. צ'ארלי מגיעה בין השאר למועדון רוק, מסלול מירוצים, בית אבות ומסעדת ברביקיו מצליחה, ובכל אחד מהמקומות האלו מסתתר סיפור נפשע שלעולם לא חוזר על עצמו ותמיד מספק טוויסטים בלתי צפויים, כפי שאנו רגילים לראות מסרטיו ריאן ג'ונסון.

הפורמט הטלוויזיוני מוכיח אפילו כמהנה יותר מאשר יצירותיו הקולנעיות, שכן הסיפור בן 45 הדקות מהודק יותר, מתפתל פחות ומרשה לעצמו להתמקד גם בהומור יוצא הדופן של נטשה ליון.

מתוך "פוקר פייס" (באדיבות Peacock)
מתוך "פוקר פייס" (צילום: Phillip Caruso/Peacock)

סגנון הסדרה בהחלט אמור להזכיר לנו את שנות ה-70, ובכך ליון ככל הנראה ניצבת כשחקנית התפורה ביותר לתפקיד. ליון, שיצרה את הסדרה יחד עם ג'ונסון, משדרת קוליות שנעה בין ישן לחדש. באחד הפרקים היא מכנה עצמה בת דור "ביניים" (Cusper) – מי שנולדה בדיוק על הסף בין דור ה-X לדור המילניאלים. כמוה, גם הסדרה מתקיימת איפשהו על התפר בין הדורות האלו.

מצד אחד, הסדרה מעוצבת בסטייל סבנטיז צבעוני הלוקח את צ'ארלי לערים קטנות שפחות מתעסקות בטכנולוגיה. בכך בהחלט ניתן להאמין שצ'ארלי חיה מחוץ לגריד, מנותקת מספיק כדי שלא יוכלו לעלות על עקבותיה. מצד שני, הסדרה בהחלט מתעסקת בנושאים מודרניים של פוליטיקה, רדיפת צדק אינטרנטית ופערי מעמדות.

אישה קטנה נגד העולם

צ'ארלי היא דמות פגומה שקל להזדהות איתה. בניגוד לבלשים טלוויזיונים וקולנועיים שזו עבודתם, צ'ארלי מגיעה ממעמד נמוך, ללא אמצעים וללא אחריות, ופשוט נקלעת במקרה לפרשיות הרצח האלו.

בכל שבוע, היא בוחרת בעצמה לעשות משהו בנידון. בפרק הראשון של הסדרה, היא קוראת בטוויטר על רשת פדופילים מזוויעה ומצייצת על כך. בזו מסתכמת פעולתה כנגד הרוע.

אך לאחר שהיא מאבדת את חברתה הטובה, צ'ארלי מבינה שצריך לפעול בצורה אקטיבית יותר. מהרגע הזה, היא כבר לא מסוגלת להעלים עין לחוסר הצדק בו היא נתקלת.

ועדיין, בכל פרק צ'ארלי לוקחת סיכון אדיר כדי לעזור למשפחות הקורבנות. היא לא חייבת להיות שם, היא לא בלשית מקצועית – וזה בדיוק מה שהופך את הסיפור שלה לכה מוצלח.

מתוך "פוקר פייס" (באדיבות Peacock)
מתוך "פוקר פייס" (צילום: Karolina Wojtasik/Peacock)

בשורה התחתונה – מה חשבנו על "פוקר פייס"?

החוזקה של "פוקר פייס" היא בסיפורים הקטנים שהיא מספרת. לא נמצא כאן סכנות ממשיות לעולם, השלכות הרות גורל ואפילו לא מערכות יחסים. כל פרק הוא פשע קטן ואישי שאפילו אם לא ייפתר, לא באמת יאיים על אף אחד אחר.

לא מדובר כאן ברוצחים מסוכנים שהמשטרה רודפת, אלא באנשים פשוטים שמצאו עצמם נסחפים לפשעים חד פעמיים בחסות קנאה, נקמה או שאיפה להתקדם.

אלמלא צ'ארלי, הם גם היו מתחמקים מעונש והעולם היה ממשיך כסדרו. בכך הסדרה מספקת צפייה רגועה, שמצליחה למתוח מבלי להיות מורטת עצבים. הממתק המושלם למי שלא רוצה להתחייב לעוד סדרה דרשנית בים הסטרימינג.

אל כל אלו נוספת גם הטבה אחרת של פורמט אפיזודי. בכל פרק הסדרה מביאה לנו כוכבים אורחים מרשימים שמגלמים את הדמויות המקומיות שצ'ארלי פוגשת.

לאורך העונה צצים בין השאר אדריאן ברודי, קלואי סביני, ג'וזף גורדון לויט, ג'ודית לייט, הונג צ'או, רון פרלמן, ג'מילה ג'מיל, סיימון הלברג ובנג'מין בראט.

אך אפילו איתם, הסדרה לא נופלת לתחושה הוליוודית זוהרת ומצליחה להשרות הרגשה של סדרה קטנה שבמקרה נפלתם עליה בעת שיטוט לילי בכבלים. כמו פעם.

העונה הראשונה של "פוקר פייס" זמינה לצפייה במלואה ב-yes. הסדרה כבר חודשה לעונה שניה.


חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.

הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.

השוואת מפרטים