נקודות עיקריות
- •מטא הכריזה על פרויקט Petal, כבל תת-ימי טראנס-אוקייני ראשון בקיבולת של 1 פטאביט בשנייה.
- •התשתית תיפרס לאורך כ-7,000 ק"מ בין ארה"ב לצרפת וצפויה להיכנס לפעילות בשנת 2029.
- •הכפלת הקיבולת מתאפשרת באמצעות פריסה רחבה של סיבים אופטיים בעלי שתי ליבות ומגברים ייעודיים.
- •כבלים תת-ימיים נושאים כ-99% מתעבורת המידע הבין-יבשתית, כאשר ישראל נשענת על נתיבים ימיים מקבילים.
מטא (Meta) הכריזה על פרויקט Petal, כבל תקשורת אופטי תת-ימי טראנס-אוקייני שיחבר בין ארצות הברית לצרפת לאורך כ-7,000 ק"מ.
מדובר בכבל הראשון מסוגו שנועד להעביר קיבולת תעבורה של 1Pbps (פטאביט אחד בשנייה, השווה ערך ל-1,000Tbps) למרחקים כאלה, נתון המכפיל את הקיבולת של הכבלים המתקדמים ביותר הפועלים כיום באוקיינוס האטלנטי.
הפרויקט מפותח בשיתוף פעולה עם החברות NEC ו-Sumitomo Electric Industries, לצד חברת התקשורת הצרפתית Orange האחראית על תחנת הנחיתה של הכבל בחוף האטלנטי בצרפת וחיבורו לרשת היבשתית באירופה. לפי לוח הזמנים של מטא, הכבל צפוי להיכנס לשימוש מסחרי במהלך שנת 2029.
מהם כבלים תת-ימיים ומדוע הם קריטיים לרשת?
אף שתקשורת אלחוטית ולוויינית זוכה לעיתים קרובות לחשיפה רבה, כבלים אופטיים המונחים על קרקעית האוקיינוסים והימים מהווים את עמוד השדרה הפיזי המרכזי של רשת האינטרנט העולמית.
לפי נתוני מטא, כבלים תת-ימיים נושאים בפועל כ-99% מכלל תעבורת הנתונים הבין-יבשתית, החל מהודעות באפליקציות מסרים ועד שיחות וידאו, שירותי ענן והזרמת מדיה.
במקום לשדר אותות אל החלל, הנתונים עוברים בצורת פולסים של אור בתוך סיבי זכוכית דקיקים המונחים בעומק הים, מה שמאפשר השהיה (Latency) נמוכה משמעותית ונפחי תעבורה עצומים ששום תשתית לוויינית אינה מסוגלת לספק בקנה מידה עולמי.
טכנולוגיית שתי הליבות מאחורי Petal
כדי להגיע לקיבולת של 1Pbps ללא צורך בהכפלת כמות הכבלים, התשתיות והאנרגיה הנדרשת, מטא ושותפותיה עוברות לראשונה בקנה מידה רחב לשימוש בסיבים בעלי שתי ליבות (2-Core Fiber). המערכת כוללת 24 זוגות סיבים כאלה, השקולים מבחינת תעבורה ל-48 זוגות סיבים קונבנציונליים.
המעבר לסיבים מרובי ליבות הציב שני אתגרים הנדסיים עיקריים: שמירה על ניחות (היחלשות האות לאורך הסיב) נמוך תוך שמירה על עובי סיב סטנדרטי של 125µm (בדומה לקוטר שערה אנושית), ומניעת זליגת אותות (Crosstalk) בין הליבות.
חברת Sumitomo התגברה על כך באמצעות שימוש בסיליקה סינתטית טהורה במיוחד ובקרת מקדמי השבירה, לצד שידור אותות בכיוונים מנוגדים בכל ליבה.
בנוסף, יחידות ההגברה לאורך הכבל פותחו על ידי NEC ומכילות 96 מגברים במבנה אחיד. יחידות אלה משתמשות בממשק FIFO (ר"ת Fan-In/Fan-Out) המפצל את שתי הליבות לשני סיבים בודדים לצורך הגברה ולאחר מכן מחזיר אותן למבנה הדו-ליבתי, מה שמאפשר לכבל לפעול בתוך גבולות המתח המקובלים בתעשייה (עד 18kV) ללא שדרוג יקר של מערכות אספקת החשמל.
הזווית הישראלית: חיבורי הסיבים התת-ימיים למדינה
בדומה לקשר שבין צרפת לארצות הברית, גם מדינת ישראל תלויה כמעט לחלוטין בכבלים תת-ימיים בים התיכון לצורך חיבורה לשדרת האינטרנט העולמית ולחוות השרתים באירופה. ללא חיבורים אלה, המדינה הייתה מנותקת למעשה ממרבית שירותי הרשת הבינלאומיים.
המשמעות של פרויקט כמו Petal אינה מוגבלת לאוקיינוס האטלנטי: חלק ניכר מהתעבורה שיוצאת מישראל לשירותים ולשרתים בארצות הברית עובר תחילה דרך אירופה, ומשם חוצה את האטלנטי בכבלים מהסוג שמטא מקימה כעת.
במשך שנים התבססה הקישוריות של ישראל על כבלים ותיקים כמו MedNautilus וטמרס טלקום, לצד כבל "יונה" של חברת בזק, הפועלת כיום להקמת כבל תת-ימי חדש.
בשנים האחרונות שודרגה התשתית המקומית באופן משמעותי עם פרויקטים מתקדמים כמו מקטע Blue ברשת Blue-Raman, המחבר את חופי ישראל לאירופה ומהווה חלק ממסדרון תקשורת המחבר בין אירופה, המזרח התיכון והודו, תוך שימוש בריבוב חלוקת מרחב (SDM), שיטה שמגדילה את רוחב הפס באמצעות העברת כמה ערוצי אור נפרדים במקביל – אותו עיקרון שעומד בבסיס הסיבים הדו-ליבתיים של Petal.
פרויקט Petal של מטא ממחיש את המגמה שאליה צועדת תעשיית התקשורת העולמית כולה: מעבר לסיבים מרובי ליבות שיוכלו לתמוך בביקושים הגואים לענן, לשירותי בינה מלאכותית ולהזרמת נתונים חוצת יבשות.
