בעשר השנים שחלפו מאז עלתה לאוויר סדרת האנתולוגיה הפופולרית "מראה שחורה" (Black Mirror), יצירות שניסו לעסוק בסכנות הטכנולוגיה צצו כמו פטריות אחרי הגשם. סדרות כמו "העלאה" (Upload) של אמזון, "שבב של אהבה" (Made for Love) מבית HBO מקס ו-"Soulmates" של AMC ניסו לבנות סיפורים העוסקים בהליכים טכנולוגיים עתידיים אשר משפיעים על העולם לטובה או לרעה. בעיקר לרעה.
רוב הסדרות האלו, אפילו המעניינות יותר, תמיד השאירו קצת טעם של חיקוי. יוצרי טלוויזיה שהושפעו מ"מראה שחורה" וחשבו שגם הם יכולים להמציא תרחיש עתידני מעניין מספיק בשביל להחזיק פרק בן שעה או אפילו סדרה שלמה – אך לא הצליחו להתרומם הרבה מעבר לרעיון ונתנו את התחושה שאנו צופים בעוד פרק של "מראה שחורה" בעטיפה אחרת. ואז הגיעה "ניתוק" (Severance) של אפל טי.וי פלוס.
על הנייר, "ניתוק" נשמעת אף היא כמו תרחיש מראה שחורה טיפוסי. מה קורה לבני אדם הבוחרים לעבור תהליך המפצל את מוחם בין העבודה לחייהם הפרטיים. כשהם בעבודה אינם זוכרים את העולם שבחוץ, וכשהם בחוץ הם אינם זוכרים את העבודה.
כך הם מעבירים חיים שלמים שחצויים לשניים ובעצם יוצרים שתי זהויות באותו הגוף – כשכל אחת אינה מודעת לשניה. אך "ניתוק" הצליחה לעשות משהו שאף סדרה אחרת בסגנון לא הצליחה לעשות באותה מידה – לגדול מעבר לפרמיס מעניין וליצור עולם עצום ואינסופי של שאלות, מסתורין ושילוב ז'אנרים המרכיב את אחת הסדרות המרתקות ביותר בשנים האחרונות.
ניתוק – העלילה
הסדרה עוקבת אחר ארבעה עובדים בחברת "לומן" אשר עברו את תהליך הניתוק המפריד בין העבודה לפנאי. מבין הארבעה, מארק (אדם סקוט, "מחלקת גנים ונוף") הוא היחיד שאנו רואים את חייו גם מעבר לעבודה, או כפי שהסדרה מכנה זאת "הפנימי" ו"החיצוני" שלו. הוא עבר את תהליך הניתוק מרצון אחרי שאיבד את אשתו בתאונת דרכים וחיפש כיצד לצמצם את חייו כך שיזכור אותה פחות.
מארק עובד במשרד האפרורי יחד עם דילן (זאק צ'רי) ואירווינג (ג'ון טורטורו, "באטמן") כאשר עובדת מנותקת חדשה מגיעה למשרד, הלי (בריט לאוור, "איש העתיד"). כאחראי הצוות, על מארק ללמד את הלי על העבודה החדשה, אך היא מתקשה להתרגל לעובדה שחייה יתקיימו לעד רק בין קירות המשרד והיא לעולם לא תדע איך חייה נראים מחוץ לעבודה.
הסיפור הבסיסי מסתבך לאורך העונה כאשר אנו, יחד עם הדמויות, מנסים לפענח מה בדיוק עושה חברת לומן המתנהלת לעיתים יותר כמו כת מאשר עסק, ומה הוביל את העובדים שלה להתנדב לתהליך הניתוק.
"המשרד" – גרסת העתיד הקרוב
לאורך עונתה הראשונה "ניתוק" מציגה לנו צורה מרעננת ומעניינת לספר סיפור מסתורין. היא מודעת לכך שהשאלות הנפתחות בה מרתקות מספיק כדי להשאיר אותנו צמודים למסך, ועל כן מרשה לעצמה לקחת את הזמן. זוהי סדרה איטית למדי שמתמקדת באווירה האפרורית והמדכאת של היום-יום המשרדי, וסומכת עלינו כקהל שלא נתייאש.
העובדים של חברת לומן מבלים את חייהם בשגרה משעממת שנשברת רק על ידי הטבות קטנות וזולות כמו פרוסות מלון חתוכות, השמעת מוסיקה למשך חמש דקות ופאזל מלכודת אצבעות סיני. בעבור אנשים שאינם יכולים לעולם לצאת מהמשרד אלו מתנות מלהיבות מספיק כדי להחזיק אותם מלהשתגע.
בדיוק כמו העובדים, גם אנחנו הצופים מקבלים הטבות קטנות לאורך העונה בצורת פיסות מידע המפוזרות מדי פעם ושומרות אותנו על קצה המושב, צמאים לקבל עוד קצת מהעולם שבחוץ. הייאוש הזה מתפוצץ על המסך בידיו המיומנות של במאי ומפיק הסדרה, בן סטילר. אותו סטילר שאנו מכירים בעיקר מסרטיו הקומיים כמו "פגוש את ההורים" ו"זולנדר".
כאן, סטילר מציג בדיוק את ההיפך – עולם ריקני ומדכדך שמרגיש אפילו יותר רלוונטי אחרי תקופת הקורונה בה כולנו עבדנו מהבית והריחוק האנושי רק גדל. אך אל תטעו, הסדרה רחוקה מלהיות משעממת – כל רגע קומי או מותח בה מרגיש אפילו יותר מספק כשהוא שובר את האווירה האפלולית שלה.
לשבור את קופסת המסתורין
כבר מסיקוונס כתוביות הפתיחה הביזארי מאת האמן הויזאולי הגרמני אוליבר לאטה ברור כי מדובר בסדרה שונה שלא מנסה להידמות לשום דבר אחר כרגע בטלוויזיה. קשה לצפות ב"ניתוק" מבלי להיזכר במונח "קופסת המסתורין" שטבע ג'יי.ג'יי אברהמס בשנות האלפיים כדי להסביר את הסדרה שיצר, "אבודים" (Lost).
המונח מתייחס לשיטת בניית מתח סיפורי הגורסת כי הדרך הטובה ביותר לשמור על הצופה היא להנחית אותו מיד לתוך תעלומה שיש לפענח. כל תשובה שניתנת רק פותחת עוד יותר שאלות והצופה נשאר מרותק למסך מתוך הרצון לענות עליהם. אך בעוד "ניתוק" היא בהחלט סדרה מז'אנר "קופסת המיסתורין", מרגיש כי היא למדה את כל הלקחים החשובים מהטעויות שהשאירו בסופו של דבר את צופי "אבודים" עם טעם מר בפה.
"ניתוק" אכן מנחיתה אותנו הישר לעולם לא מוכר ומלא שאלות – "מי האנשים שמחוץ לעבודה"?, "האם אפשר להפוך את התהליך"?, "האם ניתן לנתק זכרונות גם בין דברים אחרים שאינם עבודה"? וכו' וכו'. אך אחרי שאנו מוערמים באינסוף תהיות – הסדרה פוצחת במסע לענות עליהן ולספק לנו את ההתרה שאנו כה כמהים לה מבלי לבגוד בפרמיס ולהערים מסתורין רק לשם המסתורין.
בשורה התחתונה – צפייה מתגמלת
כאמור, "ניתוק" היא אמנם סדרה איטית אך היא הרחק ממתסכלת. יוצריה עלו על הדרך המושלמת לשלב בין שאלות ותשובות בצורה שבה אנו יוצאים מהצפייה עם רצון לראות עוד, לפתח תיאוריות ולנתח כל רמז שבה, מבלי להרגיש שמותחים אותנו.
בצפייה שניה נהיה ברור שכל רגע בה מחושב מראש ומרמז על מה שיגיע בהמשך. היא משלבת היטב בין סוריאליזם להומור וכוללת בתוכה גם המון רגש ומערכות יחסים מורכבות.
מעל הכל, היא מצליחה לעשות את מה שטלוויזיה טובה צריכה לעשות – להישאר איתנו הרבה אחרי הצפייה ולהוכיח שבניגוד לשאר חקייניות "מראה שחורה" היא הרבה יותר מסתם רעיון.
העונה הראשונה של "ניתוק" זמינה במלואה באפל tv פלוס. (הסדרה כבר חודשה לעונה נוספת)
עוקבים? כל החדשות מגאדג'טי
חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.
הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.