בשנת 2019 הפך “ג’וקר” לתופעה. סרט קומיקס המבוסס על עלילות באטמן שהתעלם לחלוטין מהיותו סרט גיבורי על וזנח את האקשן לטובת חקר המסע הפסיכולוגי שעובר ארתור פלק (חואקין פיניקס) בהפיכתו לנבל האלמותי. הסרט היה מועמד ל-11 פרסי אוסקר ואף זיכה את פיניקס בפרס השחקן הטוב ביותר. גם הקהל הצביע ברגליים ו”ג’וקר” הפך לסרט המצליח ביותר אי פעם שמדורג R למבוגרים בלבד (שיא אותו שבר ממש לאחרונה “דדפול & וולברין”).
שלא במפתיע, ההצלחה גררה את אולפני וורנר להזמין סרט המשך בתקווה שהתופעה תמשיך. אך יוצר הסרט, טוד פיליפס, החליט שלא לנוח על זרי הדפנה ובמקום להשתמש בביטחון שזכה לו מהאולפנים כדי ליצור סרט הרבה יותר מאתגר, נישתי ואחד שלא כל כך בטוח שישחזר את ההצלחה של קודמו, למרות שממש מגיע לו.
ג’וקר: טירוף בשניים – העלילה
“ג’וקר: טירוף בשניים” (Joker: Folie à Deux) מתרחש שנתיים אחרי אירועי הסרט הראשון, שהסתיים כאשר הג’וקר רצח בשידור חי את מנחה הלייט נייט מורי פרנקלין. כעת, ארתור פלק נמצא במוסד חולי הנפש ארקהאם, שם הוא ממתין למשפט שלו.
במוסד הוא פוגש את לי קווינזל (ליידי גאגא), הלוא היא הארלי קווין, שמאירה את ימיו ונותנת לו תקווה לחיות. יחד, השניים מתכוננים למשפט המתוקשר ונסחפים לפנטזיות מוסיקליות שיגררו אותם לבחון את ההבדל בין מציאות לדמיון, טשטוש שעליו נשען כל תיק ההגנה של פלק.
הפנטזיה המוסיקלית של ארתור פלק
מבחינה תמטית, סרט ההמשך אינו מתרחק מ”ג’וקר” הקודם ומציע אף הוא ניתוח פסיכולוגי מעניין אפילו יותר לדמות של רוצח שהפך כעת למפורסם. פלק מוטרד מהתדמית שדבקה בו אחרי הרצח של מוריי. מאדם בודד ומגוחך הוא הפך בין לילה לסנסציה שגררה אחריו אלפי מעריצים שמחכים בשקיקה ליציאתו מהכלא – אך בפועל הוא עדיין אותו בחור מסכן שמתעללים בו בכל יום, גם במוסד בו השומרים ממררים את חייו.
הבחירה בז’אנר המיוזיקל קולעת בול לרעיון של הסרט, העוסק בפנטזיה מול המציאות. מדובר במחזמר ג’וקבוקס, כלומר כזה המורכב מגרסאות של הדמויות לשירים קיימים ולא כאלו שנכתבו במיוחד לסרט. השירים שנבחרו מגיעים בעיקר ממחזות זמר אחרים ומרגישים כאילו נתפרו על הדמויות. יותר מכל, הסגנון עוזר לנו להיסחף למערכת היחסים בין פלק ללי ולהמחיש כמה הם עצמם נסחפים לרומנטיקה הנבנית ביניהם.
“טירוף בשניים” הוא סרט שדורש התחייבות מלאה מהצופה, להתמסר לז’אנר וליהנות מהחוויה. מבחינה עלילתית, הסרט לא מתקדם הרבה ובוחר להתמקד באירועים קטנים במהלך המשפט. נכון שאנו יודעים כבר שלא לצפות לאקשן עמוס מ”ג’וקר”, אך הסרט החדש אפילו יותר אווירתי מקודמו ובעיקר מתעסק בפנטזיה המרגשת המתרחשת בדמיונו של ארתור.
העולם של “טירוף בשניים” עדיין מלא וסוחף ומלא טוויסטים, אך רק עבור מי שיסכים לתת לדמיונו של ארתור לחדור גם לדמיונו שלו. להיכנס למוחו של רוצח אינו דבר חדש שנדרש מאיתנו, וכבר התבקשנו לעשות זאת ביצירות כמו “הסופרנוס”, “דקסטר” ו”ג’וקר” הראשון, אך הפעם מדובר בחוויה יותר טוטאלית, שמתגמלת את הצופה בריגוש מוסיקלי וצבעוני, לא משנה כמה אפלה המציאות שבחוץ.
מי יזכור את מרגו רובי?
אי אפשר לדבר על “טירוף בשניים” בלי להזכיר את ההופעה של שני השחקנים הראשיים שלו. פיניקס מגיע לתפקיד אחרי שכבר זיכה אותו בפרס האוסקר, אך נכנס הפעם אפילו יותר עמוק לנבכי הדמות. ארתור פלק של הסרט החדש כבר לא במסע להפוך לג’וקר, אלא במסע להבין מיהו באמת ואיזו אישיות שולטת בו, אם בכלל לא מדובר באותו אדם.
פיניקס משחיז כאן את הדמות ולחלוטין מבטיח מועמדות נוספת, שעלולה להפוך אותו לשחקן הראשון אי פעם שייקח הביתה שני פרסי אוסקר על גילום אותה הדמות. אל הופעתו המצוינת מצטרפת ליידי גאגא, שעם כל הכבוד למרגו רובי, מוכיחה שהיא הליהוק המושלם להארלי קווין, לפחות בגרסה הפחות מטורללת ויותר שקטה ודרמטית שלה. בניגוד לגרסה של רובי, הארלי כאן יותר קטנה, סודית ומסתורית, מה שמשכנע אפילו יותר בטירוף שלה.
אנו רגילים לראות את הסיפור המוכר שבו הג’וקר מדרדר את הארלי המסכנה לחיי פשע, אך הסרט הזה מציע לנו היפוך תפקידים מסקרן. מפגישתם במוסד המשוגעים, נראה כי דווקא הארלי היא בעלת הכוח שמובילה את ארתור לכדי קבלתו את תפקיד הג’וקר.
הארלי לא מדרדרת אותו, אבל בהחלט מחייה אותו והאהבה הנרקמת ביניהם משחררת אצלו משהו. בעזרתה הוא מצליח להיפתח לראשונה בחייו, למצוא אופטימיות ולהאמין שהפנטזיות שדמיין כל חייו (למשל עם דמותה של סופי בסרט הקודם) יכולות באמת להגשם.
גאגא נותנת כאן הופעה עדינה אך עוצמתית, שמתגברת בכל פעם שהיא שרה. קשה לדמיין מישהי אחרת בתפקיד הזה, וברור שהוא נוצר במיוחד עבורה. עם זאת, כזמרת, גאגא בהחלט הייתה צריכה לעדן את יכולותיה ולרוב אינה מתרוממת לגבהים שאנו יודעים שהיא מסוגלת אליהם.
חוויה מהנה אך קשה לעיכול
הסרט מעט ארוך מקודמו, ומתפרש על גבי שעתיים ו-20 דקות, אותן הוא מצליח ברובו להחזיק. השירים המשולבים בו מונעים מהסרט להרגיש נמתח, והמעבר לסצינות פנטזיה ושירה מגיעות בזמן הנכון ומזריקות מרץ חדש כאשר העלילה מתחילה להתעכב.
עם זאת, הסרט היה יכול מהודק יותר. ההתמסרות לפנטזיה גורמת לו לעיתים להרחיב בקטעים שבהם עדיף להמעיט, ומאחר והשירים בעיקר מזוהים רק למעריצי הז’אנר, הקהל הרחב יכול מעט להיאבד ולא לרדת לסוף דעתו של הבמאי לגבי המשמעות של השירים הספציפיים במקום בו הם מופיעים.
כמו הסרט הראשון, גם “טירוף בשניים” אינו חוויה קלה לצפייה. ההתעללויות שעובר ארתור עדיין כאן, ומתסכלות אפילו יותר ברמה מסוימת, שכן הוא נמצא במוסד שאמור לשקם אותו או לפחות להגן עליו. הטראומות של ילדותו צפות ומאתגרות את הקהל שלא יודע האם לרחם עליו או לרצות בעונשו – בדיוק כמו חבר המושבעים שעל גורלו צריך להחליט.
לכן אולי הבחירה במיוזיקל היא מה שמעלה את הסרט בדרגה לעומת קודמו. השירים והריקודים מקלים על הצפייה ומשכיחים את האלימות והטראגיות שהיו לעיתים בלתי נסבלים ב”ג’וקר” המקורי. אך בו בזמן, הם גם מעמתים אותנו באופן חד עם המציאות כשזו חוזרת ומזכירה לנו איפה אנחנו באמת נמצאים.
השורה התחתונה – מה חשבנו על “ג’וקר: טירוף בשניים”
“טירוף בשניים” מצד אחד מצליח להתעלות על קודמו, אבל גם ניצב כסרט הרבה פחות נגיש. הוא מבקש מצופיו לצאת עימו למסע בלתי שגרתי, שלא תמיד קל לעיכול ויכול לתסכל. עלילתו אינה מתקדמת כמו סרט טיפוסי, וישנה תחושה של עמידה במקום – אך זאת נעשתה בכוונה תחילה שכן זהו בדיוק המצב שבו נמצאת הדמות.
בזמן שבתי הקולנוע ופלטפורמות הסטרימינג מתמלאות בקומדיות ודרמות רומנטיות, דווקא הג’וקר מביא לנו כנראה את הסרט הכי רומנטי של השנים האחרונות במובן המקורי של המילה. הוא מציג רומנטיקה בצורה המוחשית ביותר שלה על הטוב והרע, וסוחף אותנו לפנטזיה דמיונית של מה אהבה יכולה להיות דרך דמויות שמקריבות את המציאות כולה עבורה. הג’וקר והארלי הוא סיפור אהבה שראינו כבר מספר פעמים בקולנוע – אך אף פעם לא ככה. ובזאת, הסרט הצליח במשימתו.
חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.
הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.