בדרך כלל כשאני כותב ביקורת, ובעיקר ביקורות על סרטים מצופים כמו הסרטים שמתעסקים בדמויות של מארוול אני מנסה להיזהר מאוד במילים שלי. אני יודע כמה ספויילרים הם דבר מעצבן, והכרתי את כל ההשערות וההדלפות לכאורה שקשורות לסרט אולי הכי מצופה של השנה, שחלקן בעצמן חוגגות שנה, ולכן הביקורת הזאת היא נטולת ספויילרים – משמע, אם זה לא היה בחומר הפרסומי של הסרט (טריילרים) או הופיע בסרטים קודמים, זה לא יוזכר פה.
ספיידרמן: אין דרך הביתה – העלילה
“ספיידרמן: אין דרך הביתה” ממשיך באופן מיידי מסצנת הפוסט קרדיטס של קודמו בסדרה – רחוק מהבית, כשמיסטיריו חשף את הזהות הסודית של ספיידרמן (טום הולנד) לכל העולם. כעת פיטר צריך להתמודד עם ההשלכות של העובדה שכל העולם יודע מי הוא, וחלקם בטוחים שהוא זה שהרג את מיסטיריו. בחשיפת הזהות שלו פיטר לא סיכן רק את עצמו, אלא גם את כל הסובבים אותו, ובעיקר את שני חבריו הטובים אמ. ג’יי. (זנדאיה) ונד (ג’ייקוב באטלון).
בצעד נואש, ועם רצון לתקן את המצב אליו הוא נקלע, הוא פונה לעזרתו של דוקטור סטריינג’ (בנדיקט קמברבאץ’), בכוונה שימחק מהזכרון של כולם את היותו ספיידרמן. הכישוף של סטריינג’ משתבש ובמקום לגרום לכולם לשכוח מי הוא ספיידרמן, הוא משך אליו מהמולטיוורס (שנפתח ב”לוקי”, למי שלא מעודכן) אנשים שידעו שפיטר הוא ספיידרמן, וזה אומר את האויבים שלו מיקומים אחרים.
כעת פיטר צריך להתמודד לא רק עם העובדה שכל העולם יודע מי הוא, אלא גם נגד אויבים חזקים שמכירים אותו, אבל הוא לא מכיר אותם.
דמויות ישנות בעולם חדש
זה לא הרודיאו הראשון של ספיידרמן בניסיון להכניס כמות הגדולה משני נבלים בסרט אחד, כשבשנת 2006 הסרט “ספיידרמן 3” של סם ריימי ניסה לאגד את הנבלים סנדמן, ונום והגובלין הירוק (ג’וניור) לסרט אחד, מה שהרגיש כמו בליל נוראי של סרט שלא יודע לאיזה כיוון הוא לוקח את הדמויות שלו ולמה.
בסרט הנוכחי יש לא פחות מ-5 נבלים שונים (כולל אותו סנדמן מהפעם הקודמת) אבל איכשהו הפעם כל נבל מקבל את הרגע שלו, וכל נבל מרגיש כמו התפתחות מאוד טבעית של מי שהוא היה בסרט הקודם בו הוא הופיע. יתכן ובגלל שאנחנו כבר מכירים את הנבלים האלו וכבר חווינו אותם כקהל (לפחות מי שראה את כל הסרטים והגרסאות הקודמות של הדמות), אנחנו מגלים צדדים חדשים בחלקם, או לפחות מגלים מחדש צדדים שתמיד היו בהם.
מי שגונבים את ההצגה בגזרת הנבלים הם כמובן אלפרד מולינה בתפקיד דוקטור אוטו אוקטביוס, שחוזר לעשות עבודה נהדרת עם אחד מהנבלים היותר אהובים של ספיידרמן בדיוק כמו שהיה מצופה ממנו, ו-וילם דפו שחוזר לנעלי הגובלין הירוק ומציג לנו הופעה שצריכה להיחרט כאחת הופעות המצמררות והמופלאות ביקום הקולנועי של מארוול. ג’יימי פוקס חוזר להיות אלקטרו משודרג, שפחות או יותר מקבל את ההזדמנות השנייה שמגיעה לו מההופעה הקודמת הקצת ביזארית שלו במהלך “ספיידרמן המופלא 2”. ריס איוואנס ותומאס היידן צ’רץ כמעט לא מורגשים בתפקידים שלהם בתור הלטאה וסנדמן בהתאמה. באותה מידה הם היו יכולים בכלל לא להיות בסרט ואני לא חושב שמישהו היה מרגיש בחיסרון שלהם, אבל טוב שהם כאן.
בתפקיד “המנטור” נמצא הפעם דוקטור סטריינג’, אבל האמת היא שבניגוד לטוני סטארק, סטריינג’ לא באמת משמש מנטור לפיטר, לפעמים אפילו להיפך. מה שכן, נחמד לראות את הדינמיקה של סטריינג’ ופרקר בעולם שאחרי “סוף המשחק“, בעיקר בזכות התפקיד הגדול שהיה לשניהם במהלך האירועים ההם.
סיכונים אמיתיים
אחת הביקורות על ספיידרמן של טום הולנד הייתה שהוא לא באמת מתמודד עם השלכות של דברים. תמיד היה לו את הגב של טוני או האפי או של אחד הנוקמים. ובכן, אנחנו כבר מזמן לא בימים העליזים של “השיבה הביתה“, אז פיטר היה תיכוניסט פזיז שכל מה שהוא רוצה זה להיות כמו כל הנוקמים, או בימים של “רחוק מהבית”, בהם הוא קצת יותר בוגר ומבין את ההשלכות שלו. אנחנו ב”סוף המשחק” של ספיידר-מן של הולנד, והסיכונים הפעם הם גדולים מתמיד, וזה הזמן שלו להבין שעם כוח גדול באה אחריות גדולה, אבל הפעם באמת.
גם טום הולנד עצמו התבגר לתוך הדמות של ספיידרמן, והוא ללא ספק, לפחות בעיניי, הגרסה השלמה ביותר של הדמות, ויהיה מדהים לראות מה הוא עוד יוכל להביא לדמות בהמשך הדרך, בעיקר לאור האירועים המתרחשים בסרט הנוכחי. אמנם מדובר באותה הדמות, אבל כפי שכבר סיפר השחקן באחד הראיונות לקידום הסרט, הם כנראה יהיו שונים בתכלית מהסרטים הקודמים בסדרה, וזה בסך הכל טוב, היקום הקולנועי של מארוול גדל ומתפתח לכיוונים שונים ומשונים, זה כבר מזמן לא איירון-מן והנוקמים – אנחנו כבר ביקום רחב, גדול וקצת מסובך, אבל בעיקר מופלא.
השורה התחתונה – מה חשבנו על ספיידרמן: אין דרך הביתה
אם קראתם עד לפה ועוד לא הלכתם לראות את הסרט אז כנראה ש”ספיידרמן: אין דרך הביתה” לא באמת יעניין אתכם. אבל אם עוד לא ראיתם אותו ואתם כן מתעניינים בעולם של מארוול א לכו לראות את הסרט הכי גדול של מארוול מאז “הנוקמים: סוף המשחק”, שהולך להשפיע רבות על המשך היקום הקולנועי של מארוול. אני באופן אישי לא יכול לחכות לראות אותו שוב. ואולי אפילו עוד כמה פעמים.
שירות לציבור – הסרט מכיל 2 סצינות שלאחר הכתוביות, הסצינה האחרונה ממש אחרי הלוגואים של חברות ההפקה (בדרך כלל היא לפני) אז אל תתייאשו. זה שווה את זה.
עוקבים? כל החדשות מגאדג'טי
חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.
הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.