ביקורת סדרה: פיסטול – מרד נעורים לא עובר מסך

מתוך מתוך “פיסטול” (+FX/Disney)

ביוגרפיות מוסיקליות הינן טרנד הולך וגובר בשנים האחרונות. מאז הצלחת “רפסודיה בוהמית” זכינו לשלל יצירות על זמרים ולהקות, כולל “אלביס” של באז לורמן אשר מציג בזה הרגע בבתי הקולנוע.

תסריטאי הסרט “אלביס”, קרייג פירס, לא הסתפק רק במלך הרוקנרול ויצר ביוגרפיה נוספת ורחוקה שנות אור מהזמר האמריקאי – “פיסטול” (Pistol) בת שישה הפרקים, העוקבת אחר הקמת להקת הפאנק רוק הבריטית סקס פיסטולס ועלייתה לגדולה ונוחתת כעת במלואה בדיסני פלוס.

פיסטול – העלילה

הסדרה עוקבת אחר סטיב ג’ונס, מי שעתיד להיות גיטריסט הסקס פיסטולס, אך כרגע עדיין משמש כסולן להקת “The Swankers” אותה הקים עם חבריו.

ג’ונס שואב את השראתו מאלילו דיוויד בואי, אך הלהקה שלו אינה בדיוק הדבר החם הבא. זאת עד שנכנס לתמונה מלקולם מקלרן, יזם צעיר בעל שלל עסקים, אשר מזהה בג’ונס כקול של תקופה צעירה ובועטת, ומחתים אותו.

מקלרן ובת זוגו המעצבת ויויאן ווסטווד משתמשים בידע השיווקי שלהם כדי לבנות את הלהקה שאנו מכירים כסקס פיסטולס. משימה לא פשוטה בהתחשב באישיות המרדנית של חבריה והילדות הטראגית שהשאירה אותם מתוסבכים וקשים לניהול.

לאורך הסדרה, אנו נחשפים לתככים, המריבות והסיפורים שמאחורי השירים האלמותיים של הלהקה, אשר שרדה שלוש שנים בלבד והוציאה רק אלבום אחד.

מרד נעורים מעובד על ידי מבוגרים

הסקס פיסטולס הוקמו על גב רוח נעורים מרדנית וחסרת חוקים. נגנים שלא יודעים לנגן, זמר שלא יודע לשיר וקהל שמחפש לפרוק את התסכול שחש כלפי עולם שלא מבין אותו.

סדרה על הלהקה הייתה יכולה להיות כר פורה לטלוויזיה ניסיונית וחסרת חוקים בעצמה. אך “פיסטול” לא נוצרה על ידי צעירים חסרי ניסיון.

פירס נמצא בעסק כבר מאז שנות ה-90 בתור התסריטאי הקבוע של באז לורמן בסרטים כמו “מולאן רוז'” ו“גטסבי הגדול”. את הסדרה ביים דני בויל, במאי זוכה אוסקר המוכר מסרטים כמו “טריינספוטינג”, “28 יום אחרי” ו-“נער החידות ממומביי”. אלו שני יוצרים מנוסים ומהוקצעים, וככאלה הם יצרו סדרה שבסופו של דבר לא מצליחה למרוד בחוקי הטלוויזיה כפי שדמויותיה מרדו בחוקי המוסיקה.

הסדרה מבוססת על ספרו האוטוביוגרפי של גיטריסט הלהקה, דייב ג’ונס, וככזו היא מתוארת מנקודת מבטו. בחירה תמוהה שכן הדמות המעניינת והמוכרת יותר היא זו של הסולן, ג’וני רוטן, אשר הוציא בעצמו ספר אוטוביוגרפי עליו ניתן היה להתבסס. רוטן אף ניסה לתבוע את יוצרי הסדרה ולמנוע את השימוש בשירי הלהקה, אך הפסיד בקרב המשפטי.

