ביקורת סדרה: משחקי הכס, עונה 7 פרק 5 – רפרנסים עצמיים כתחליף לעלילה

סרסיי לאניסטר, משחק הכס מתוך משחקי הכס (תמונה באדיבות HBO)

לפני שבוע, כאשר ראינו ששמו של הפרק החדש של “משחקי הכס” הוא Eastwatch, על שם הביצרון המזרחי ביותר בחומה, זה שהכי קרוב למקום האחרון בו נצפה צבא המתים, התרגשנו. חשבנו שסוף סוף נראה את העלילה הזאת מתקדמת. גילינו שהיה עוד מוקדם מדי לשמוח.

מכאן יתחילו ספוילרים משמעותיים לפרק 5

אין השלכות למעשים

הפרק החמישי של העונה הוא פרק שקט יחסית, פרק שמכין אותנו לשני הפרקים האחרונים בעיקר. נדמה תחילה שזה לגיטימי לחלוטין שהפרק שבא מיד אחרי פרק גדול וגרנדיוזי יהיה פרק שקט, אבל זה לא באמת תואם את המציאות. כי אם נעצור לחשוב על זה לרגע, הפרק הקודם לא היה פרק גדול וגרנדיוזי. נכון, ראינו דותראקים רוכבים לצד דרקון נושף אש, אבל מה קרה בעצם באותו הפרק? פחות או יותר כלום.

פרק 4 בעצמו היה פרק הכנה. מה יקרה לג’יימי? האם דרוגון ישרוד את הפציעה? כיצד ג’ון יתמודד עם דאינריז? מה תיאון יעשה? מה בייליש זומם? מה אריה מחפשת בווינטרפל, אם היא עדיין דובקת לרשימה? אלה ועוד שאלות הן שאלות גדולות מאד שנפתחו בפרק הקודם. שאלות שלחלקן קיבלנו תשובה מאד לא מספקת, ולחלקן לא ברור אם תהייה תשובה בכלל.

לכל מעשה יש השלכות. והן הרות גורל. זה שיעור חשוב ש”משחקי הכס” לימדה אותנו כבר מהתחלה. אדארד סטארק היה גיבור הסדרה, אך סדרה של החלטות לא טובות וטיפה אחת של מזל רע הובילו לעריפת ראשו. רוב הפר שבועה לאדם מסוכן ולא מוסרי, ובחר לבוא לביתו עם אנשיו כדי לאכול ולהשתכר, מה שהוביל למות כמעט כולם. דאינריז האמינה למכשפה שרצתה ברעתה, מה שהוביל למותו של דרוגו. היא החליטה להאמין בעצמה ובביצים שלה, והיא החזירה לעולם את הדרקונים. כל החלטה שדמות לוקחת היא החלטה שהדמות תיתן עליה דין וחשבון, ולעתים קרובות התוצאות סופניות. כנראה שכל זה לא קורה יותר.

ג'יימי לאניסטר, משחקי הכס
מתוך משחקי הכס (תמונה באדיבות HBO)

ג’יימי החליט להסתער על דאינריז עם חנית. מה המחיר? שהוא נרטב קצת. כבר בתחילת הפרק הבא הוא היה שוב במעלה המלך. מה הוא למד מכך? שדרקונים מסוכנים? אני חושד שכולם ידעו את זה כבר. דרוגון נפצע מחץ ענק ומשונן כיוון שדאינריז בחרה לרכב עליו לקרב. מה היא למדה מכך? שלרכוב עליו לקרב זה משתלם מאד, כי אין שום רמז לכך שכנפו הייתה פצועה. והגישה הזאת נמשכת גם עם אירועים חדשים יותר, כשטיריון ודאבוס פשוט קופצים לרגע לגוב האריות, במשימה שמוגדרת כגובלת במשימת התאבדות, וחוזרים לאחר שהשלימו את כל מטרותיהם, פלוס גנדרי, שהיה באופן מאד נוח בדיוק איפה שדאבוס חשב שהוא יהיה. היה להם עימות קצר עם שני שומרים, אך זה לא היה מחיר הטעות, להפך – זה היה מפגן הראווה של יכולת הלחימה של גנדרי. מנסיעת העסקים הקצרה הזאת הם יצאו רק מורווחים.

המחסור המוחלט בהשלכות הופך את “משחקי הכס” לבדיחה בשלב הזה. יוצרי הסדרה נוקטים בשלב זה בגישה לא מקובלת, לפיה הם יעשו משהו גדול ומטורף, כמו קרב ענק בין לאניסטרים לדותראקים, וההשלכה היחידה תהייה ששתי דמויות חצי אנונימיות יעלו בלהבות בפרק שאחרי. זה לא עובד כמו שנדמה להם שזה עובד, אנחנו לא מתרגשים ולא נתחיל להתרגש כשעוד ראנדיל טארלים ובניהם ימותו בדרכים יצירתיות, במעין מחווה שמדמה משמעות.

כן, פרק שקט זה דבר הגיוני ולפעמים רצוי אחרי פרק רווי תוכן. לא, פרק 4 לא היה רווי בתוכן, הוא היה פרק שקט עם אפקטים רועשים. ושני פרקים שקטים ברצף, שמבטיחים לנו אירועים מסוכנים ובפועל מקדמים את העלילה בצורה די עקומה, מייצרים סדרה משעממת ולא מרגשת בעליל. וזה בלי שנתייחס לרעיון המטופש של לחטוף זומבי בשביל סרסיי. חוששני שנראה בדיוק כמה הוא מטופש בפרקים שלפנינו.

ככה זה, לאהוב את עצמך

“משחקי הכס” היא סדרה אהובה ונערצת. נדמה שדיוויד בניוף ודי. בי. וייס, יוצרי הסדרה, מתחילים לאהוב ולהעריץ את עצמם לא פחות. הם הבינו שמעריצי הסדרה נהנים לדבר עליה, להזכר בה ולמצוא בה תאוריות והקשרים שונים, וכעת הם שותלים לנו רמזים בכל פרק, כדי שנעסוק בהם. אלא שהרמזים האלה הם לא באמת פתחים לרעיונות מעניינים, אלא רפרנסים עצמיים סתמיים לחלוטין, שכל מטרתם היא לעורר דיוני פייסבוק.

כשאריה אמרה לזאבה “זו לא את”, למשל, או כשבראן אמר לבייליש “כאוס הוא סולם”, היו אלה משפטים שלא היה להם הסבר. משפטים חסרי כל קונטקסט לחלוטין, שלא הרגישו קשורים כאשר הם נאמרו, וגם לא הוסברו ממש בפרקים שאחרי. אך מי שצפה בסדרה שוב לאחרונה ודאי זוכר, שמדובר ברפרנס לשיחה של אריה עם אביה בעונה הראשונה, או לשיחה של בייליש עם ואריז בעונה השלישית! ואוו! מדהים! מבריק! פורץ דרך! ובכן, בפועל, זה חסר עמוד שדרה.

כי אין שום משמעות לכך שאריה נזכרה באותו מקרה, שכן היא בווינטרפל וענייני המשפחה דווקא מעניינים אותה מאד. גם לא ברור מה החשיבות בכך שבראן רמז לבייליש שהוא רואה דברים, אם בבירור זה לא מעניין את סוחר המידע הממולח. וכעת, בפרק החדש, אנו למדנו מגילי שג’ון הוא בכלל לא ממזר, אלא ילד לגיטימי, שכן ראיגאר, אביו הביולוגי, נשא את ליאנה אמו לאישה לפני שהוא נולד, מה שהופך אותו לג’ון טרגאריאן באופן חוקי.

ג'ון סנואו, משחקי הכס
מתוך משחקי הכס (תמונה באדיבות HBO)

למה חשוב היה שסאם יתעלם מפריט המידע הזה? כדי שאנחנו נשים לב אליו, ונרגיש הו כה חכמים ביחס למלומד האהוב עלינו בסדרה. באותו פרק דרוגון וג’ון גם נהייו קצת חברים, כדי לרענן לנו את הזיכרון. כעת הרשת מלאה בדיונים על כמה סאם מטומטם, ובניוף ווייס יכולים להאנח בהקלה בידיעה שאנחנו מתעסקים בזוטות, ולא במחסור המחפיר בעלילה בסדרה הזאת.

אך הרפרנס העצמי הפושע ביותר היה המכתב שאריה קראה, מכתב שבייליש שתל בכוונה כדי שהיא תקרא אותו, כמובן, כי בייליש הוא גם עורב רואה-כל כנראה, שיודע בדיוק מתי אריה תראה ותשמע אותו. לצופה ממוצע הייתה זו סצנה מוזרה מאד – אריה מצאה את המכתב, קראה אותו, החביאה אותו בחזרה ונמלטה. לנו לא היה זמן ממש לקרוא אותו. בייליש תכנן הכל מראש, כך זה נראה, ולנו לא ברור בכלל מה התרחש שם.

אם תעצרו להסתכל על המכתב, תראו שרובו אינו קריא. אך עם רענון קל של הזיכרון, ודאי תצליחו לפענח מספיק ממנו כדי להבין שזה המכתב שסאנסה כתבה לאחר מות אביה, מכתב שסרסיי דרשה ממנה לכתוב, בו היא קוראת לאדארד בוגד ומבקשת מרוב שיכנע. ברור שמטרתו של בייליש היא לסכסך בין האחיות, אבל ברור גם שמטרתם של היוצרים היא שהצופים הסקרנים וחדי הזכרון יעצרו, יקראו, ויספרו לחבריהם, כדי ליצור עוד דיון מסביב ל”משחקי הכס”. זה פשע חמור במיוחד כי זה רגע די גדול בסדרה, שבמקום להיות משודר בצורה ברורה כדי לקדם קו עלילה קוהרנטי מוקרב על מזבח דיוני הפייסבוק וסרטוני ה”הנה כמה דברים שפספסתם בפרק!”.

בשלב הזה, בפרק הזה ספציפי, זה כל מה ש”משחקי הכס” מציעה – דיון מעריצים. ועם כל הרמזים, הרפרנסים הפנימיים והמעשים המטופשים שאין להם עוד השלכות אפשר ליצור מספיק רעש כדי להסתיר מאחוריו את העובדה הפשוטה שכבר הרבה זמן, בעצם, הסדרה לא מצליחה להחליט מה העלילה שלה. כרגע “משחקי הכס” היא רק מקבץ דמויות אהובות שלבושות מאד יפה ומדברות מאד רשמי על דברים לא חשובים.

בפרק הבא

הטריילר לפרק הבא נראה מוכר מאד. זאת מכיוון שמופיעים בו קטעים רבים ממה שהופיע בטריילר של הסדרה כולה, כולל הכיתוב הענק “החורף הגיע”, למקרה ששכחתם או שלא שמתם לב. חרבות (ופטיש) יונפו, גולגלות של מתים מהלכים יתנפצו, ויחידת המתאבדים של ג’ון סנואו תפלס את דרכה בשלג וגופות כדי להביא לסרסיי הוכחה שזומבים קיימים.

את האמת? שום דבר במשפט הזה לא נשמע כרגע אטרקטיבי. אבל עם כל ההייפ שנבנה לפרק, ובהתחשב בכך שזהו הפרק הלפני-אחרון של הסדרה, נראה כנראה פרק גרנדיוזי, אולי אף גרנדיוזי באמת, עם השלכות אמיתיות. נגלה בשבוע הבא.


חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.

הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.

השוואת מפרטים