שהאזאם (תמונה באדיבות Tulip Entertainment)

שהאזאם (תמונה באדיבות Tulip Entertainment)

ביקורת סרט: שהאזאם! – מילת הקסם שתציל ל-DC את המוניטין

סרטי הקומיקס של DC בבעיה. אחרי סדרה של סרטים קודרים ואפלים, אחרי כמה וכמה כשלונות בקרב מבקרים ואפילו כשלונות קופתיים, הגיע הזמן לראות סרט קצת שונה. זה לא שאין מקום לסרטים הכבדים – הרי זה עבד מצוין לסרטי באטמן של כריסטופר נולאן, אבל אולי לבנות יקום קולנועי שלם על סופר-גברים סופר-כועסים שמנסים לרצוח אחד את השני לא צועק “קומיקס” בצורה שהקהל רוצה.

מהטריילר הראשון, היה ברור ש”שהאזאם!” (!Shazam) הוא סרט שונה לגמרי. קליל יותר, סרט שלא מובך מהצבעוניות שלו… יש שיגידו כמעט סרט של מארוול. אבל האם באמת צריך ש-DC יעשו סרטי מארוול כשכבר יש את מארוול? או שיש פה משהו מיוחד שרק DC יכולה להציע?

העלילה

אשר אנג’ל (Asher Angel) הוא בילי בטסון, נער יתום בן 14 שמתגלגל ממשפחה אומנת אחת לשניה, בלי שימצא לעצמו בית. האשמה אינה במשפחות, אלא בבילי עצמו – הוא לא מעוניין להישאר עם אנשים שאינם הוריו, לא כשהוא בטוח שאמו האמיתית נמצאת איפשהו בפילדלפיה. אחרי היתקלות נוספת עם המשטרה, באחד הניסיונות שלו למצוא את אימו הביולוגית, בילי מגיע למשפחת ואסקז – משפחה אומנת עם חמישה ילדים נוספים, שמוכנה לקחת אותו למרות המוניטין הבעייתי שהוא פיתח.

בבית ואסקז בילי פוגש את פרדי, אותו משחק ג’ק דילן גרייזר (Jack Dylan Grazer) מ”זה“. פרדי חי עם מוגבלות שמחייבת אותו ללכת עם קב, והוא חולם על גיבורי על – יותר מאחרים, אפילו, בין השאר בגלל המוגבלות הפיזית שלו. לאחר שבילי עוזר לפרדי להתמודד עם בריונים בבית הספר, הוא מגיע באופן מסתורי ולא ברור לטירה ענקית שניצבת בראש צוק – מיקום לא טיפוסי לפילדלפיה.

בטירה המסתורית בילי פוגש מכשף זקן בשם שהאזאם, שמעניק לבילי כוחות על. כל שבילי צריך לעשות הוא לצעוק את שמו של המכשף, והוא משנה צורה – הוא הופך לגבר שרירי וחטוב, אותו משחק זקארי לוי (Zachary Levi) מ”צ’אק”. אובד עצות ולא בטוח מה לעשות עם הגוף הזה והכוחות החדשים, בילי מדבר עם האדם היחידי שמבין בדברים האלה – פרדי.

בינתיים, ישנו אדם נוסף שמעוניין בכוח של שהאזאם – מדען בשם ת’אדאוס סיוואנה, אותו משחק מארק סטרונג (Mark Strong). סיוואנה פגש את המכשף בילדותו, אך לא קיבל ממנו דבר – והוא הקדיש את כל חייו כדי למצוא את דרכו חזרה אל הטירה. כעת, לאחר שכוח המכשף עבר אל בילי, סיוואנה לא יעצור עד שלא יצליח לקחת מבילי את כוחותיו – גם במחיר חייו של הילד.

ניחוחות של רוח נעורים

“שהאזאם!” מרגיש כמו סרט משנות ה-90. לא כמו “קפטן מארוול”, שמתרחש בשנות ה-90 – “שהאזאם!” מתרחש דווקא בימינו אנו. הוא מרגיש כמו סרט חג-מולד שנכתב ובוים איש שם לפני 20-30 שנים, במובן חיובי ברובו. יש משהו מאוד פשוט ונאיבי בסרטים מהתקופה, בין אם אלה סרטי קומיקס או סרטי הרפתקאות אחרים – יש גיבור שצריך לנצח, יש נבל לא מורכב שחייב להפסיד, ויש ערכים אלמותיים כמו “חברות” או “משפחה” שהסרט מקדם, ושהכרחיים להצלחתו של הגיבור.

האופי הזה של הסיפור הוא תמהיל של טוב ורע. הרע הוא שזה הופך את הסיפור לילדותי. “שהאזאם!” הוא סרט מאוד תמים. בילי מחפש משפחה שלא רוצה אותו, בלי לראות את המשפחה ה”אמיתית” שנמצאת ממש מתחת לאף שלו. הוא מקבל כוחות שהוא לא יודע להתמודד איתם, ומולו ניצב נבל שמבין את הכוחות למרות שהוא לא קיבל אותם. וגם לנבל יש בעיות עם המשפחה. יש שתיים-שלוש דרכים בהן הסיפור הזה יכול להתקדם, ואת כולן ראינו עשרות פעמים. ילדים יוכלו להיות מופתעים מהסרט, אבל רוב המבוגרים יראו בדיוק לאן כל זה הולך.

הטוב הוא, שהגיע הזמן לסרט DC שהוא לא עננה קודרת של אלימות ובאסה. “שהאזאם!” הוא סרט צבעוני, ססגוני, כיפי, ועמוס בנשמה. גם אם הוא מרגיש קיטשי ונדוש בחלקים, הוא עדיין מצחיק ומרגש – עם דגש על מרגש. כי מצחיק זה לא מפתיע, כל הסימנים הרי הצביעו שזה יהיה סרט מצחיק. “שהאזאם!” לא מאכזב בזירה זו, אבל גם מפתיע עם דמויות כתובות היטב, שקל להאהוב, קל להזדהות איתן, ומרגש לראות אותן מתמודדות עם הקשיים שהסרט מספק. מעבר לזה שהדמויות כתובות טוב, הן גם משוחקות נפלא.

שהאזאם (תמונה באדיבות Tulip Entertainment)

שהאזאם (תמונה באדיבות Tulip Entertainment)

אף לא ליהוק מפוספס אחד

נתחיל מהמובן מאליו – זקארי לוי הוא שהאזאם מושלם. מדובר הרי בנער מתבגר שלכוד בגוף של מבוגר, “ילד מגודל” במובן המילולי ביותר. לוי לא סתם משכנע בתפקיד, הוא חי אותו. כל הווייתו היא של ילד שגילה שיש לו כוחות על, וגוף חדש כדי שאף אחד לא יזהה אותו. הוא יכול לעשות שטויות בלי לשאת באחריות, יכול להתחזות להורה בבית הספר, להתחזות למבוגר בסופר ולקנות לעצמו בירה, ועוד ועוד ועוד. את כל החוויה הזאת לוי מעביר בלי להתאמץ, כך נדמה. כשמסתכלים עליו, רואים את בילי בגרסת שהאזאם – ממש לא רואים גבר מבוגר. זה פשוט בלתי אפשרי שזה גבר מבוגר!

אבל חשוב עוד יותר לציין את הילדים. יש בסרט כמה וכמה שחקנים מוצלחים בגילאים רכים יחסית, אבל כל הסרט יכל להתמוטט בקלות אם בילי ופרנקי היו חלשים. אפשר להירגע – לא רק שהם לא חלשים, הם מצוינים. אנג’ל, שמשחק את בילי, עושה עבודה מושלמת בלשחק את הילד הנטוש שמסרב ליצור קשרים משמעותיים עם אנשים חדשים. גרייזר, שמשחק את פרדי, אחיו המאמץ, מושלם לא פחות בתפקיד הילד המעצבן שמנסה לחיות חיים קסומים ומופלאים דרך החבר העוצמתי החדש שלו.

גרייזר הוא למעשה נקודת הכוח המרכזית בסרט מהרבה בחינות – כי הוא היחידי שמתקשר באופן קבוע עם בילי בשתי גרסאותיו. פרנקי מדבר על שהאזאם, אל לוי, באותם טון, ביטחון וצורה בהם הוא פונה אל אנג’ל הצעיר. המעבר מבילי לשהאזאם קל בזכות שני השחקנים שמשחקים אותם, אך נהייה קל עוד יותר בזכות גרייזר המתווך.

ופה בעצם נמצא הכוח העיקרי של “שהאזאם!”. ויש לסרט עוד הרבה נקודות חזקות. ראויה במיוחד לציון המוזיקה המקורית הפנטסטית של בנג’מין וולפיש (Benjamin Wallfisch) המוכשר, שנשמעת כמעט כמו המנגינות של דני אלפמן לסרטי “באטמן” הישנים, אבל גם עם טוויסט ייחודי שמתאים בדיוק לסרט הזה. אבל בראש ובראשונה “שהאזאם!” הוא סרט מהנה שכדאי לראות בזכות השחקנים המצוינים שלו והכימיה שביניהם. זה סרט על משפחה, אחרי הכל – ומי עוד יהפוך סרט על משפחה למרגש, אם לא בני המשפחה עצמם?

שהאזאם (תמונה באדיבות Tulip Entertainment)

שהאזאם (תמונה באדיבות Tulip Entertainment)

בשורה התחתונה

“שהאזאם!” הוא ניסיון מאוד ברור של האחים וורנר לקחת את התדמית הנוכחית של סרטי DC ולתקן אותה בדחיפות. יכול להיות שהיה פה מעט תיקון-יתר – בניסיון לעשות סרט כיפי, שמח וצבעוני, יצא סרט מעט תמים וילדותי. מעט יותר משצריך. למרות זאת, “שהאזאם!” עובד. לכל אורך הסרט הוא מהנה, וגם אם הקיטש מוביל לעיקום קל של האף, קל להתגבר על זה בזכות הצדדים הנהדרים של הסרט.

לגבי החשש שמדובר בסרט מארוול – הסירו דאגה מלבכם. אפילו סרטי מארוול לוקחים את עצמם יותר ברצינות מ”שהאזאם!”. לא רק זה, ישנו גם נושא רמת הכוח. בעוד שגיבורי מארוול הם לרוב אנושיים, עם כוחות על מוגבלים יחסית, גיבורי DC הם לא פחות מאלים. שהאזאם עצמו לא שונה מהבחינה הזאת, ובזכות הכוח הרב של הדמות הסיפור לא יכול שלא לקחת תפניות חדשות ושונות.

בשורה התחתונה של השורה התחתונה – כדאי. מאוד. גם אם אתם מבוגרים וצינים וכבר אין לכם כוח לסרט “פיל גוד” על ילד עם כוחות על, כנראה שמ”שהאזאם!” בכל זאת תצליחו ליהנות, ולו בזכות זקארי לוי הנפלא.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות