-פרסומת-

מתוך "ליגת הצדק" (באדיבות גלובוס מקס)

ביקורת סרט: ליגת הצדק – גיבורים חדשים עלו, ותיקים ויתרו מראש
| יום חמישי, 16 בנובמבר 2017, 09:30 | בידור ופנאי

זאת הנקודה אליה התנקזו תקוותיהם של מיליוני מעריצי הקומיקס של DC – גיבורי ליגת הצדק (Justice League) נפגשים סוף סוף על המסך! לא רק באטמן, סופרמן, והופעה קצרה של וונדר וומן, אלא כל (או רוב) החבורה, שישה (או חמישה) גיבורים שנלחמים יחד על המסך! היקום הקולנועי של גיבורי DC צבר הרבה באזז שלילי, ובכל זאת, כולנו עדיין סקרנים ואפילו נרגשים לקראת הסרט החדש.

העלילה

בן אפלק (Ben Affleck) הוא ברוס וויין/באטמן, וכבר 20 שנים שהוא נלחם בפשע בעיר גות’האם. לאחרונה הוא הגיע למסקנה שגויה – סופרמן, אותו משחק הנרי קאביל (Henry Cavill), הוא האויב הכי גדול של האנושות. הוא הבין שהוא טעה רק כאשר סופרמן נהרג בקרב עם מפלצת מוטאנטית בשם דומסדיי, בסרט באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק.

עם מותו של סופרמן, מת משהו מהאנושות, מהתקווה של בני האדם הרגילים, אך זה לא כל מה שקרה – יצורים מעופפים מסתוריים מתחילים לצוץ ברחבי העולם, סיירים של כוח חייזרי נורא שעומד לפלוש לכוכב שלנו. בראש הצבא עומד הגנרל והלוחם בן האלמוות סטפנוולף, אותו משחק קיארן היינדס (Ciaran Hinds) מ”רומא” ו”משחקי הכס”.

יחד עם וונדר וומן, אותה שוב משחקת גל גדות, ברוס וויין מנסה לגייס שלושה אנשים עם כוחות על, עליהם הוא למד לאחרונה – ארתור קרי/אקווהמן, אותו משחק ג’ייסון מומואה (Jason Momoa) מ”משחקי הכס”, ברי אלן/פלאש, אותו מגלם עזרא מילר (Ezra Miller) מ”כמה טוב להיות פרח קיר” ו”חייבים לדבר על קווין”, וויקטור סטון/סייבורג, נער שרוב גופו הוחלף במרכיבים מכאניים מטכנולוגיה חייזרית, ומשחק אותו ריי פישר (Ray Fisher), שחקן תיאטרון צעיר שזו הופעתו הקולנועית הראשונה.

יחד הקבוצה המפוקפקת הזאת מנסה להבין איך אפשר לעצור את סטפנוולף מלשנות את פני כדור הארץ ולהפוך אותו לכוכב זר ועוין, למרות שהנבל מהחלל נמצא תמיד כצעד וחצי לפניהם.

הכירו את הגיבורים החדשים

אחד הדברים המסקרנים ביותר לגבי “ליגת הצדק” הוא הגיבורים החדשים – ידענו שהם באים, חלקינו הכיר אותם טוב מהקומיקסים, וחלקינו לא ידע עליהם כלום. כולנו רצינו לראות איך הם ישתלבו בסרט, והתשובה היא שהם השתלבו מצוין.

ג’ייסון מומואה הוא אקווהמן נפלא, עם הסתייגות. זו דמות שנוטים ללעוג לה לעתים קרובות, מכל מיני סיבות. אכן, משהו בגיבור על ש”משוחח עם דגים” והכוח שלו מקובע למאגרי מים, מרגיש חלש ומוגבל מאוד, ביחס לגיבורים האחרים בליגה. אי אפשר לומר שהגרסה הזאת היא מרתקת באיזושהי צורה, או שהיא מרחיבה את הדימוי באופן משמעותי, אבל ברגע שמדובר בג’ייסון מומואה מקועקע מכף רגל ועד ראש, עם מבט קפוא וזקן שופע, זה משנה את התמונה כולה.

לא השתכנעתי שאני רוצה לראות סרט של אקווהמן – לא מההופעה הזאת שלו, אבל לצוות של הליגה הוא נכנס בצורה טבעית ומושלמת, בתור לוחם חזק ומיומן, עם רוח קרב אימתנית, אופי שוויצרי כיפי, ומדי פעם גם כמה טריקים שקשורים לאוקיאנוס, כשיש כזה בנמצא. הוא בשום פנים ואופן לא אכזב.

הופעתו של פלאש אולי תהייה שנויה במחלוקת, בעיקר כי אנחנו מאוד רגילים לגרסה הטלויזיונית, והגרסה הזאת מאוד שונה. עזרא מילר משחק פלאש צעיר ולא מנוסה, כזה שלא עובד במשטרה עדיין, לא מבין כמה הוא חזק, ובטוח לא יודע לפתוח שערים לזמנים ומימדים אחרים. יש שיגידו שהוא גם מנסה יותר מדי להיות מצחיק – אבל בגלל המשחק הנהדר של מילר, זה עובד לו כל הזמן.

הוא כיפי, חמוד, מצחיק, ומעניין לראות פלאש שמועד ומתרסק כל פעם, שהוא מנסה מהלך מעט מורכב יותר מלרוץ ממש מהר בקו ישר. לא השתכנעתי שהוא דמות מעניינת בהכרח, לפחות לא כשכבר יש סדרה שמספרת על אותה הדמות בדיוק, אבל השתכנעתי לחלוטין שאם יהיה סרט פלאש כשעזרא מילר בתפקיד הראשי, ארצה לראות אותו לפחות בשביל מילר.

עזרא מילר כ"פלאש" מתוך ליגת הצדק (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

עזרא מילר כ”פלאש” מתוך ליגת הצדק (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

וההפתעה הגדולה מכולן היא סייבורג. ריי פישר היה סוג של נעלם – לא ידענו עליו כלום כמעט, וגם הדמות של סייבורג היא מהדמויות הפחות מוכרות, למי שלא בקיא בקומיקסים ובדמויות של DC, ובחברי ליגת הצדק לדורותיה. לשמחתינו, הוא היה משכנע מאוד.

היו הרבה בעיות סביב הדמות של סייבורג, שקשורות לנושאים בהם אגע עוד בהמשך, אבל מה שעבד חד משמעית, זה פישר עצמו, שהעביר בצורה חזקה וברורה את הסיפור הקשה של ויקטור סטון – הוא לא אוהב את הגוף המכאני שלו מצד אחד, וחווה משבר זהות, אבל מצד שני הוא מרותק ואפילו נהנה מהחיבור שלו עם הטכנולוגיה החייזרית, מה שמוביל לקישור שלו לכל רשתות האנרגיה והתקשורת בעולם, ואולי אפילו יותר.

סייבורג עובר את קו הפיתוח הרחב והעמוק ביותר בסרט, ועכשיו שהוא הוצג לנו ואין לנו עוד צורך בסרט מקור עליו, הוא הדמות שהכי הייתי רוצה לראות עליה סרט – ספציפית בגרסתו של פישר.

ריי פישר כ"סייבורג" מתוך ליגת הצדק (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

ריי פישר כ”סייבורג” מתוך ליגת הצדק (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

כל מה שהיה לא טוב החמיר

הכל טוב ויפה שהדמויות החדשות טובות, אבל מה על הוותיקות? ובכן, כאן אנחנו בבעיה. וונדר וומן ובאטמן נוראיים, כשאת פרס הפספוס הגדול לוקחת גל גדות, לצערינו. יש לכל “ליגת הצדק” בעיה מאוד גדולה, כסרט, וזה שהוא כתוב ממש, ממש לא טוב. הטקסט שיוצא לדמויות מהפה נוראי לעתים, וכשהוא לא מחריד הוא פשוט סתמי ומרגיז. לדמויות החדשות זה נסלח כי אקווהמן לא מדבר הרבה, פלאש עובד בזכות המשחק המצוין של מילר, וסייבורג מרתק וגם משוחק נפלא, למרות הטקסט הרופף שלו. לדמויות החדשות פשוט אין את החן של הרעננות, וראינו אותן כבר במצבים טובים בהרבה.

גל גדות הייתה מעולה כוונדר וומן הן ב”וונדר וומן” והן ב”באטמן נגד סופרמן”. בן אפלק הופיע רק פעם אחת כבאטמן לסרט שלם לפני כן, אבל למרות הבעיות עם אותו סרט, דמותו של ברוס וויין הייתה מצוינת, וממש עבדה. כאן, עם הכתיבה שמשום מה התדרדרה משמעותית, שניהם גורמים לתחושת אי נוחות, כאילו החליפו להם את השחקנים. בפועל, החליפו להם גם תסריטאי, וגם במאי בשלב מסוים.

הסרט נכתב על ידי כריס טריו (Chris Terrio), שכתב גם ב”באטמן נגד סופרמן”, לצד דייויד ס. גוייר. הפעם הוא כתב לבד, ואולי היה זה הניסיון של גוייר, מפוקפק ככל שיהיה, שהיה חסר כאן. הסרט בויים על ידי זאק סניידר (Zack Snyder), כמו קודמו, אבל בשל טרגדיה משפחתית הוא נאלץ לעזוב את הצילומים לקראת סופם, ובמקומו נכנס ג’וס ווידון (Joss Whedon), יוצר “באפי” ובמאי סרטי “הנוקמים”.

ווידון כתב קצת וביים קצת, אבל בעיקר דאג לשמור על הסרט כסרט של סניידר. לטוב ולרע, היה לסרט טון קבוע מראש, והיה חשוב לשמר אותו. אבל מורגש שסניידר נעדר בעריכת הסרט, כי הסרט לא מרגיש כמו סרט של סניידר, הוא מרגיש כמו חיקוי לסרט של סניידר. וזה איום ונורא.

לזאק סניידר יש בעיה – חשוב לו להשיג את הפריים היפה, השוט המושלם, התמונה שהיא כל כך יפה, שהיא כאילו נלקחה היישר מהקומיקסים היפים והמרשימים ביותר, ואפשר להדפיס אותה ולתלות אותה כפוסטר. המרדף אחר הרגע היפה גורם לסניידר לפספס דרמה ופיתוח עלילה, פשוט לשם הרגע. אבל זה הסגנון שלו, והוא עקבי.

ב”ליגת הצדק”, המרדף הזה גורם לאותן בעיות – התפתחות סיפורית נזנחת, דמויות זורקות לאוויר משפטים משעממים שמכסים על זה שהעלילה לא מועברת כמו שצריך ויזואלית, וקצב דרמטי טוב מוחלף בקצב שיאה לקליפ מוזיקלי או לפרסומת, לא לסרט גיבורים. הבעיה היא שבלי העין של סניידר בשלב העריכה, השוטים האלה פשוט פחות יפים, מתוזמנים פחות טוב, ולא יוצאים יפים כמו שהם אמורים להיות. הסרט מפסיד משני העולמות כתוצאה.

גל גדות כ"וונדר וומן" מתוך ליגת הצדק (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

גל גדות כ”וונדר וומן” מתוך ליגת הצדק (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

דבר נוסף שתמוה לגבי “ליגת הצדק”, היא הגרפיקה הממוחשבת הירודה שלו. היא לא ירודה רק ביחס למתחרים, ואפילו לא רק ביחס לסרטי DC הקודמים, היא פשוט ירודה בפני עצמה – סטפנוולף הנבל נראה מטופש, האפקטים בסרט נראים מזויפים, ואפילו קטעי CGI קצרים שאמורים להיות קלילים לביצוע, כמו ניידת שעוברת ברחוב, נראים כאילו נלקחו ממשחק מחשב משנת 2001. זה פשוט מביך.

מה קרה למחלקת האפקטים של הסרט, שהיא הפיקה משהו שנראה פחות טוב גם מ”באטמן נגד סופרמן” וגם מ”יחידת המתאבדים”? למה הכל נראה כמו פלסטיק ממוחשב? לא ברור בכלל, אבל זה צורם כל כך בעיניים, שאי אפשר להתעלם מזה, והקסם של סרט גיבורי העל הגרנדיוזי הזה נפגע שוב ושוב כתוצאה.

בשורה התחתונה

“ליגת הצדק” מייצר מספר רגעים כיפיים, אבל הוא לא סרט כיפי. הוא סרט שרודף יופי ומקריב את העלילה בשביל להיראות טוב, אבל הוא מכוער. הוא סרט שמציג דמויות חדשות מעניינות, והופך את הוותיקות למתסכלות. הוא מצליח להכניס כמה אלמנטים חדשים ליקום DC שעובדים לו טוב, אבל כל מה שעבד רע אפילו רע יותר כאן.

אי אפשר להאשים את סניידר על שזנח את הסרט לקראת הסוף – אחרי הכל, הוא עשה זאת בלית ברירה, כדי להיות עם משפחתו בתקופת אבל קשה. בנוסף, לעולם לא באמת נדע מה בדיוק עמד מאחורי הבעיות השונות בסרט – אפשר למצוא מאה אשמים שונים, ועדיין לפספס את הסיבה האמיתית. אבל ברור שזה סרט שלא מיצה אפילו חצי מהפוטנציאל שלו, והוא כבר בחוץ, כך שלא תהייה לו הזדמנות נוספת, לפחות לא עד לגרסת הבמאי, שצריכה לעבור חתיכת עריכה מאסיבית מחדש, כדי להצדיק צפיה נוספת.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
סרטים קשורים
ליגת הצדק

ליגת הצדק (Justice League)

הקרנת בכורה: 16/11/2017
בהשתתפות:
בן אפלק
איימי אדמס
הנרי קאביל
ג’יי קיי סימונס
קריאה נוספת
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות