ביקורת: "הקוף" – אימה? קומדיה? למה לא שניהם!

עיבודים לסטיבן קינג הם תמיד הימור. יש את הקלאסיקות כמו "הניצוץ" ו-"חומות של תקווה", את סרטי האימה שדווקא כן מצליחים לקחת את עצמם קצת ברצינות ("זה" בגרסת 2017, למשל, שהיה אחד העיבודים האהובים עליי), ויש את אלו שפשוט נהנים להשתעשע עם החומר המקורי.

"הקוף" (The Monkey), שמבוסס על הסיפור הקצר של קינג, שייך בדיוק לקטגוריה השלישית. אין בו ניסיון להיות יצירת מופת או לקבל את תואר "סרט האימה של השנה", והוא לחלוטין מבין את זה.

במקום לנסות להפחיד באמת, הוא מתמקם איפשהו בין "יעד סופי" ל"משחק ילדים" (גם היא אחת מסדרות הסרטים האהובות עליי), רק שהפעם, במקום בובה רצחנית, יש לנו קוף צעצוע עם תוף ששם את כל הסובבים אותו במעגל קטלני עקוב מדם, הרבה דם.

"הקוף" – העלילה

הסיפור עוקב אחר שני אחים, ביל והאל (כריסטיאן קונברי ותיאו ג'יימס בתפקידים כפולים של התאומים בתור ילדים ובתור מבוגרים בהתאמה), שמגלים צעצוע קוף מכני מסתורי ומחריד למראה שהיה שייך לאביהם שנעלם.

הם מגלים שסביב הצעצוע ישנה קללה מוזרה. כל פעם שהקוף מסיים לתופף על התוף שהוא חלק מהצעצוע, מישהו בסביבתם מת בנסיבות איומות.

הם מנסים להשמיד אותו שוב ושוב, אך תמיד ללא הצלחה. לבסוף הם מחליטים לנסות להעלים אותו במקום שאף אחד לא ימצא אותו וחושבים שפה נגמרה הקללה של הקוף.

שנים לאחר מכן, האל וביל מנוכרים אחד מהשני וכל אחד מנסה לחיות את חייו כמה שיותר רחוק אחד מהשני, עד הרגע שבו נראה שצעצוע הקוף חוזר, והוא רצחני מתמיד.

סטיבן קינג קלאסי עד הפרטים הקטנים

האווירה של "הקוף" מאוד מזוהה עם הסיפורים הקלאסיים של קינג. לא תמצאו כאן דמויות מורכבות מידי או רעיונות עמוקים על טבע האדם.

במקום זאת, הסרט מציב את הדמויות בעיירה קטנה, איפה שכל אחד מכיר את כולם, ומעמיס את הסיפור עם שכבת סבל ופחד שמזכירה את אותן עיירות שראינו בסרטים כמו "הניצוץ" או "זה".

זה כל-כך קלאסי סטיבן קינג, שרוב הסיפור מתרחש במדינת מיין, המקום בו קינג גדל ורוב עלילות הספרים שלו מתרחשות בו. יש משהו מנחם בפשטות הזו, בידיעה שהדברים המוזרים קורים במקום שנראה כל כך רגיל, ושכולם מנותקים מהמציאות המהירה של העולם המודרני והגדול.

זה גם סרט שמצליח להחזיר אותנו לאותם רגעים של פחד ילדותי – הרצון לדעת מה נמצא במחסן, או מאחורי דלתות סגורות, אבל הפעם עם טוויסט קטלני.

הסרט מצליח לבנות אווירה עכורה ומטרידה מבלי לשאוף להיות יותר מדי מבריק. הוא מציע בידור חווייתי, שמתחיל במתח קל וחותם עם הרג ברוטלי.

עם הזמן, הדמויות הולכות ומתרחקות ממה שנראה כמו מציאות סבירה – והופכות לקריקטורות שהופכות את הסרט לכמה רמות יותר מגוחך ממה שיכולתי לצפות, אבל זה גם מה שהופך אותו, באופן קצת פרדוקסלי להרבה יותר מהנה: הכימיה בין הדמויות מאוד אנושית בהתחלה, אבל כשהן מתחילות לפתח תכונות קריקטוריות, זה מה שמניע את הסרט למקום השטותי, הכיפי והאבסורדי שהסרט מנסה להראות לנו מתחילתו.

תיאו ג'יימס, בתפקיד כפול, עושה עבודה טובה ופחות או יותר מחזיק את הסרט על הכתפיים. היה לי קשה להתעלם מהעובדה שהוא נראה כמו גרסה רגועה ומאוזנת של ג’יימס פרנקו – משהו שמסיח את הדעת בצורה משעשעת במיוחד, אבל בקטע טוב.

שאר השחקנים גם עושים עבודה לא רעה בכלל ואפילו יש בסרט הופעת אורח שלא ממש ציפיתי לה והייתה מאוד משעשת ביחס לעוד פיסת תוכן פופלארית וקצת יותר פילוסופית שרצה כרגע – "ניתוק" (Severance), אני מדבר על "ניתוק".

למות עם חיוך

מה שמייחד את "הקוף" הוא, כמובן, הקוף עצמו. לא מדובר בצעצוע שמדבר או עושה תנועות, אלא במפגש עם אובייקט דומם שגורם לאנשים למות בצורה מסתורית.

הסרט משחק עם הפחד הזה בצורה חכמה – לא מדובר באימה שדורשת הרבה מתח, אלא בגרפיקה מוגזמת ומוגזמת עוד יותר, שמגיעה בדיוק ברגע שהכי לא מצפים לה.

ולא חסרים רגעים כאלה – מקטעי דם ועד תאונות שגורמות לצחוק שמרגיע את המתח לשיא של אבסורד. הסרט מבצע את המעבר הזה בצורה מאוד ברורה – כלומר, זה סרט אימה, אבל גם כזה שיש בו המון חופש קומי שמצליח לפתח את עצמו למחוזות מאוד משעשעים אחר-כך.

ככל שהוא מתקדם – במיוחד בחלק האחרון – הוא ממש מתחיל לאבד שליטה. חלק מהדמויות הופכות לקריקטורות מוחלטות כמעט ברמה של סרטי "מוות רצחני" (Evil Dead) וההגיון הפנימי של העלילה גם נשבר לדעתי כמה וכמה פעמים.

זה לא ממש הורס את החוויה. להיפך, זה בדיוק מה שהופך את הסרט למהנה. יש בו כמה תזמונים קומיים מבריקים שאי אפשר שלא להתפוצץ מצחוק מהם, גם כשהם לא בהכרח מכוונים, או לפחות נראים לא מכוונים.

האימה כאן לא באמת מפחידה, וזה לא בהכרח חסרון. הסרט מזגזג בין גור (Gore) גרפי במיוחד לבין רגעים קאמפיים לחלוטין, והתוצאה מזכירה לא מעט את סרטי "יעד סופי" או סדרות כמו "הבנים" – כלומר, אין כאן אווירה מצמררת אלא יותר גישה של "בואו נראה איך אנשים הולכים למות בצורה הכי מוגזמת שאפשר". וזה בדיוק מה שעובד בו כל-כך טוב.

השורה התחתונה – מה חשבנו על "הקוף"?

אם ציפיתם לסרט אימה שיטרוף לכם את המוח למשך כמה ימים – זה לא המקום. אבל אם אתם בעניין של סרטי אימה-קומדיה עם הרבה דם, תזמונים מצחיקים, וקוף מכני אחד שכנראה יגרום לכם להסתכל על חנויות צעצועים בצורה שונה – "הקוף" הוא אחלה אופציה לערב קליל, במיוחד עם זמן הריצה המושלם שלו – כשעה וחצי.

הסרט "הקוף" לא ייכנס להיכל התהילה של סרטי קינג, אבל הוא בדיוק מסוג הסרטים שגורמים לכם להגיד "טוב, זה היה מטופש… אבל נהניתי".

חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.

הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.