ביקורת סרט: אתמול בלילה בסוהו – לברוח מהנוסטלגיה

מתוך מתוך “אתמול בלילה בסוהו” (תמונה: טוליפ)

לפני מספר שנים הקומיקאי ג’ורדן פיל הפתיע את העולם כשהחליט להפוך מכוכב תוכנית מערכונים לבמאי סרטי אימה פוליטיים רבי משמעות. עם סרטים כמו “תברח” (Get Out) ו-“אנחנו” (Us), פיל נתן זריקת מרץ לז’אנר הקולנועי ואף זכה על כך בפרס האוסקר. הבמאי אדגר רייט, שתמיד פילרטט עם סרטי אימה אך השאיר אותם קומיים עם יצירות כמו “מת על המתים” (Shaun of the Dead) ו“שוטרים לוהטים” (Hot Fuzz) החליט הפעם לזנוח את הקומדיה ולהתחייב לז’אנר המפחיד. אך בניגוד לסרטיו של ג’ורדן פיל, שמגיעים עם מסר פוליטי ברור, “אתמול בלילה בסוהו” (Last Night in Soho) אמנם עוטף את מסרו בסגנון יפהפיה – אך לא באמת מצליח להגיד שום דבר מעניין.

אתמול בלילה בסוהו – העלילה

הסרט עוקב אחר נערה צעירה בשם אלואיז (תומסין מקנזי, “ג’וג’ו ראביט”) אשר מתגוררת בעיירה בריטית קטנה ומפנטזת על ימיה העליזים של לונדון בשנות ה-60. חלומותיה מתגשמים כאשר היא מתקבלת ללימודי עיצוב ועוברת לעיר הגדולה על אף אזהרותיה של סבתה המגוננת, המזהירה אותה כי לונדון היא העיר שגרמה למות אמה. בלונדון, אלואיז שוכרת חדר מבעלת דירה מבוגרת (דיאנה ריג, “משחקי הכס” בתפקידה האחרון לפני מותה). בחדר החדש, אלואיז מתחילה לראות בפנטזיה מוחשית את חייה של דיירת קודמת של החדר – סנדי (אניה טיילור ג’וי, “גמביט המלכה”), זמרת ברים צעירה וחולמנית בלונדון של סוף שנות ה-60 אשר חייה משתנים כאשר היא פוגשת ומתאהבת בבחור צעיר ומשפיע בעיר (מאט סמית’, “הכתר”) שמבטיח להפוך אותה לסיפור הצלחה. בכל לילה, אלואיז נכנסת לעולמה של סנדי וחווה על בשרה את עברה.

רייט יוצר בסרט שילוב מרשים ומשכנע בין העבר וההווה ומשחק באפקטים ויזואליים המערבבים בין אלואיז לסנדי. לעיתים בוחנת אותה מרחוק ולעיתים ממש נכנסת לתוך גופה, אלואיז לומדת להכיר את סנדי ולהפוך לה דרך שימוש במראות, צללים והשתקפויות. אך לאט לאט האובססיה של הצעירה לעבר מוכיחה כי נוסטלגיה היא לא תמיד חלומית כמו שנראית.

פנטזיה מלאת סגנון

הסרט הוא מכתב אהבה ושנאה ללונדון בו זמנית, אשר מצליח להחיות את העיר בצורה משכנעת ו-ויזואלית במיוחד. רייט תמיד היה במאי מאוד סגנוני, וסרטיו פעמים רבות מדגישים את הצורה על גבי התוכן. ב”אתמול בלילה בסוהו” הוא מביא למסך את הפנטזיה הפופולרית של עסקי השעשעועים של הסיקסטיז בלונדון – המוסיקה המקפיצה, האופנה הצבעונית והתסרוקות המעוצבות. כל אלו משפיעים במיוחד על אלואיז של ההווה, אשר מקבלת השראה מסנדי ליצירותיה במהלך הלימודים.

אך רייט לא כאן כדי להעניק לנו את לונדון החלומית והכיפית. לאורך הסרט הוא מוביל אותנו למקומות האפלים של העיר וחושף את מה שמסתתר מאחורי הקלעים, שם שום דבר אינו יפה. רייט מוותר כאן על סגנון העריכה המזוהה איתו מסרטיו הקודמים. הקאטים המהירים והתנועה התזזיתית של סרטיו “בייבי דרייבר” (Baby Driver) ו“סקוט פילגרים נגד העולם” (Scott Pilgrim vs. The World) מתחלפים באיטיות מהפנטת וקצב שמכניס אותנו יחד עם אלואיז לעולם אחר בו אפשר בקלות לאבד כיוון ולשכוח איפה אתה נמצא.

מבחינה סגנונית, מוזיקלית ואופנתית, מדובר בסרט מנצח. על אף האזהרות, קשה שלא לצאת מהאולם ולרצות מיד לטוס לטיול בלונדון, ואם אפשר אז גם בעזרת מכונת זמן. אך הסטייל של הסרט בהחלט מגיע על חשבון העלילה והדמויות, אשר נותרים חלשים וחסרי מעוף. דמויות המשנה משחקות על קלישאות עייפות כמו השותפה המרשעת והחבר השחור, שנתפס תחילה כמאיים בעיני אלואיז, אך בעצם מתגלה כעדין ואכפתי. הדמויות הראשיות חסרות יותר מדי בצד האישיות ומתקיימות בעיקר כפנטזיה של התקופה.

אימה המתקשה להפתיע

הכישלון הגדול ביותר של הסרט הוא דווקא בניסיון להיות סרט אימה רציני. גם כאן, מבחינה סגנונית הוא עושה עבודה טובה. ישנם רגעים מפחידים בסרט, ולעיתים אף מבעיתים, באמצעות עיצוב הפנטזיות הרודפות את אלואיז. אך הדבר החשוב ביותר בסרט אימה הוא להפתיע אותנו, ו”אתמול בלילה בסוהו” מתנהל בצורה הצפויה ביותר שניתן. כבר מתחילתו, אפשר לצפות את התפניות בעלילה והסרט לא מצליח לגרום לנו לתהות ולנחש לאן הוא הולך.

מה שהפך את סרטיו של ג’ורדן פיל ליצירות אהובות ובעלות משמעות היה גורם ההפתעה שבהצבת מראה לקהל בנוגע לחברה ויחסה לשחורים. בסרט הזה, המראה שרייט מציב היא לגבי חוויה נשית, אך בשום שלב אין כאן ניסיון להגיד משהו חדש ומשמעותי ואנו נשארים עם סיפור ידוע מראש על “הצד האפל של עסקי השעשועים”.

מתוך "אמש בסוהו" (תמונה: Focus Features)
מתוך “אתמול בלילה בסוהו” (תמונה: Focus Features)

השורה התחתונה – מה חשבנו על אתמול בלילה בסוהו

“אתמול בלילה בסוהו” הוא סרט מעוצב ועשוי היטב, שמבהיר כי אדגר רייט הוא אחד הבמאים המרשימים שעובדים כיום – אך כזה שאולי ירוויח יותר מלביים סרט של מישהו אחר ולא לכתוב את סרטיו בעצמו. על אף בעיות התסריט והעלילה הצפויה, זהו סרט שמצליח לסחוף בעיקר מבחינה ויזואלית ובעזרת השחקנים המעולים.

>> הצטרפו לערוץ הטלגרם של גאדג'טי

כולם נותנים כאן הופעה מרשימה במיוחד, ואניה טיילור ג’וי אף מפגינה כישורי שירה הגונים. חציו הראשון והפנטסטי עובד יפה, אך ככל שאלמנט האימה מתקרב כך הסרט מאבד כיוון, נופל לקלישאות וגורם לנו להתגעגע לרייט של פעם, שהעדיף קצת יותר קומדיה באימה שלו.

אתמול בלילה בסוהו מגיע לבתי הקולנוע בישראל ביום חמישי, ה-11.11.2021.

השוואת מפרטים