שליחות קטלנית: גורל אפל (באדיבות פורום פילם)

שליחות קטלנית: גורל אפל (באדיבות פורום פילם)

ביקורת סרט: שליחות קטלנית, גורל אפל – סיפור חלש עם כוונות טובות

“שליחות קטלנית” (Terminator) הוא אחד הפרנצ’ייסים היותר תמוהים שמתקיימים כיום בהוליווד. מאז הסרט השני, שיצא ב-1991, יצאו שלושה סרטים נוספים וסדרת טלוויזיה אחת. התגובות לכל הסרטים נעו בין פושרות לאיומות, ובעוד שסדרת הטלוויזיה זכתה למעמד פולחן משלה – רובינו כבר מזמן שכחנו אותה. אבל סרטי “שליחות קטלנית” ממשיכים לצאת, כיוון שאנחנו ממשיכים לצפות בהם. הסיבה היא, ככל הנראה, ששני הסרטים הראשונים והשני בפרט היו כל כך טובים, שאנחנו מוכנים לחזור אל העולם הזה בכל מחיר.

והנה נדמה שיש סיבה טובה מתמיד לחזור. ג’יימס קמרון (James Cameron), שכתב וביים את שני הסרטים האהובים הראשונים, חזר לסרט החדש כמפיק. הוא גייס תחתיו כבמאי את טים מילר (Tim Miller), האחראי על “דדפול” הראשון. לא רק זה, אלא שהוא הצהיר שהוא לא מכיר בסרטים שאחרי הסרט השני – הסרטים אותם רובנו ממש לא אהבנו (ובכל זאת, כולנו צפינו בהם). “שליחות קטלנית: גורל אפל” (Terminator: Dark Fate) הוא תוסף מרגש לסדרה – אך האם ההתרגשות מוצדקת?

גורל אפל – העלילה

“שליחות קטלנית: גורל אפל” מתרחש בימינו אנו במקסיקו סיטי. נטליה רייס (Natalia Reyes) היא דני ראמוס, עובדת מפעל ללא שאיפות מיוחדות, אך משום מה דווקא היא מוצאת את עצמה כמטרה הראשית של “מחסל” – רובוט משוכלל ואנושי למראה מהעתיד, שמטרתו היא לחסל אותה. את המחסל הפעם מגלם גבריאל לונה (Gabriel Luna), ומי שעומדת בדרכו היא גרייס – חיילת-על מחוזקת שמגיעה מאותו עתיד, המשוחקת על ידי מקנזי דייוויס (Mackenzie Davis).

דני וגרייס מוצאות את עצמן במרוץ קטלני נגד המחסל חסר-המנוח, וזוכות לסיוע ממקור לא צפוי – שרה קונור בכבודה ובעצמה, אותה שוב משחקת לינדה המילטון (Linda Hamilton). אלא שהפעם קונור אינה קשורה בשום צורה למטרה של המחסל, תעלומה שגיבורותוינו צריכות לפענח בזמן שהן מגבשות תכנית משלהן לחיסול הרובוט האימתני.

שליחות קטלנית: גורל אפל (באדיבות פורום פילם)

נטליה רייס ומקנזי דיוויס מתוך “שליחות קטלנית: גורל אפל” (באדיבות פורום פילם)

לא לשאול יותר מדי שאלות

סרטי “שליחות קטלנית” הם סרטים על מסע בזמן, לכאורה. מדוע “לכאורה”? כיוון שאלמנט המסע בזמן כה רעוע בסרטים האלה, כה מוזר ולא מוסבר, שקשה להתייחס אליו ברצינות. אביו של ג’ון קונור הוא חברו שצעיר ממנו בעשור, ואת סקיינט יצרו מדענים שהתבססו על טכנולוגיה שסקיינט שלחה מהעתיד. המדע הבדיוני בסרט לא קוהרנטי בכלל – הוא שם רק בשביל לקדם סיפור מלא במתח ואלימות מופרזת. ובחלק מהמקרים הסיפור עצמו אפילו טוב.

לכן צריך לבוא לסרטי “שליחות קטלנית” עם ראש פתוח, ונכונות לספוג את מה שיש לסרט להציע בכל הנוגע לצד הזה של הסיפור. צופה שצועק “אבל זה לא הגיוני!” בכל שלב בסרט צריך להיות מגורש בבוז מהאולם. זה נכון לרוב הסרטים, אבל נכון פי כמה ל”שליחות קטלנית”.

זה נכון גם ל”גורל אפל”. למעשה, “גורל אפל” מצליח להציג רעיון חדש למדי לעולם של “שליחות קטלנית”, ולקדם בעזרתו סיפור חדש ומרענן למדי בסדרת סרטים שנהייתה כבר ממש רפיטטיבית. אבל מעבר לסיפור, שהוא חשוב יותר משנדמה, אחד האלמנטים המרכזיים שמביאים אותנו לסרטים האלה הוא המחסל. והמחסל של “גורל אפל” הוא אחד הטובים ביותר שהיו אי פעם.

גבריאל לונה הוא המחסל המושלם. “שליחות קטלנית 2: יום הדין” קבע סטנדרט מאוד גבוה עם רוברט פטריק. הוא היה מחסל צנום, דקיק, לא התקרב בכלל למימדים המאיימים של קודמו ארנולד שוורצנגר (Arnold Schwarzenegger), ודווקא בזכות זה הוא היה כל כך מאיים. לונה עצמו אינו בחור כחוש, אבל הוא לא הר שרירים, וגם ביחס למקנזי דייוויס הגבוהה והזריזה הוא לא נראה כמו איום מובן מאליו.

זהו דגם חדש, ה-REV-9, והוא מסוגל לעשות דברים חדשים שקודמיו לא ידעו לעשות. הוא נע לעתים יותר כמו חיה מאשר כמו אדם, אך גם יכול להיות אדם מאוד חביב וסימפטי כשהוא צריך להשתלב באוכלוסיה אזרחית. הוא מחסל יעיל ומבעית בעידן שבו קשה מאוד לאיים עלינו עם מחסל חדש – והוא ההישג הגדול ביותר של הסרט, יחד עם האפקטים המצוינים שטים מילר מספק לנו במיומנותו.

גבריאל לונה מתוך "שליחות קטלנית: גורל אפל (באדיבות פורום פילם)"

גבריאל לונה מתוך “שליחות קטלנית: גורל אפל (באדיבות פורום פילם)”

עם אקשן מצוין וכמה שחקנים חזקים מאוד, ביניהם שוורצנגר שחוזר שוב לשחק רובוט (כמעט) בלתי שביר, נדמה ש”גורל אפל” עלה על נוסחה מנצחת. אבל דווקא הניסיון שלו להיצמד לנוסחה הוא בעוכרו. לא פעם התסריט של הסרט מפיל את הכדור בסצנות החשובות ביותר לעלילה ולפיתוח הדמויות.

יש שאלות שחייבים לשאול

מצד אחד, ב”שליחות קטלנית” אסור לשאול שאלות. מצד שני, כדי שלא נשאל אותן צריך שכל פרט ופרט בסרט יעבוד. שני הסרטים המקוריים הצטיינו לא רק באקשן מצוין, אלא גם בסיפור שהחזיק אותנו מרותקים. כל כך אכפת לנו מג’ון קונור והחברות המוזרה שהוא מפתח עם רובוט-רוצח, שאין לנו ממש פנאי לחשוב על לולאת הזמן הבלתי-הגיונית של הסדרה. סרט פעולה טוב מסיח את דעתינו לא רק עם אקשן ואפקטים, אלא גם עם דמויות מעניינות שאכפת לנו מהן. הבעיה המרכזית של “גורל אפל” היא שפשוט לא ממש אכפת מדני.

דני ראמוס, הנערה שלכבודה נשלחו לוחמים מהעתיד, היא אחת הדמויות המשעממות ביותר שאפשר לדמיין. לא הייתי ממהר להאשים את נטליה רייס השחקנית, אך אין ספק שדני משוחקת בצורה שטוחה, מעיקה ומשעממת – בדיוק כמו שהיא כתובה. בתור מישהי שמוצגת לנו כגיבורת הסרט, היא נבלעת ברקע מהר מאוד. שלא כמו שרה וג’ון קונור, שתמיד הניעו את העלילה של הסרטים שלהם, דני נגררת אחרי גרייס, הלוחמת מהעתיד, ושרה קונור, הלוחמת מהעבר. לה אין ממש סוכנות משל עצמה.

וזה גורם לכל התסריט של “גורל אפל” להיפרם. לפתע אי אפשר שלא לשים לב להחלטות תמוהות מעט של ה-REV-9 האימתני, או לעימות הילדותי והמעיק בין גרייס לשרה קונור, לדמויות חשובות לעלילה שמופיעות ונעלמות בהיסח דעת. אחד הדברים המעליבים ביותר שהסרט עושה הוא להציג “טוויסט” בעלילה שהוא בכלל לא טוויסט, ולעשות ממנו עניין, כאילו מרגש אותנו הצופים לגלות את התגלית המופלאה שברורה לנו לחלוטין מהרגע שהסרט מתחיל.

מקנזי דיוויס מתוך שליחות קטלנית: גורל אפל (תמונה: פורום פילם)

מקנזי דיוויס מתוך שליחות קטלנית: גורל אפל (תמונה: פורום פילם)

אם אתם חושבים שלא צריך לייחס חשיבות רבה לעלילה בסרט בסגנון זה, יכול להיות שאתם צודקים. בשביל לא לייחס לעלילה חשיבות, היא צריכה להיות אחד משני דברים: או ממש, ממש טובה, או פשוט לא מורגשת. ולפעמים זה אותו הדבר. ב”גורל אפל” העלילה לא מספיק טובה, והיא מאוד מורגשת בגלל הצורה העקומה והלא-מספקת שבה היא מועברת. כן, האקשן מצוין, וכן, השחקנים מעולים, אבל בסרט שרץ מעל שעתיים, וכחצי ממנו הוא ברבורים על העתיד ועל גורל, הזרקור נופל בלית ברירה על הסיפור הבינוני והמעיק הזה.

בשורה התחתונה

יש סרטים שהם כמו הרואין – שום דבר לא ישתווה לחוויה הראשונית, ולעד נמשיך לרדוף אחריה בתקווה להרגיש משהו דומה, אפילו במעט. “שליחות קטלנית 2: יום הדין” היה המנה הראשונה ההיא, הנקייה והמושלמת, ומאז אנחנו ממש רוצים עוד – אבל לא נקבל עוד. כי כשהרעיון מאחורי העולם כה מטופש ומבלבל, אין יותר מהזדמנות אחת לספר את הסיפור הזה טוב, והוא כבר סופר הכי טוב שאפשר.

לכן אפשר לעשות עוד אקשן, ולהחזיר פרצופים מוכרים. אלה פעולות שמזכירות לנו את החוויה הראשונית המושלמת. אבל היא תמיד תהייה לא מספקת, ובכל זאת אנחנו נמשיך לבוא לראות סרטים שנופלים משמעותית מהחוויה שאנחנו רוצים באמת.

אפשר, כמובן, לספר סיפורים קצת שונים בעולם של “שליחות קטלנית”. הנוסחה הקלאסית לא חייבת להתקיים – הרובוט שמגיע מהעתיד לא חייב לנסות להרוג את המשיח דווקא, יש עוד מטרות שאפשר לחשוב עליהן, ועוד סיבות לעצור מחסל. אבל נכון לעכשיו זה הסיפור היחידי שהפקות מעוניינות לספר, ובזה נאלץ להסתפק. כי גם אם הסרט הבא יהיה שוב עשוי מאותו שטנץ, אנחנו נצפה בו. הרי רובוטים בלתי-מנוצחים מהעתיד זה ממש, ממש כיף.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות