-פרסומת-

פנלופה קרוז מתוך "הרצח של ורסצ'ה" (תמונה באדיבות yes)

ביקורת סדרה: הרצח של ורסצ’ה, פרק 1 – הטרגדיה האישית של ראיין מרפי
| יום חמישי, 11 בינואר 2018, 19:30 | בידור ופנאי

המשפט של או ג’יי סימפסון היה אחד מהמשפטים המתוקשרים ביותר בעולם, ובוודאי המתוקשר והגדול ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית. עד היום מדהים לחשוב שכל הראיות הצביעו נגד או ג’יי, ובכל זאת חבר המושבעים זיכה אותו מאשמת רצח גרושתו. זה הגיוני מאוד, אם כך, שאת העונה הראשונה לאנתולוגיות סיפורי הפשע שלו, “פשע אמריקאי” (American Crime Story), הקדיש ראיין מרפי (Ryan Murphy), יוצר “גלי” ו”אימה אמריקאית”, למשפט של או ג’יי סימפסון.

הגיוני באותה מידה שאת העונה השניה הוא הקדיש לפשע אישי הרבה יותר. ג’אני ורסצ’ה היה אייקון גדול מאוד בעולם האופנה. הוא היה גם אייקון להט”בי אדיר מימדים, ויציאתו הפומבית מהארון עודדה גם את מרפי עצמו לצאת מהארון כהומוסקסואל בזמנו. מותו של ורסצ’ה זיעזע הן את קהילת האופנה והן את הקהילה הגאה, ומה שהיה מזעזע במיוחד ברצח הוא שרוצחו של ורסצ’ה, אנדרו קונאנן, יכול היה להיתפס זמן רב לפני ביצוע הרצח. בזה עוסק הסיפור של “הרצח של ורסצ’ה” (The Assassination of Gianni Versace), העונה השנייה של “פשע אמריקאי”.

אדגר רמירז כג'אני ורסצ'ה מתוך "הרצח של ורסצ'ה" (תמונה באדיבות yes)

אדגר רמירז כג’אני ורסצ’ה מתוך “הרצח של ורסצ’ה” (תמונה באדיבות yes)

העלילה

השנה היא 1997. מעצב האופנה ג’אני ורסצ’ה המגולם על ידי אדגר רמירז (Edgar Ramirez) שוהה באחוזת הפאר שלו במיאמי ביץ’, פלורידה. הוא מתגורר שם עם בן זוגו הותיק אנטוניו ד’אמיקו, אותו משחק הזמר ריקי מרטין (Ricky Martin). חייו של ורסצ’ה מתנהלים כרגיל, עד שללא התראה מוקדמת מופיע משום מקום בחור צעיר אותו משחק דארן כריס (Darren Criss) מ”גלי”. הבחור, אנדרו קונאנן שמו, שולף אקדח, ויורה בורסצ’ה למוות, על מדרגות ביתו. הוא נמלט מזירת הרצח בהצלחה.

כעת על המשטרה לתפוס את הרוצח, בשיתוף פעולה עם ה-FBI – למה ה-FBI? כי קונאנן, כך מסתבר, הוא רוצח סדרתי, מוכר לסוכנות הביון הפדרלית. מדוע הוא עדיין לא נתפס? זאת אחת מהשאלות שהסדרה הולכת לעסוק בהן. בינתיים דונטלה ורסצ’ה, אחותו של ג’אני המנוח המגולמת על ידי פנלופה קרוז (Penelope Cruz), צריכה להחליט מה לעשות עם העסק של אחיה האהוב, אותו היא יורשת לאחר מותו.

חיבור אישי מאוד לכל הנפשות הפועלות

אחד מהדברים שבולטים מיד ב”רצח של ורסצ’ה”, זה כמה כל הדמויות מרגישות מנותקות מהמציאות. מצד אחד, ישנו ג’אני ורסצ’ה – מעצב אופנה בעל שם עולמי המתגורר באחוזה בפלורידה, שהיא רק נכס אחד מני רבים; אדם שמועדונים נפתחים לכבודו, מפיקי אופרה מתחננים בפניו שיעצב להם תלבושות; כל צלם חולם למסגר אותו; והוא חי חיים של הוללות, יין ואוכל משובח. מנגד, ישנו אנדרו קונאנן – צעיר מתוסבך, שקרן פתולוגי, מנותק מהמציאות ורוצח סדרתי. באספקטים מסוימים הוא הרבה יותר מובן לנו מורסצ’ה, ומצדדים אחרים הוא מנותק לחלוטין מכל חוויה אנושית שרובינו מכירים.

אלה הדמויות שאנחנו פוגשים בתחילת העונה. אלה הגיבורים שלנו בשלב הזה. אלה האנשים שאנחנו אמורים להתחבר אליהם, אנשים שאין שום סיכוי שנבין, או שנרגיש את מה שהם מרגישים. אבל הפלא ופלא, אנחנו מרגישים אותם ומבינים אותם היטב.

הקסם של “הרצח של ורסצ’ה” הוא ביכולת של מרפי וצוות הכותבים לגרום לנו להבין את הדמויות האלה ולהתחבר אליהן – גם למולטי-מיליונר ההולל, וגם לרוצח הסדרתי הממורמר. אנחנו באמת רואים ומעריצים את הגאונות והאנושיות של ורסצ’ה, ועל קונאנן, לפחות בשלב הזה, אנחנו מרחמים לא פחות משאנחנו כועסים. נדמה שכבר מהתחלה ראיין מרפי מעביר ביקורת לא על הרוצח עצמו, אלא על המערכת. מערכת שלא רק שלא תפסה אותו בזמן, אלא שיצרה אותו, שהפכה את אנדרו הצעיר לרוצח האלים שהוא נהייה.

דארן כריס מתוך "הרצח של ורסצ'ה" (תמונה באדיבות yes)

דארן כריס מתוך “הרצח של ורסצ’ה” (תמונה באדיבות yes)

החיים עולים על כל דמיון

יש פרט אחד מאוד בולט ב-DNA של הסדרה ש”הרצח של ורסצ’ה” חולקת עם “העם נגד או ג’יי סימפסון” – יש קומדיה שחורה חזקה ואירונית שמסתתרת מתחת להכל, קומדיה שוודאי גם כאן, כמו בעונה הראשונה, תלך ותגבר עם כל פרק. אחד מהדברים שהפך את העונה הראשונה למצליחה כל כך היא התדהמה החוזרת ונשנית שמדובר כאן בסיפור אמיתי, במשהו שקרה באמת – נאמרו דברים שבאמת נאמרו, נעשו מעשים שהיו להם עדים במציאות, ומהלך שבסיפור בדיוני היה קורה בצורה ברורה אחת לקח במציאות תפנית שונה לגמרי.


הערת ביניים: בימים האחרונים יצאה משפחת ורסצ’ה נגד הסדרה בטוענה כי הסיפורים בה מופרכים וכי משפחת ורסצ’ה לא עומדת מאחורי הסדרה. יוצרי הסדרה, מצידם, טוענים כי העלילה מבוססת על ספר מתוחקר היטב, ואנחנו בינתיים נותרים עם הסיפור כמו שזה יוצג לנו בסדרה.


גם כאן, נראה שהאבסורד מנצח. כבר מהפרק הראשון אנחנו לומדים פרטים מסוימים על החקירה של ה-FBI שהם מביכים, אם לא מבישים. שום תסריטאי מעולם לא היה מעז לכתוב תסריט כזה – הוא מטופש, לא מעניין ולא קוהרנטי בעליל. אלא שכאן מדובר בדברים שבאמת קרו. ולצפות בדרמטיזציה שמרפי עשה לארועים האלה, לאנשים האלה, לסיפור הביזארי והנוראי הזה, זה כמעט כמו לצפות בהוצאה להורג – אנחנו יודעים שאנחנו מסתכלים על משהו אלים ונוראי, אבל אמרו לנו שמותר, אז אנחנו גם מרשים לעצמינו להנות מזה.

בשורה התחתונה

“הרצח של ורסצ’ה” מצטיירת כעונה עם פוטנציאל להיות איכותית ומרתקת לא פחות מ”העם נגד או ג’יי סימפסון”. הסדרה צפויה לעלות לאוויר ב-18 בינואר בערוץ yesEdge, והיא תהייה צפיה חובה לכל מי שאהב את העונה הראשונה, ובתקווה גם צפייה מומלצת לאלה שפספסו. בינתיים, אם לא ראיתם עדיין, התעדכנו בעונה הראשונה, זו על או ג’יי, ותראו כמה מופרע העולם בו אנחנו חיים, ביחס לסרטים שאנחנו בדרך כלל רואים.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
קריאה נוספת
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות