ביקורת סרט: "האודיסאה" – מסע מפרך ששווה לראות על המסך הכי גדול

כריסטופר נולאן לקח על עצמו לביים את "האודיסאה" (The Odyssey) – עיבוד קולנועי מאסיבי של שלוש שעות ליצירה האולי-הכי-מיתית שנוצרה אי פעם. ואני אודה בגילוי נאות שהגעתי לאולם עם לא מעט ספקות.

אני ממש לא נמנה על עדת המעריצים השרופים של נולאן. בניגוד להרבה קולגות שלי למקצוע שמחכים בנשימה עצורה לכל טיזר קצר שלו וסוגדים לכל פריים שהוא משחרר לאוויר העולם, אותי הסרטים שלו לא פעם מעייפים.

יש משהו יומרני ברוב הסרטים שלו, והרבה פעמים אני פשוט מרגיש שאני מתנתק מהחוויה במקום להישאב אליה (שלא נדבר על טנט, שדרש ממני סרטוני הסבר באורך הסרט רק כדי להבין אותו).

לקחת את הסגנון העמוס של נולאן ולהכיל אותו על מיתולוגיה יוונית כבדה היה נשמע לי כמו מתכון בטוח לכאב ראש שלא ידעתי כמה הייתי מוכן אליו.

אבל כמה ששמחתי לטעות. נולאן לקח את "האודיסאה", אחד הסיפורים הכי עתיקים ומוכרים שיש, והפך אותו לחוויה קולנועית מרתקת שמצליחה להצדיק כמעט כל דקה שלה על המסך.

הוא יצר אפוס שמזכיר לכולנו למה פורמט ה-IMAX הומצא מלכתחילה, וגרם לי לצאת מהאולם עם תחושה ראשונית שמסתכמת בשלוש מילים פשוטות – וואו, חתיכת סרט.

אודיסאה – העלילה

עלילת "האודיסאה" מתרחשת מיד לאחר סיומה של מלחמת טרויה. אודיסאוס (מאט דיימון), מלך איתקה, רק רוצה לעשות את דרכו חזרה הביתה אל אשתו פנלופה (אן התאווי) ואל בנו טלמכוס (טום הולנד).

הבעיה? האלים לא בדיוק בעניין של לעשות לו חיים קלים. המסע שאמור היה לקחת זמן קצר הופך לסיוט מתמשך של שנים, עמוס במפלצות, סירנות, יצורים זועמים, ומאבקי אגו מול האלים האולימפיים שמחליטים לשחק בו כמו בכלי שחמט.

בזמן שהוא נלחם על חייו בלב ים, בבית באיתקה מתבצרת חבורה של מחזרים אגרסיביים שניזונים מהשמועות על מותו, ומנסים להשתלט על כסאו ועל אשתו.

קלאסי נולאן, אבל מעניין!

על הנייר מדובר במסע אפי קלאסי, אבל אם ציפיתם לסרט הרפתקאות רגיל שמתחיל בנקודה א' ונגמר בנקודה ב', תשכחו מזה.

נולאן כמו נולאן לא עושה לנו חיים קלים, ובוחר לספר לנו כמעט את כל העלילה דרך הזיכרונות של אודיסאוס בצורה מקטעית שהיא ספק כרונולוגית (בדיוק כמו שנולאן אוהב).

אנחנו חווים איתו את הטראומות, המפלצות והניצחונות הקטנים כמו חתיכות של פאזל שמתחברות לאט לאט לתמונה מלאה.

האמת היא שהייתי בטוח שהגישה הזאת תרגיש מתחכמת ותעייף אותי בשלב מאוד מוקדם, אבל להפתעתי זה עובד מעולה.

המבנה הזה הכניס קצב מצוין לסרט ושמר אותי במתח. בכנות גם פשוט ישבתי חיכיתי לראות איזה חלק בסיפור האודיסאה הולך להיות מתורגם עכשיו למסך ומה הדרך שבה נולאן יספר אותו.

זה השאיר אותי מעורב לגמרי, ובתור מי שמכיר את סיפור המקור גם נאמן לטקסטים המקוריים של הומרוס – שגם הם סופרו במקטעים, זה היה קצת כמו לעשות בינג' של עונה שלמה של סדרה ברצף, ואני תמיד בעד בינג'ים.

מבחינה ויזואלית, "האודיסאה" הוא בלי ספק אחד הסרטים הכי מרשימים שראיתי השנה. הכל צולם במצלמות ענק שגורמות לים התיכון להיראות אינסופי, ולכל לוקיישן להיות פשוט עצום.

אבל ההפתעה האמיתית פה, זו שאף טריילר לא הכין אותי אליה באמת, היא כמויות האימה שנולאן דחף פנימה. הסרט ממש לא מפחד ללכת למקומות אפלים, דוחים ומלחיצים.

מצד אחד, ניתן למצוא שם קטע אקשן מטורף שמנצל כל סנטימטר פנוי במסך כדי לשדר גודל וסכנה. מצד שני, זה איכשהו מצליח להרגיש דחוס וקלסטרופובי מאוד.

עיצוב דמות כמו הקיקלופ נהדר בכמה שהוא בין היצורים הכי מכוערים ומגעילים שראיתי לאחרונה בקולנוע, בטח בסרט שאמור להיות "מיינסטרים" ולא איזה סרט אימה איזוטרי שבו תמיד אפשר למתוח את הגבולות.

השילוב הזה של מפלצת ענקית בתוך חלל שלוחץ עלייך עובד פשוט מצוין ואני כן אוהב את זה שקולנוע רחב לא מפחד להראות קצת גרוטסקיות על המסך ומתחיל להכניס אלמנטים מז'אנר האימה לתוכו.

קאסט מהמרשימים שראיתי

הפקה אדירה כזו חייבת קאסט חזק, ובאודיסאה יש יופי של רשימת כוכבים שמחזיקה את הסרט על הכתפיים.

מעל כולם בולטים לדעתי מאט דיימון ורוברט פטינסון, וקשה להחליט מי מהם תופס יותר את הפוקוס.

דיימון משחק את אודיסאוס השבור בצורה אמינה מאוד, וסוחב את כל העייפות והכאב של המסע הזה על הפנים שלו בצורה שגרמה לי מאוד לרצות בשבילו לחזור כבר הביתה.

מולו, פטינסון (שמשחק את אנטינואוס מנהיג המחזרים) פשוט נהנה מכל רגע וטורף את המסך בתור הנבל. הוא כריזמטי, תחמן, שחצן, ובכללי אני ממש אוהב שפטינסון הצליח להתנתק מהסטיגמה שנוצרה לו אחרי סרטי דמדומים, הוא לא מפחד לקחת תפקידים קצת יותר "משוגעים" והרבה פעמים זה משתלם לו.

התפקידים של אליוט פייג' (בתפקיד סינון) ולופיטה ניונגו (בתפקיד האחיות מטרויה) משוחקים מעולה, גם אם הם לא גדולים במיוחד.

בכללי, יש בסרט הזה קאסט כל-כך גדול שהיה לי ממש מצחיק לראות איך נולאן איגד לאפוס היווני שלו כל כך הרבה שחקנים מפרויקטים של מארוול ו-DC.

למשל את טום הולנד וג'ון ברנת'ל שחולקים פה מסך, צירוף מקרים קורע כשזוכרים שממש עוד שנייה בסוף החודש, נראה את שניהם שוב יחד בתור ספיידרמן והפאנישר ב"ספיידרמן: יום חדש" (וגם זנדאיה משחקת בסרט, אז זה בכלל סוג של "הכל נשאר במשפחה").

ואם כבר טום הולנד ומשפחה – איך יכול להיות שמאט דיימון ואן האת'ווי הם ההורים של בחור שנראה כמו טום הולנד? ממי בדיוק הוא קיבל את הגנים האלה? זה לא שהולנד לא עושה עבודה טובה, אלא שפשוט מצחיק לחשוב שהוא הבן של דיימון והאת'ווי.

קול בס רנדומלי בווליום גבוה מידי

אם אני צריך לשים את האצבע על דבר אחד שבאמת הפריע לי בסרט (ולצערי הוא לא חדש בסרטים של נולאן) זה הסאונד.

למרות שהפסקול של לודוויג גורנסון פשוט מדהים, והוא ממשיך להוכיח שהוא אחד המלחינים הכי טובים שיש היום בתעשייה, אולי שני רק להאנס זימר, יש לי בעיה עם מיקס הסאונד באולם עצמו.

ראיתי את הסרט ב-IMAX, וכמו שהתמונה מרהיבה, כך הווליום מוגזם. נולאן מתעקש שוב ושוב לפוצץ אותנו בבסים כבדים מתי שרק אפשר, והיו קטעים שחשבתי שעור התוף עוד שנייה מתפוצץ.

לפעמים הבס בסרט היה כל כך חזק שהוא היה כבר ברמה שקשה להתרכז במה שהולך על המסך, זה כבר הופך למטרד שמסיח את הדעת.

זה לא משהו שהורס את הסרט, אבל אם אראה אותו שוב, הייתי שמח אם הווליום בו לא היה מוגזם מידי.

וכן, הסרט ארוך. אנחנו מדברים על כמעט שלוש שעות של סרט. אבל לשם שינוי, הזמן הזה עבר לי בסדר.

התחושה היא שהאורך הזה מכוון ונועד כדי שבאמת נרגיש את המשקל של המסע המפרך הזה יחד עם אודיסאוס, צעד אחר צעד.

אולי היה אפשר לחתוך איזה 20 דקות ממנו כדי לשפר קצת את הקצב באמצע, אבל בגדול, הזמן בסרט עף והוא מנוצל היטב לדעתי.

השורה התחתונה – מה חשבנו על האודיסאה?

"האודיסאה" היא חוויה ששואבת את הצופה פנימה ומצדיקה לחלוטין את מחיר הכרטיס, הפופקורן, ושלוש השעות באולם.

הוא עדיין קצת יומרני, ומאוד תואם את הז'אנר של הבמאי שלו, אבל בסוף מדובר פה בסרט ענק ומושקע שפשוט עשוי מעולה. נולאן עושה פה קולנוע ברמה הטכנית הכי גבוהה שיש, וזה ניכר.

זה בדיוק מסוג הסרטים שבגללם שווה לצאת מהבית, למצוא את המסך הכי גדול שאפשר, ופשוט ליהנות מסרט מסע שיעשה לכם חשק לחזור הביתה ולהתחיל לחקור מיתולוגיה יוונית.

הסרט "האודיסאה" יהיה זמין בבתי הקולנוע בישראל החל מיום חמישי, ה-16 ביולי, 2026