-פרסומת-

דניאל רדקליף מתוך "בחזרה לטואיצ'י" (תמונה באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג)

ביקורת סרט: בחזרה מטואיצ’י – הישראלי היפה
| יום שישי, 23 במרץ 2018, 09:34 | בידור ופנאי

בחזרה מטואיצ’י” (Jungle) מבוסס על ספר פולחן ישראלי – ספר אוטוביוגרפי שמגולל את סיפורו המצמרר של יוסי גינזבורג, שאבד בג’ונגל בבוליביה לפני כ-30 שנה. הסרט הופק בשיתוף פעולה מלא של גינזבורג עצמו, כך שלא מפתיע שבארץ נערך אירוע השקה גדול ומפואר לכבוד בכורת הסרט. באירוע הגדול דיברו יוצרי הסרט, דיבר גינזבורג, ואף קיבלנו הקדשה מוקלטת מדניאל רדקליף (Daniel Radcliffe), שהוצג על ידי המפיקים כ”הארי פוטר בסוגריים”.

כל זה היה לנחמה פורתא, בהתחשב בכך שדווקא כאן בישראל קיבלנו את הסרט כחצי שנה אחרי רוב העולם. ובכל זאת, מעבר להוד וההדר של האירוע, היה זה גם אירוע מרגש. אחרי הכל, לא בכל יום אנחנו זוכים לראות על המסך סיפור ישראלי, שבמרכזו שחקן נודע כמו רדקליף. נותר רק לקוות שהסרט עצמו גם עומד בציפיות.

העלילה

יוסי גינזבורג, אותו מגלם דניאל רדקליף, הוא בחור ישראלי צעיר שנסע לדרום אמריקה לתקופה לא ידועה. האם בשביל למצוא את עצמו או לאבד את עצמו, נראה שגם הוא עדיין לא החליט. שם, בבוליביה, יוסי פגש שני מטיילים כמוהו – מרקוס השווייצרי, וקווין האמריקאי. שלושת החברים טיילו יחד תקופה מסוימת, עד שהם פגשו את קארל – גרמני מבוגר ותמהוני מעט, שהקסים אותם עם סיפורים על הג’ונגל הפראי, זהב אבוד ושבט אינדיאני שאיש אינו מכיר.

יצר ההרפתקה כבש אותם, ושלושת החברים חברו אל קארל למסע אל תוך הג’ונגל הבוליבי הלח והמסוכן. עם קארל כמורה דרך מנוסה נדמה היה שההרפתקה הזאת תסתיים עם סיפורים נהדרים לספר לנכדים, אלא שבשלב מסוים יוסי הופרד משאר החבורה – מה שהתחיל את מסע הבלהות האיום ביותר שהוא חווה בחייו

נאמנות רבה לזיכרון מאוד אישי

אין זו הפעם הראשונה שמנסים להפיק סרט מ”בחזרה מטואיצ’י”. הסיבה לכך שרק עכשיו, כמעט שלושה עשורים אחרי, אנחנו רואים את סרט ההמשך, היא שגינזבורג עצמו התנגד לכך בתוקף. כל מפיק וכל תסריטאי ניסה לעצב מחדש את הסיפור כך שיהיה יותר “קולנועי”, וגינזבורג לא היה מוכן לזה בשום פנים ואופן. הסרט הזה, לדבריו, מספר את האירועים במדויק כפי שהם קרו – ללא עיבוי, ללא ליטוש וללא שום התאמה לקולנוע. וזה טוב ויפה על הנייר, אלא שזה פשוט לא מדויק, ואולי אפילו לא נכון בלבד.

הסרט מבוסס על ספר, שמגולל את זכרונותיו של גינזבורג עצמו. ללא שמץ של זלזול בחוויה או בזכרונות האלה, חשוב לשים לב שמדובר בסופו של דבר בזיכרון ובחוויה מאוד אישיים. בשביל יוסי גינזבורג מדובר בחוויה מאוד טראומטית, החוויה הכי קשה שעברה עליו בכל חייו, ככל הנראה. חשבו אתם בעצמכם על החוויות המחוללות בחייכם – אירועים ששינו את חייכם. תשימו לב שהזכרונות שלכם מהארועים האלה תמיד מאוד דרמטיים. עכשיו נסו לשים את עצמכם בנעליו שלו – אדם שאיבד את דרכו בג’ונגל עוין, במדינה זרה, מנותק לחלוטין מכל מי שיכול לעזור לו. סביר מאוד שהזכרונות מהתקופה הזאת יהיו דרמטיים פי כמה.

“בחזרה לטואיצ’י” מספר סיפור שנראה ומרגיש אמיתי, אלא שלפעמים הוא מדגיש דברים מאוד מוזרים. הדמויות בסרט מתנהגות בצורה אמינה רוב הזמן, עד שלפעמים הן מתחילות להתנהג ממש, ממש מוזר. האם באמת מרקוס כינה את קארל “פאפא”? כנראה שכן, אולי בצחוק ואולי ברצינות, אבל איכשהו בסרט זה מרגיש מאוד מוזר. יחסים בין דמויות מסוימות ואינטרקציות ספציפיות בין דמויות הרגישו לעתים כל כך אובר-דרמטיות, שנדמה היה לפעמים שאנחנו נמצאים בטלנובלה.

מתוך "בחזרה לטואיצ'י" (תמונה באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג)

מתוך “בחזרה לטואיצ’י” (תמונה באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג)

ואי אפשר להאשים את השחקנים. כל הנפשות הפועלות עשו עבודה ממש טובה עם הדמויות, ורדקליף במיוחד. המבטא הישראלי שלו מאוד משכנע, והמשחק שלו פשוט מצוין – אלא שהדמויות עצמן כתובות בצורה מאוד, מאוד לא טבעית ומוגזמת בחלק גדול מאוד מהסצנות.

יותר מזה, יש לדמויות עוד בעיה – הן די משעממות. מובן שעם הנאמנות למציאות, הדמויות עשויות להיות קצת סתמיות. אחרי הכל, אנשים אמיתיים הם אנשים לא מעניינים כל כך. אלא שמרקוס וקווין דווקא מתגלים עם הזמן כדמויות שיש להן רקע שהיה כדאי לדעת עליו יותר – אבל לא קיבלנו מזה כמעט כלום. האם משהו שהגיע עם הספר, או שהתסריטאי הוא שהחליט לגלח את ולהקטין את החשיפה שלנו לסיפורי הרקע של הדמויות האלה? כך או כך – זו החלטה מצערת, שהקשתה על החיבור עם הדמויות.

על גינזבורג עצמו איננו יודעים כלום בסרט. מה השאיפות שלו? מה החלומות שלו? מה הוא עשה בחייו לפני שטס לדרום אמריקה, וממה הוא ברח? ידוע לנו רק שגם אביו וגם דודו הם ניצולי שואה, וזהו. זה כל מה שצריך לדעת על יוסי גינזבורג, לכאורה. וזה לא מספיק בכלל. למזלו של הסרט, רדקליף מצליח לגנוב את ההצגה ברוב הזמן, גם אם התסריט לא מספק לו הרבה דמות לעבוד איתה.

סיפור נפלא, הפקה חסרת מעוף

הכוח האמיתי של “בחזרה מטואיצ’י” זה הסיפור שלו. כמו בסיפורים אחרים שהם אמיתיים, הידיעה שכל זה באמת קרה ממש עוצמתית. היא עוצמתית פי כמה כאן, לאחר ההבהרה החוזרת ונשנית שמדובר בשחזור מדויק ככל האפשר של המאורעות כפי שהם קרו – לפחות בזכרונו של גינזבורג. ההפקה, לעומת זאת, נדמה שפועלת נגד הכוח של הסרט.

נסו לדמיין כמה מפחיד זה להיות לבד לגמרי בג’ונגל בדרום אמריקה. זה מבעית! עכשיו האחזו בדמיון הזה, כי הוא בוודאות יותר חזק ואפקטיבי, ממה שתקבלו בסרט. עם ג’ונגל לא מעניין ויזואלית והצילום הכי חסר מעוף שנראה על המסך מזה שנים, כל המסע הזה בעיקר מייגע, ולא מתוך הזדהות עם הדמויות.

מתוך "בחזרה לטואיצ'י" (תמונה באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג)

מתוך “בחזרה לטואיצ’י” (תמונה באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג)

יש שני דברים שראוי לציין לטובה – האיפור של הסרט, והלילות שלו. במאי הסרט גרג מקלין (Greg McLean) צבר את הניסיון שלו במספר סרטי אימה, והנסיון הזה מובהק. בעוד שהימים בג’ונגל משעממים, הלילות מבעיתים במובן הטוב ביותר. כל לילה ולילה בו אנו צופים ברדקליף/גינזבורג הולך לישון, פחד מקפיא עצמות אוחז בנו. כמו ילדים קטנים, אנחנו משקשקים מפחד, למרות שאנחנו יודעים בוודאות שגינזבורג ישרוד את זה. וזה כשרון שלא יסולא מפז, אבל חבל שהוא מוגבל אך ורק לשעות הלילה.

הדבר השני הוא האיפור, כאמור, והוא נפלא לאורך כל הסרט. תחילה כשאנחנו ראים את הנזק שנגרם לכפות רגליים מהליכה ממושכת בסביבה לחה, וכלה בטרנספורמציה הפיזית המוחלטת שרדקליף עובר במהלך הסרט, כאשר בהדרגה מתדרדר מצבו הבריאותי, מה שניכר על עורו ועל פניו.

מלבד שני הפריטים האלה, מדובר בסרט עם ערך קולנועי נמוך מאוד, ובסיפור שכדאי מאוד לחוות – אפשר בסרט, אבל אולי עדיף דווקא בקריאה.

בשורה התחתונה

בסופו של דבר, קשה להתעלם מזה ש”בחזרה מטואיצ’י” פשוט עובד. עם תום הסרט אי אפשר שלא להרגיש שעברנו חוויה יוצאת דופן, יחד עם יוסי גינזבורג בביצוע המוכשר של דניאל רדקליף. אפשר להבין את ההתעקשות של גינזבורג על הדיוק של האירועים, אבל במקרים רבים היא מרגישה לא מוצדקת, בהתחשב בכך שהאירועים המוצגים מתבססים מראש על זכרונות מאוד טראומטיים ומורכבים. זה סרט מעניין ובעל ערך, אבל לצערי הם אינם גבוהים דיים כדי להצדיק צפיה, למי שלא נמשך מראש אל הסרט הזה מסיבותיו האישיות.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
קריאה נוספת
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות