-פרסומת-
ננג'יאני ובטיסטה ב"שוטר על הדרך" (תמונה באדיבות פורום פילם)

ננג'יאני ובטיסטה ב"שוטר על הדרך" (תמונה באדיבות פורום פילם)

ביקורת סרט: שוטר על הדרך – שני ענקים ברכב חשמלי קטן

נדירים היום הסרטים שמצליחים להפתיע אותנו, הצופים, כבר מהרגע הראשון. הטריק הוא, כמובן, לא לחשוף הכל בטריילר. “שוטר על הדרך” (Stuber) הוא סרט מהסוג הזה. אם ראיתם את הטריילר, אולי הרגשתם שהוא חשף יותר מדי – ובמקום מסוים אתם צודקים. אבל יש מספר פרטי מפתח בעלילה ובמבנה של הסרט אותם חסכו מאתנו בקדימונים. אל חשש – בביקורת הזאת לא תקראו ספוילרים מעבר למה שכבר היה בטריילרים. במקום, אתם תקראו את הסיבות שבזכותן “שוטר על הדרך” הוא אחד הסרטים המצחיקים ביותר שיצאו השנה.

העלילה

דייב בטיסטה (Dave Bautista) משחק את ויק, שוטר מבוגר במשטרת לוס אנג’לס. הוא אדם גדול, רועם ואלים, אבל לא אלה הסיבות בגינן הוא מסוכן. הוא מסוכן כי יש לו עסק לא פתור עם סוחר סמים חמקמק – עסק אישי וכואב במיוחד, מהסוג שמשטרת L.A לא תעזור לו לפתור. קומיל ננג’יאני (Kumail Nanjiani) מגלם את סטו, נהג אובר שרק רוצה להיות נהג אובר טוב – להביא את לקוחותיו ליעד, לקבל מהם דירוג גבוה, ולהרוויח את הכסף שהוא צריך כדי להגשים את החלומות שלו.

ויק, השוטר האימתני, מחליט לשכור את שירותיו של סטו. הוא לוקח את הנהג איתו ליעדים בחקירה שלו – יעדים מפוקפקים במיוחד. כנגד רצונו, סטו מוצא את עצמו נשאב לתוך פעילות משטרתית מופרעת וקיצונית, וכנראה לחלוטין לא חוקית – אבל האיש הקטן לא מצליח לעמוד על שלו מול הר השרירים הזועם.

מוותר על מה שלא חשוב

מייקל דווס (Michael Dowse), במאי “שוטר על הדרך”, והתסריטאי טריפר קלאנסי (Tripper Clancy), לא רוצים שתסתבכו. גם לא נראה שבא להם להסתבך בעצמם. לכן דווס וקלאנסי חילקו את הסרט למה ש”חשוב” לסרט, ומה ש”לא חשוב”. מה ש”חשוב” הם ויק, סטו, וסצנות האקשן של הסרט. כל השאר לא משנה בכלל. הסרט קופץ מקלישאה לקלישאה – כל הדמויות בסרט שטוחות לחלוטין, כמעט ללא פוטנציאל לפיתוח. והפוטנציאל שישנו? לא מנוצל בכלל. הבת של ויק, הבוס של סטו, סוחר הסמים והגנגסטרים שלו – כל הדמויות בסרט סתמיות ממש. אבל זה לא דבר רע. למעשה, זה דבר טוב מאוד – זאת אחת הסיבות העיקריות שהסרט מצליח.

“שוטר על הדרך” מציג דברים בצורה כמה שיותר פשוטה, ובכך מכסתח את עצמו מכל הצרות הגדולות שיכולות לקרות לסרט כזה. חששתם מדמויות לא ברורות? מניעים רופפים? עלילה שמסתבכת בתוך עצמה? הסירו דאגה מלבכם – הדמויות בקושי דמויות, המניעים כל כך בסיסיים ששום דבר לא ירופף אותם, ועלילה בקושי יש, כך שאין לה במה להסתבך. ושוב, זה נשמע נורא, ושוב אני אומר לכם, זה מצוין. למה? כי הפשטות הזאת מאפשרת להתמקד בדברים החשובים באמת לסרט.

מצטיין בחשוב ביותר

כאמור, יש שני דברים ב”שוטר על הדרך” שבבירור נבחרו כפוקוס העיקרי של הסרט: הראשון הוא החיבור בין ויק לסטו, והשני הוא האקשן. את שניהם דווס וקלאנסי, יוצרי הסרט, ליטשו בצורה אלגנטית במיוחד. בולטים במיוחד, כמובן, בטיסטה וננג’יאני. ניגודים מושלמים שכאלה לא תראו כל יום. יש שיגידו שאלה גרסאות זולות יותר של דוויין ג’ונסון וקווין הארט, אבל זאת תהייה אמירה שמפספסת את החן והקסם הייחודי של הזוג שקיבלנו פה – כי כל אחד מהם מביא איתו משהו ייחודי לחלוטין, והניגודיות ביניהם ייחודית לגמרי גם היא.

דייב בטיסטה מוכר לנו בעיקר מתפקידו ב”שומרי הגלקסיה”, אך זה לא התפקיד היחידי אותו הוא שיחק. למעשה הוא כבר הוכיח את עצמו כשחקן פעולה מתוחכם למדי בתפקידי המשנה שלו ב”בלייד ראנר 2049” ו”מלון ארטמיס“. יש בו משהו שקט ומלנכולי, אנרגיה קודרת שכזו שמתלווה לפרסונה הקולנית שלו. כתוצאה מזה ויק, השוטר האלים והמופרע, הוא מעין גרסה יותר עצובה, פחות מטומטמת ופחות נחמדה של דראקס מ”שמורי הגלקסיה”.

ננג'יאני ובטיסטה ב"שוטר על הדרך" (תמונה באדיבות פורום פילם)

ננג’יאני ובטיסטה ב”שוטר על הדרך” (תמונה באדיבות פורום פילם)

מולו נמצא ננג’יאני, כוכב עולה בהוליווד בשנים האחרונות, שהשטיק שלו הוא הומור עצמי וגבריות אלטרנטיבית שהפוכה למודל השרירי והאלים אותו מייצג כאן בטיסטה. ננג’יאני הוא קומיקאי נפלא, שחקן שיודע להצחיק לא רק במופעי סטנד-אפ על במה, אלא גם כשחקן שעומד מול מצלמה. כל שורה שהוא אומר, כל הבעת פנים מופתעת, כל צווחת אימה, כולן מעוררות צחוק מתגלגל. הוא עובד טוב מאוד גם לבדו, אבל ברגע שבטיסטה נצמד אליו – הם מתחילים לסחוט מהקהל את הנשמה בסצנות ובדיאלוגים המצחיקים ביותר שתראו השנה על המסך הגדול.

ואז ישנו האקשן. לכל חובב סרטי פעולה יש קריטריונים משלו למה שהופך אקשן לטוב ומהנה. אם תציצו ברשימה שלי, אחד הקריטריונים העיקריים הוא ניצול טוב ומעניין של מיקומים. איפה האקשן מתרחש, איך המיקום מנוצל על ידי ההפקה, ואיך הדמויות מתנהלות בתוכו. אלה הדברים שעושים את ההבדל בין סתם אקשן מהיר עם כוריאוגרפיה טובה אבל נשכחת, לבין סצנות שנחרטות בזכרון, סצנות שאנחנו אוהבים לחזור אליהן.

האקשן ב”שוטר על הדרך” לא מתפשר אפילו לשניה. כל סצנת פעולה מתוכננת ומבוצעת בצורה מדויקת ונפלאה, במטרה מאוד ברורה לספק לנו את האקשן הטוב שאנחנו רוצים לראות, אבל גם להזכיר לנו שוב ושוב שאנחנו צופים בקומדיה. אין כאן את התקציבים המופרעים של סרטי “מהיר ועצבני” או “משימה בלתי אפשרית“, אבל איפה ש”שוטר על הדרך” דל בתקציב הוא מפצה בנשמה שלו, ובתכנון החכם והנכון של כל סיטואציה אלימה בה הדמויות נמצאות.

“שוטר על הדרך” היא קומדיית פעולה. ננג’יאני מכסה את הקומדיה, בטיסטה מכסה את הפעולה, ובמהלך כל הסרט הם גם מחליפים תפקידים שוב ושוב, כאשר בטיסטה נהייה מצחיק מאוד פתאום, או כשננג’יאני נאלץ, נגד רצונו של סטו, להיות קצת יותר גיבור משהוא תכנן באותו היום. למרות שויק וסטו הם הדמויות הכי מפותחות בסרט, גם הם, בגדול, מורכבים מקלישאות. אבל גם קלישאות צריך לדעת איך להדביק יחד בצורה טובה ונכונה, ורוב הזמן אפילו לא תשימו לב לזה – תהיו עסוקים מדי בלצחוק. מעבר לזה, יש כמה מרכיבי מפתח בסרט שמצליחים להפתיע באמת, וזה משהו שכמעט אף סרט לא מצליח לעשות יותר.

בשורה התחתונה

“שוטר על הדרך” הוא מקרה נדיר. הוא סרט שעומד בכל ההבטחות שלו, וגם מצליח להתעלות עליהן. זה סרט שיודע בדיוק מה הוא – קומדיית פעולה פשוטה ומהנה. הוא לא מנסה להיות יותר מזה, והוא מצליח להיות הכי טוב שהוא רק יכול להיות בתוך המסגרת הזאת. ללא ספק אחד הסרטים הכי מצחיקים שתראו השנה, עם אקשן דל-תקציב נפלא שמזכיר סרטי פעולה קלאסיים טובים. המלצה ללא הסתיגויות.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות