ביקורת סרט: "סוס פרא תשע" – תירה, אל תדבר!

ארבע שנים אחרי להיטו "רוחות אינישרין", הבמאי מרטין מקדונה חוזר עם הסרט החדש "סוס פרא תשע" (Wild Horse Nine), שעוסק אף הוא – כמו רוב יצירותיו – בחברות עמוקה ובעייתית בין צמד גברים. אך בניגוד ל"אינישרין", הפעם המסע הזה מגיע עם הרבה יותר אקשן וקנוניות פוליטיות.

סוס פרא תשע – העלילה

הסרט עוקב אחר כריס (ג'ון מלקוביץ') ולי (סאם רוקוול), סוכני CIA אמריקאיים שמבלים את מירב השנה 1973 בצ'ילה, שם הם מכינים את הקרקע להפיכה הצבאית כנגד שלטונו של הנשיא הסוציאליסט סלבדור איינדה.

כריס הגוסס ממחלת הסרטן ומאבד את זכרונו, מתחיל להתנהג בחוסר אחריות ולחשוף את התוכניות לשתי סטודנטיות מקומיות, מה שמדאיג את שותפו.

כאשר הם נוסעים לטיול באי הפסחא, שני הסוכנים מתעמתים עם עברם הפוליטי המורכב, הסודות שהם מסתירים זה מזה והמוות המתקרב של כריס, שמרגיש צורך להשלים עם בחירותיו המדממות לאורך הקריירה.

שיחות על הא ודא

כאמור, רוב יצירותיו של מקדונה עוסקות בחברות גברית והעלילה שלהן נוטה בעיקר לשמש כר לשיחות מורכבות והבנה הדדית.

ב"סוס פרא תשע" מקדונה לוקח כיוון הרבה יותר קומי, והרבה מהסרט מוקדש לקשקושים בין לי וכריס על שלל נושאים – מסוגי גבינות באירופה ועד בגידות בנישואים.

בעוד שהשיחות משעשעות בהחלט, הן נוטות להשתלט על הסרט בצורה שמסיחה את הדעת מהעלילה הדרמטית הנפרשת ומתגלה באיטיות.

הקומדיה היא בדרך כלל הצד החזק של מקדונה, כאשר היא מגיעה ברגעים מפתיעים ובלתי צפויים. אך ב"סוס פרא תשע" מרגיש כאילו הבדיחות הן העיקר והסיפור קצת נדחק לצד.

השיחות של הצמד מזכירות בעיקר את סצינת ה"מקרויאל" הקלאסית ב"ספרות זולה", בה סמואל ל. ג'קסון וג'ון טרבולטה מדברים על ההבדלים בשמות ההמבורגרים במקדונלדס במדינות שונות. זוהי כמובן סצינה אייקונית ומצוטטת, אך "סוס פרא תשע" מנסה לשחזר אותה שוב ושוב, והאפקט מתחיל להתעייף בשלב מסוים.

הדבר בולט במיוחד כשהסרט ניגש לעלילה המרכזית שלו, ובעיקר לדינמיקה בין כריס לסטודנטית הצעירה מוניקה (השחקנית הצ'יליאנית מריאנה די ג'ירולמו). הסצינות העדינות והמרגשות בהן מוניקה מתקשה להבין את כריס שמכור ללשקר לה מושכות פי עשרות מונים משיחות החולין החוזרות על עצמן וחבל שהסרט מדלג מעליהן לטובת עוד רגעים אגביים בין הסוכנים.

דמויות שמושכות פרסים

מה שכן מציל את השיחות המייגעות הוא משחקם הנפלא של מלקוביץ' ורוקוול, שני שמות אגדיים שמפיחים בסוכנים רוח מלבבת ואמוציונלית.

מדהים לחשוב שעבור מלקוביץ', שמתחזק קריירה ענפה עם תפקידים בלתי נשכחים, כריס עדיין מצליח לבלוט בתור אחת מהדמויות הטובות ביותר שלו – ולא יפתיע אם תוביל לפסלון האוסקר הראשון שלו.

מלקוביץ' מגלם את כריס הגוסס והשכחן בצורה מעוררת הזדהות, הגורמת לנו להיות לצידו למרות שהוא על פניו האיש הרע.

המסכנות וחוסר האונים שלו, לצד ההשלמה הבוגרת עם המוות, הופכים אותו לאיש זקן בעל נפש של ילד מבולבל, שרק רוצה לכתוב את ספר הזכרונות שלו – על אף שהוא בקושי זוכר דבר ומערבב בין סיפורים אמיתיים למחשבות על דינוזאורים והעולם שמעבר.

לצידו, רוקוול מתחזק היטב את הסוכן השקול כביכול שגם עבורו העבודה כבר חצתה גבול למיאוס. השחקן משעשע במיוחד כמי שכבר "זורק זין" על הסוכנות ומתוסכל משותפו שמשגע אותו עם בקשות חסרות הגיון.

המסע של לי נותן לרוקוול הרבה מה לשחק איתו, מאחר והוא ניצב בפרשת מים שהופכת אותו לדמות בלתי צפויה שאין לדעת מה יעשה או היכן נאמנותו שוכנת.

למה לי פוליטיקה עכשיו?

בין אם בטעות או בכוונה תחילה, הסרט הפוליטי ביותר של מקדונה יוצא בשבוע רלוונטי במיוחד בו ארה"ב ערכה את בחירות האמצע שלה וגם אצלנו עדיין מתמודדים עם תוצאות הבחירות. הפוליטיקה העיקרית של "סוס פרא תשע" עוסקת בתחלופה – הדור הישן מול הדור החדש ומי צריך לפנות את מקומו למי.

כריס ולי מגיעים לצ'ילה רגע אחרי השתלטות המרקסיזם, והם אינם מוכנים לקבל את השינוי. הם מגחכים על השפה הפוליטיקלי-קורקט של הצעירים, ובו זמנית מזהים את הסכנה שבהם. הבחירה להציג את הצד שלהם כצמד גברים זקנים ועל סף סיום הקריירה והחיים ברורה, והסרט מרמז לנו שהדור הזה בדרך החוצה והוא יודע זאת היטב – אך עדיין לא מוכן לפנות את מקומו בשלטון.

זוהי אולי הנקודה הברורה ביותר של מקדונה, אך גם זו קצת נאבדת כאשר הוא מחליט לשלב בהיסטוריה האמיתית של צ'ילה גם היסטוריה אלטרנטיבית מעבר לדמויות. גם פה, נראה כי הוא הקריב מעט את הדרמה עבור הקומדיה, וזה מוכיח בעוכריו.

הברקה של לוקיישן

אחרי ש"רוחות אינישרין" לקח אותנו לאי אירי ירוק ומפתה אך עצוב, מקדונה מצא עבור "סוס פרא תשע" לוקיישן מקורי להפליא – אי הפסחא.

האי הצ'יליאני הירקרק ומלא פסלי הראשים המסתוריים מעניק לסרט אווירה מהפנטת, שגורמת לנו לתהות איך לעזאזל אף סרט גדול מעולם לא בחר לצלם שם קודם לכן.

האי היפהפה ומלא השאלות לגבי הפסלים המעטרים אותו הוא המקום המושלם עבור כריס לגסוס בו. הבמאי מנצל היטב את השילוב הטבעי של האיזור בין שקט ונעימות לבדידות משתקת.

כמו מטאפורה לחיים עצמם, כריס בו זמנית מתפעל מהאי ומשתעמם ממנו למוות, תרתי משמע. וגם עבורנו, הנוף החדש הזה הופך מהר מאוד לשגרתי עם עוד פסל ראש ועוד אחד, עד שגם אנחנו כבר לא בטוחים שבא לנו להישאר שם.

אל הסטייל הזה מצטרף גם הלבוש הסבנטיזי שמעניק לכל הסרט תחושה חמימה וקולית. אשתו של לי (פרקר פוזי), שמתקשרת אליו מדי פעם מאמריקה, בכלל מרגישה כמו אגדה קולנועית שיצאה מ"היו זמנים בהוליווד" של טרנטינו ומפיחה עוד עומק בסרט לגבי תקופת התרחשותו וההבדלים הקיצוניים בין המדינות.

השורה התחתונה – מה חשבנו על "סוס פרא תשע"?

"סוס פרא תשע" מספק מסע מקורי ויוצא דופן בנוף הקולנועי, גם תרתי משמע כשמדובר בנופי אי הפסחא שטרם נראו בקולנוע הפופולרי.

ישנם אינספור רגעים מצחיקים ותוססים, לצד אלימות בלתי מתפשרת שלעיתים מרגישה אישית ופוגעת יותר מכל סרט אקשן, אך לא מפחידה שכן נעשית תמיד באווירה קומית.

בשורה התחתונה, מקדונה עושה כאן את מה שהוא עושה הכי טוב – נוגע בעצב החשוף של חברות ואהבה שמגיעה לימיה האחרונים.

אין שום ספק שהדבר נעשה בצורה הרבה יותר מוצלחת בסרטו הקודם, ו"סוס פרא תשע" מזכיר יותר את יצירותיו המוקדמות כמו "ברוז'".

קשה להאמין שסרט זה יבלוט במיוחד בפילמוגרפיה של הבמאי, אך תצוגת המשחק בו ודאי תהפוך אותו לחביב עונת הפרסים.