קשה להאמין שעברו 22 שנים מאז שיצא “משימה בלתי אפשרית” (Mission Impossible) הראשון. בתקופה הזאת ראינו שני שחקנים שונים משחקים את ג’יימס בונד; ראינו את הסדרה “24” קמה, מגיעה לשיא, דועכת, ומנסה לעשות קאמבק בסדרת ספין-אוף חדשה; ראינו את סרטי “ג’ון וויק” מגדירים מחדש את ז’אנר הפעולה; וראינו את ז’אנר גיבורי העל דועך ומת עם “באטמן ורובין”, קם לחיים מחדש עם “אקס-מן” ו”ספיידרמן”, והופך למפלצת שהוא היום, עם שלושה יקומים קולנועיים מתחרים.
בתוך כל זה, קשה לחשוב על סדרה שהמשיכה באותה עקביות כמו “משימה בלתי אפשרית”, עם גיבור ראשי אחיד ושחקני משנה שמסרבים להתחלף. הסרט השישי, “משימה בלתי אפשרית: התרסקות” (Mission Impossible: Fallout), שם את טום קרוז (Tom Cruise) בן ה-56 שוב בנעליו של הסוכן אית’ן האנט. כמה עוד הנער הנצחי הזה, שבקרוב יהיה בגיל פרישה, הולך לחטוף מכות וליפול מבניינים? ככל הנראה לא מעט בכלל.
העלילה
אית’ן האנט וצוות IMF, היחידה הסודית שעושה את מה שאף ארגון אחר בארצות הברית לא מוכן לעשות, עצרה את אחד מארגוני הטרור המפחידים ביותר בהיסטוריה האנושית – הסינדיקט. לאחר שהיא שמה במעצר את סוכן הביון הבריטי לשעבר סולומון ליין, אותו משחק שון האריס (Sean Harris), העולם אמור היה לנשום בהקלה ולהרגיש יותר בטוח.
אלא שאנשיו של ליין לא מוכנים לוותר. למעשה הם הצליחו ליצור איום גדול עוד יותר בלעדיו, בניסיון להכריח את ממשלת ארצות הברית לשחרר את המנהיג המטורף. כדי למנוע אסון ברמה גלובאלית, צוות IMF יוצא לעוד משימה בלתי אפשרית. הפעם, לדאבונם, ה-CIA לא מרגיש בנוח לתת להם להסתובב חופשי. אל האנט מצוות הסוכן ווקר המשופם, אותו משחק הנרי קאביל (Henry Cavill), איש הפלדה בכבודו ובעצמו. הסוכן ווקר משתף פעולה עם האנט ואנשיו, אך באי חשק רב – וברור מהרגע הראשון שמערכת היחסים בין השניים לא תהייה בריאה בכלל.
מצדיק את האורך
“משימה בלתי אפשרית: התרסקות” הוא הסרט הארוך ביותר בסדרה – ובפער די משמעותי. אורכו שעתיים וחצי, אורך שבמקרים רבים קשה להצדיק – במיוחד כשמדובר בסרט מתח/פעולה. גם להחזיק את הקהל במתח יותר משעתיים זה קשה, וגם סצנות פעולה מתחילות לחזור על עצמן מהר בדרך כלל. אבל התלונות האלה פתאום לא רלוונטיות כשמסתכלים על “התרסקות”.
נתחיל מהסיפור. אמנם לא מדובר בסיפור חריף מאוד, אבל הסיפור הזה עובד – שני סוכנים שלא מסתדרים זה עם זה, יוצאים למשימה מורכבת. כל אחד מגיע עם גישה אחרת, ונוצרת סכנה ברורה. כי אם שני הסוכנים לא ילמדו לעבוד ביחד, המחבל הגדול יחמוק להם בין הידיים ויחזור להנהיג את ארגון יום הדין שהוא הקים. הפתרון הקיטצ’י הוא, כמובן, ששני הסוכנים ילמדו לכבד אחד את השני למרות חילוקי הדיעות ביניהם, יעבדו יחד, ישלימו זה את חסרונותיו של זה, וינצחו את ה”רעים”.
איזה מזל שזה בכלל לא הכיוון שהסרט לוקח.
ידענו הרי כבר זמן מה שווקר, הסוכן שהנרי קאוויל משחק, הוא בהגדרה “נבל”. ואם ניזכר בטריילר, נבין שמכונת יריה ממסוק היא מעין נקודת אל-חזור – השניים בבירור לא הולכים להסתדר, עד שזה יהפוך לקטלני. וכאן בעצם הסרט מצדיק את האורך שלו, לפחות עלילתית. אנחנו מתחילים לראות סרט אחד, ומסיימים עם סרט אחר – בו שני סוכנים חשאיים נלחמים זה בזה מלחמת חורמה. זה אחלה, זה עובד!
וזה רק כשמדברים על העלילה – אבל מה עם האקשן? הרי בשבילו באנו. כמה מעניין יכול להיות סרט פעולה באורך שעתיים וחצי? התשובה היא “מעניין מאוד”. ערכו של סרט פעולה נמדד, מהרבה בחינות, בסטים שהוא מציג. כולנו הרי זוכרים את הקרב על הכביש המהיר ב”מטריקס Reloaded”, או את בית החרושת ב”שליחות קטלנית 2: יום הדין”. בשביל שהפעולה תהייה מעניינת, צריך שהמיקום של המאבק יהיה מעניין.
מה ש”משימה בלתי אפשרית: התרסקות” עושה מצוין, זה לבנות את הסטים האלה באופן דינמי, אחד אחרי השני. במקום שגיבורי הסרט יעברו מסצנת אקשן אחת לשניה באופן כמעט שרירותי, כל סצנה היא התוצאה של הבחירות והנסיבות של הקודמת.
תחילה אלו שרשורים מאוד הגיוניים – אם אופנוע מתרסק כנראה שצריך לרוץ, עד שאתה מוקף במכוניות, ואז צריך לגנוב עוד רכב, וכן הלאה. אבל ככל שהסרט מתקדם, הסכנה עולה, והמצבים נהיים יותר ויותר, איך לומר – בלתי אפשריים. לקראת סוף הסרט, כל סצנת אקשן תגרום לכם ללפות בכוח כל מה שאפשר – משענות כיסא, ברכיים של שותפים לצפיה, או פשוט את עצמכם.
שפם המריבה
ובואו נדבר על הפיל המשופם בחדר – השפם של הנרי קאביל. להזכירכם, כאשר “ליגת הצדק” יצא, היה סקנדל שלם סביב השפם הזה. בגלל צילומי “משימה בלתי אפשרית: התרסקות”, לקאביל אסור היה לגלח אותו – מה שהכריח את אולפני האחים וורנר להסיר אותו דיגיטלית ב”ליגת הצדק” – הסרה ידועה לשמצה, שכן היא נראית מזעזע ועלתה לאולפנים ביוקר, ויותר מבמובן אחד.
בהתחשב בכל זה, האם השפם של ווקר היה מוצדק? התשובה הקצרה היא שכן – מוצדק ועוד איך! אם יש דבר אחד ש”ליגת הצדק” הראה לנו, זה שהנרי קאביל יכול להיות נבל נפלא. בדקות הקצרות בהן סופרמן נלחם בכל חברי הליגה, הוא היה מבעית. כאן, בעולם של “משימה בלתי אפשרית”, קאביל מאיים לא פחות, ואפילו בלי כוחות העל שלו.
אז מה קשור השפם, אתם שואלים? קודם כל, השפם המפואר הזה מוסיף לו נוכחות. אבל יותר מזה, הוא גם גורם לו להראות כאויב ראוי יותר לטום קרוז. קרוז, להזכירכם שוב, בן 56 – הוא יכול בקלות להיות אביו של קאביל בן ה-35. ואמנם האנט לא נראה בן 50 אפילו, ועלילתית זה לא בלתי אפשרי שווקר יהיה צעיר יותר, עדיין פער הגילאים ביניהם לא אמור להיות בולט. השפם מוסיף לקאביל עוד חמש שנים שחסרות לו, כדי שהפער יצטמצם. ובאמת שהשפם נראה נפלא.
קאביל מציע חבילת-נבל מרשימה מאוד בסך הכל, ומצליח להיות נבל מאיים ואפקטיבי מול טום קרוז, מה שלא פשוט בכלל. קרוז הרי עדיין עושה את רוב הפעלולים שלו בעצמו. זה מסוכן, ואף הסתיים בפציעה שעיכבה את הצילומים ואת יציאת הסרט, אבל בסופו של יום זה נראה פנטסטי. למרות כל ההתפתחות של הטכנולוגיה, אין כמו הדבר האמיתי – לראות את קרוז מתגלגל מאופנוע מתהפך, קופץ מגג לגג, וכמעט נופל ממסוק בתעופה, זה פשוט מושלם.
ללא נבל טוב, סרט מתח/פעולה לא מייצר מספיק עניין. ללא אקשן מתוקתק, קהל הסרט יאבד ריכוז. כאן, לשמחתינו הרבה, זכינו בסרט שעובד נפלא בשני המישורים.
בשורה התחתונה
“משימה בלתי אפשרית: התרסקות” הציג את עצמו כסרט הפעולה הטוב של השנה. התחרות שלו לא קשה במיוחד, בהתחשב בזה שאין “ג’יימס בונד” או “ג’ון וויק” שיוצא ב-2018. אחרי שתצפו בו, תבינו שזה לא מזלו שהוא כל כך בולט – זה דווקא מזלם של הסרטים הבולטים האחרים שלא יצאו השנה – כי כל סרט פעולה לשנת 2018 יצטרך להתמודד מול “התרסקות”. רובם המכריע יאלצו להיעלם בצל שלו, כי באמת שמדובר באחד מסרטי הפעולה הטובים ביותר של השנים האחרונות.
עוקבים? כל החדשות מגאדג'טי
חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.
הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.