הבחירה בסיפורו של ג’ונס מובילה לסדרה יותר מוכרת וקלה לעיכול. סיפור התבגרות טיפוסי על נער מתוסבך עם טראומות ילדות, אשר להקתו נלקחת ממנו ומאבדת כיוון. נער שאף אחד לא עשה לו טובות, שהצליח ללמד את עצמו לנגן והוכיח לעולם כי יש לו מה להציע.

מוקדם מאוד בקריירה, כאשר החלו להופיע, הכריזו הסקס פיסטולס כי הם עוסקים פחות במוסיקה ויותר בכאוס. הלהקה הציעה מפלט לצעירים שהחברה התעלמה מהם. השירים שלהם היו כועסים ורועשים ועסקו בנושאים כמו הפלות והתאבדות.

הכאוטיות הזו היא מה שהלהיבה את הקהל, ובמובן מסוים סדרה שמסבירה לנו את הסיפור שמאחורי הכאוס גורלה להרוס חלק מהקסם. כאוס לא אמור להיות מוסבר, ואנו לא אמורים לדעת מה סיפור הרקע שהוביל אותו, אחרת הוא כבר אינו כל כך כאוטי.

מייזי וויליאמס מתוך
מייזי וויליאמס מתוך “פיסטול” (+FX/Disney)

העולם שמעבר למוסיקה

על אף הדמיון לסיפורים ביוגרפיים אחרים, “פיסטול” עדיין מצליחה לשדר רוח צעירה יותר. הבחירה במיני-סדרה ולא בסרט מעניקה רוחב יריעה שמאפשר לספר סיפור יותר שלם ומורכב.

הלהקה הייתה קצרת מועד, ואין יותר מידי מה לכסות, כך שיש לסדרה מספיק זמן להעניק גם לעולם שמסביב. דרך סיפור הלהקה אנו גם חווים את סיפורה של תקופה מהפכנית בבריטניה, וחוזים בסיפורים יותר אישיים של קהל המאזינים שלה.

הדמויות המעניינות יותר בסדרה הן דווקא אלו שמקיפות את הלהקה. מקלרן ו-ווסטווד מוכיחים כצמד בלתי מנוצח ועם הבנה עמוקה של התקופה וכיצד למכור רעיון אנטי קפיטליסטי בעודם מרוויחים עליו את לחמם.

מתוך
מתוך “פיסטול” (+FX/Disney)

אליהם מצטרפת כריסי הינדי, עובדת בחנות הבגדים של הזוג אשר מנסה להשיק קריירה מוסיקלית משל עצמה כשאף אחד לא מסתכל לכיוונה. אנו כמובן יודעים שהינדי תמשיך לקריירה מרשימה כסולנית להקת ה-Pretenders.

דמות מסקרנת נוספת היא זו של הדוגמנית פמלה רוק, הידועה בשם הבמה “ג’ורדן”, אותה מגלמת בסדרה מייזי וויליאמס (אריה מ”ממשחקי הכס”) ותפקידה להחיות את רוח התקופה יותר מכולם.

השורה התחתונה – מה חשבנו על “פיסטול”

“פיסטול” נעה בין יצירה טיפוסית למרעננת, אך בהחלט לא כזו שתיזכר לאורך זמן. היא מדלגת בין הרבה נושאים ולא מעמיקה באף אחד מהם יותר מדי.

הסיפורים האישיים נשארים מעט קלישאתיים, הביקורת המגדרית שמוצגת בעיקר דרך דמותה של כריסי לא אומרת שום דבר חדש והסיפורים שמאחורי השירים לא מפתיעים, שכן המילים של שירי הלהקה אינם בדיוק מרומזים.

עם זאת, הסדרה כן מצליחה להכניס אותנו לרוח התקופה דרך העיצוב, הבגדים, השפה ובעיקר המוסיקה. הרגעים הטובים ביותר בה הם כאשר הסקס פיסטולס מופיעים על הבמה ואנו חווים את החדשנות הפאנקיסטית והתגובה הכנה והנלהבת של הקהל אשר מרגיש בפעם הראשונה שמישהו באמת מקשיב להם.

“פיסטול” תעלה במלואה לדיסני+ החל מה-6 ביולי.


חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.

הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.

השוואת מפרטים