ביקורת סרט: יופי מסוכן – אימה חולנית ויפהפיה

דמי מור הייתה סמל המין של הוליווד בשנות ה-80 וה-90 עם סרטים כמו “רוח רפאים”, “הצעה מגונה” ו”סטריפטיז”. כעת בגיל 62, השחקנית חוזרת ביצירת האימה המעוותת “יופי מסוכן” (The Substance) בה היא מבהירה לנו שהיא יודעת בדיוק מה אנחנו חושבים על שחקניות עבר ומעמתת אותנו עם האובססיה לנעורים ויופי בכל מחיר.

יופי מסוכן – העלילה

מור מגלמת את אליזבת’ ספארקל, שחקנית עבר ובעלת תוכנית כושר מצליחה בהווה, המבוססת בעיקר על ג’יין פונדה שעברה מסלול דומה. כאשר מפיק התוכנית (דניס קווייד) מפטר אותה על מנת למצוא מנחה צעירה יותר, אליזבת’ נרשמת להליך רפואי מפוקפק וסודי שמבטיח להחזיר לה את יופי הנעורים.

כאשר היא מזריקה את החומר לגופה, אליזבת’ מתפצלת לשתי ישויות שונות – עצמה האמיתית וצעירה בשם סו (מרגרט קוואלי). השתיים אמורות להתחלף בכל שבוע כדי לשמור על טוהר התהליך, אך ההצלחה של סו והקנאה של אליזבת’ מערערים את לוח הזמנים של הניסוי ומובילים לתוצאות מסוכנות.

אין חדש תחת לוס אנג’לס

התמה של “יופי מסוכן” רחוקה מלהיות הדבר המקורי ביותר שיוצא מהוליווד. פארודיות על תעשיית היופי וההתמכרות ללהיות צעיר וחיוני שלטו במדיה מאז ומתמיד, אם בסרטים כמו “שדרות סאנסט” ו“המוות יאה לה” או בסדרות כמו “איזור הדמדומים” ו“סיפורי אימה אמריקאים”.

אך “יופי מסוכן” מגיע בתקופה בה הסאטירה רלוונטית מתמיד עם עליית הרשתות החברתיות, הפילטרים ומשפיעני הרשת. הסרט לחלוטין מודע לעובדה שאינו באמת מחדש דבר מבחינה נושאית, ועל כן מרשה לעצמו להתרחק הכי הרבה שאפשר מלהיות מעודן לגבי המסר הזה.

מדובר בסרט אימת-גוף, שהולך רחוק ומוגזם מכל בחינה. כבר משוט הפתיחה שלו ברור כי הוא רוצה לדחוף לנו את הרעיון שלו לגרון מבלי הצורך במטאפורות. אליזבת’ מקבלת מקום בשדרות הכוכבים של הוליווד, ובמהירות הכוכב מביא תיירים שדורכים עליו, שוברים אותו ולבסוף שוכחים מקיומו – כלומר מקיומה.

ברגע הפיטורין של אליזבת’, המפיק של התוכנית שלה מוצג כאיש דוחה ומגעיל שאומר לה בפה מלא (תרתי משמע) שאין לה כבר זכות קיום אחרי גיל 50. וזה לא רק הוא – כל הדמויות בסרט מוצגות כקריקטורות של דעותיהן החשוכות.

הסרט יוצר עולם סוטה אך מציאותי שלא ממש משאיר לאליזבת’ ברירה אלא להקריב את גופה עבור הניסוי החולני, הדרך היחידה שלה להמשיך להתקיים בסביבה שהקיפה אותה כל חייה וכעת מקיאה אותה החוצה. גם ההליך עצמו מוצג בגרוטסקיות מוגזמת שלוקחת השראה מסרטיו של דיוויד קרוננברג (“הזבוב”, “אקזיסטנז”) שאובססיבי לעיוות גוף והלחמתו עם יצורים ומכונות.

עם זאת, “יופי מסוכן” עושה זאת בצורה מצחיקה וקומית, שמקלילה את הגועל. עוד בניגוד לסרטי אימת גוף טיפוסיים, במאית הסרט קוראלי פארז’ה סיגננה אותו בצבעי ורוד וירוק בוהקים שמעניקים לו זוהר שבדרך כלל חסר בז’אנר, וגם זו בחירה שהופכת אותו לפחות מפחיד ויותר מסקרן ומושך את העין.

חשיפה נפשית ופיזית

דמי מור ומרגרט קוואלי מתמסרות לחלוטין לתפקידיהן, הדורש מהן חשיפה נפשית וגופנית מלאה. הסרט בעצם סובב כולו סביב גופן, ומתייחס אליו בתור הדבר היחיד שמשנה בהן. קוואלי מתהדרת בגוף סינתטי שאמור להיות מושלם, עם תוספות גומי שהופכות אותו ליותר פלסטיק מ“ברבי“. מנגד, מור עוטה איפור מבגר כדי להראות לקהל את מה שהוא מקווה לראות ממנה – כוכבנית עבר שגופה בוגד בה.

בשני המקרים מדובר בבדייה, ששופכת אור נוסף על רעיון הסרט דרך עבודת הליהוק המעולה. דמי מור אינה בדיוק בת ה-60 הטיפוסית, והיא מטעה אותנו כאן לחשוב שאנחנו יכולים באמת לשפוט את מראה המתבגר. לצידה מככבת קוואלי, בתה של השחקנית אנדי מקדואל, שמסמלת יותר מכל את “מעבר השרביט” לדור החדש.

הדבר החכם שעושה פארז’ה בסרט הוא לגרום לנו להזדהות עם שתי הדמויות, ולא להפוך אחת מהן למפלצת ואחת לקורבן. גם סו וגם אליזבת’ הן קורבנות של התהילה והיופי. שתיהן מנוצלות באותה צורה, ומשמידות את חייהן עבור הגברים שמבטיחים להגשים את החלום. על אף שקל לטעות ולראות בהן שתי ישויות שונות, הניסוי מבהיר לנו מהתחלה שמדובר באותה דמות – ועל כן סיפורן חייב להיות מקביל.

לדעת מתי לעצור

חוסר העידון של הסרט הוא נקודת חוזקה בתחילתו, אך הופך לנקודת חולשה ככל שהוא ממשיך. הסרט מאבד כיוון במחצית השניה שלו, ובהחלט היה יכול ליהנות מעוד קצת עריכה. עם אורך של שעתיים ועשרים דקות, בקלות היה אפשר לוותר על חצי שעה ממנו ולהישאר עם אותו המסר באופן מהודק יותר.

אורך הסרט גם לחלוטין מתנגש עם הסגנון שלו, שאמור להיות קליל, כיפי ובעיקר מהיר. מדובר בסרט צעיר ותזזיתי, וכאשר הוא נמתח ליותר משעתיים קשה לו להמשיך ולמצוא דרכים נוספות להגזים ולדבוק בחוסר העידון הזה – מה שהופך אותו בסופו של דבר לרציני מדי. וכאשר “יופי מסוכן” מנסה להרגיש רציני, הוא הופך מעט טיפשי.

השורה התחתונה – מה חשבנו על “יופי מסוכן”

“יופי מסוכן” הפך במהירות לסרט קאלט שבאופן מסוים חותר תחת המסר שלו ומוכיח שלדמי מור יש עדיין הרבה מה להציע, ובוודאי יזניק שוב את הקריירה שלה לדור חדש.

מדובר בסרט אימה מקסימלי, שאולי אינו מנסה לחשוף שום דבר חדש אבל מזכיר לנו בצורה ישירה נושא שמעסיק אותנו מאז ומתמיד, ועל אף הביקורות האינסופיות – איכשהו רק הופך יותר ויותר רלוונטי.

“יופי מסוכן” יגיע לבתי הקולנוע בישראל ב-21 בנובמבר.

חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.

הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.