גאדג'טי מסקר: Galaxy Z Fold8 ו-Fold8 Ultra – הפער קטן ממה שנדמה

מכשירים מתקפלים נמצאים בתמונה כבר לא מעט זמן, אך משנה לשנה הדגש עליהם מצד יצרניות סמארטפונים הולך וגדל. השנה דחפה סמסונג את הקטגוריה צעד אחד קדימה כשהציגה שני דגמים – האחד הוא Galaxy Z Fold8 Ultra, מכשיר פרימיום עם שני מסכים גדולים ומפרט טכני של דגל, והשני הוא Galaxy Z Fold8 שמציג מבנה קומפקטי יותר, עם מסך פנימי גדול וכמה ויתורים בצד המצלמות.

שני הדגמים מגיעים גם ברף גבוה יותר של מחיר, וגם אם בסמסונג מנסים לכוון אותם לשוק הרחב, היתרונות הגדולים שלהם יבואו לידי ביטוי בעיקר אצל מי שיכולים לנצל במלואם את מסכי הענק הפנימיים, המיועדים לעבודה ולא רק לשימוש שוטף לצפייה בסרטים.

מכשיר אחד, שני עולמות

היתרון המרכזי של מכשיר מתקפל הוא לא רק המסך הגדול, אלא העובדה שבאמצעות הקיפול הוא יכול להיכנס לכיס. במצב סגור זה סמארטפון רגיל לכל דבר, במיוחד בעובי הדקיק שסמסונג הציגה עבור שני דגמי ה-Fold8 השנה, ובפתיחה אנו מקבלים שטח עבודה שקרוב יותר לכזה של טאבלט קטן מאשר לטלפון – בלי שצריך לסחוב איתנו שני מכשירים נפרדים.

ההבדל מורגש בעיקר בעבודה על כמה דברים במקביל. מסמך פתוח יכול להופיע בצד אחד של המסך הגדול ותוכנת דואר או צ'אט בצד השני, או גיליון נתונים (אקסל) שאפשר לקרוא בלי לגלול לרוחב, או שיחת וידאו שמתנהלת לצד רישום של הערות. אלה בדיוק המצבים שבהם מסך סמארטפון סטנדרטי מגיע לגבול שלו.

מנגד, מי שמשתמש בטלפון בעיקר לגלישה ברשתות חברתיות, צילום ומענה להודעות לא ימצא כאן שיפור שמצדיק את פער המחיר. המסך הגדול הוא כלי עבודה, וכשלא עובדים איתו הוא בעיקר מוסיף נפח, משקל וכמובן מחיר גבוה בהרבה.

הקהל שאליו הדגמים האלה מכוונים הוא משתמשים שיש להם היום גם טלפון וגם טאבלט, בעלי מקצועות שדורשים קריאה או עריכה של מסמכים בשטח, יוצרי תוכן שרוצים להשתמש במכשיר אחד גם ליצירה של התכנים וגם לעריכה שלהם, וגם קוראים כבדים שמעדיפים עמוד רחב על פני עמודה צרה. עבור השאר, סמארטפון דגל רגיל יספק חוויה דומה במחיר נמוך משמעותית.

עיצוב – קומפקטי הוא לא בהכרח דק

שני הדגמים מתקפלים לשתי צורות שונות לחלוטין. Galaxy Z Fold8 מגיע במצב פתוח למידות של 161.4×123.9 מ"מ, וכשהוא מקופל הוא הופך להיות רחב ונמוך יחסית במידות של 81.9×123.9 מ"מ.

דגם האולטרה, לעומתו, נשאר במצב מקופל בפרופורציות של סמארטפון רגיל – 158.4×72.8 מ"מ, גבוה וצר.

ההבדל הזה הוא שקובע את תחושת האחיזה, לא הגודל של המסך. מכשיר קצר ורחב יושב בכף היד ובכיס אחרת לגמרי ממכשיר גבוה, וזה מסביר למה דגם ה-Fold8 הסטנדרטי מרגיש נוח יותר גם כשהפער בשטח בין השניים לא ממש דרמטי – כ-12 אחוזים לטובתו במצב מקופל.

מהמידות של המכשירים אנחנו לומדים גם שהדגם הקומפקטי הוא דווקא העבה מבין השניים. Galaxy Z Fold8 עומד על 4.5 מ"מ במצב פתוח ו-9.7 מ"מ מקופל, מול 4.1 ו-8.9 מ"מ בדגם האולטרה. הקומפקטיות כאן נמדדת בשטח שהמכשיר תופס, לא בעובי שלו.

במשקל הכיוון דווקא מתהפך – ה-Fold8 הוא בעל המשקל הנמוך יותר של 201 גרם, בעוד שדגם האולטרה מציע משקל של 214 גרם. 13 גרם זה אולי הפרש קטן על הנייר, אך בשילוב עם הגובה הנמוך יותר הוא מורגש היטב בשימוש ממושך ביד אחת.

מעניין לא פחות הוא מה שסמסונג בחרה ששני הדגמים יכללו, וזו טכנולוגיית Flex Titanium, שילוב של ציפוי סגסוגת טיטניום ולוחית טיטניום גמישה במבנה הציר, שנועד לצמצם את מראה קו הקיפול ולשפר את העמידות למכות ולחצים. שניהם גם מגיעים באותם שלושה צבעים – Violet, Black ו-Blue – ושניהם יוצאים עם One UI 9.0.

כלומר הפער בין הדגם הזול ליקר לא עובר דרך איכות החומרים או הגימור, אלא כמעט כולו דרך הצורה, המסכים והמצלמות. זו החלטה שמספקת יתרון דווקא עם מי שבוחר לקנות את הדגם הזול יותר.

הבדל פנימי אחד כן קיים: בדגם האולטרה סמסונג הגדילה את נפח הגרפיט ב-7 אחוזים לצורך פיזור חום, שינוי שאמור לבוא לידי ביטוי בעומסים ממושכים כמו עריכת וידאו או ריבוי משימות. את המשמעות המעשית שלו נבחן בהמשך, בפרק הביצועים.

שני הדגמים חולקים דירוג עמידות IP48, כלומר טבילה במים מתוקים עד עומק 1.5 מטר למשך חצי שעה.

אבל יש כאן הבדל חשוב מול מכשירים שאינם מתקפלים. אפשר לשים לב שהספרה הראשונה בדירוג, זו שמסמנת הגנה מפני חלקיקים גדולים מ-1 מ"מ בלבד, רחוקה מהאיטום המלא בפני אבק (IP68) שמקבלים בסמארטפוני דגל שאינם מתקפלים.

זה מחיר שהמנגנון של ציר הקיפול גובה מאיתנו, ולכן זה גם שיקול נוסף בהחלטה על רכישה של מכשיר מתקפל כיום, במיוחד אם אתם מתכננים לקחת אותו לים, שם חול דק יכול לחדור פנימה.

השוואת מפרטים – Galaxy Z Fold8 מול Galaxy Z Fold8 Ultra

מסכים – שתי חוויות שונות באותה קטגוריה

המסכים הם החלק העיקרי במכשירים המתקפלים וכאן בדיוק נמצא גם ההבדל המהותי בין שני הדגמים, והוא לא מסתכם רק בגודל.

Galaxy Z Fold8 מגיע עם מסך פנימי של 7.6 אינץ' ביחס של 4:3, ברזולוציית QXGA+‏ (2448×1848) ובצפיפות של 403ppi.

דגם האולטרה מציע מסך פנימי בגודל 8 אינץ' ביחס של 10:9, ברזולוציה של 2184×1968 ובצפיפות של 422ppi.

ולמרות שהפער בשטח התצוגה בפועל עומד על כ-15 אחוזים לטובת דגם האולטרה, הצורה כאן משנה יותר מהשטח. יחס תצוגה של 10:9 הוא כמעט ריבוע, ומי שרגיל לעבוד בו מקבל שתי עמודות שוות כמעט בפיצול של מסך. לעומת זאת, יחס של 4:3 מעניק עמוד יחיד רחב יותר, קרוב יותר לפרופורציות של ספר או מסמך.

במסך החיצוני התמונה שונה עוד יותר. ה-Fold8 מסתפק במסך 5.5 אינץ' ביחס של 10:16, מול 6.5 אינץ' ביחס של 21:9 בדגם האולטרה – אבל דווקא המסך הקטן יותר הוא זה שרחב יותר פיזית, בכ-14 אחוזים. המסך של האולטרה גבוה וצר, ולעומתו המסך של ה-Fold8 קרוב יותר לפרופורציות של סמארטפון רגיל.

המשמעות בפועל היא שהמסך החיצוני של ה-Fold8 נוח יותר להקלדה ולקריאת טקסט, אבל בגלל שהוא נמוך יותר, הוא מציג פחות תוכן בגלילה ומחייב לגלול יותר בטקסטים ארוכים (כמו כתבת הביקורת הזו). שמתי לב שבמקרים מסוימים זה גם יכול להציק יותר. למשל בזמן שימוש באפליקציית מפות כמו Waze ברכב, חלון התצוגה קטן יותר, וזה מקשה להציץ למפה כשצריך.

אבל לא מדובר בטעות. זו בדיוק ההחלטה שסמסונג לקחה כאן – מסך חיצוני לשימוש קצר ותכוף מול מסך שמנסה להחליף סמארטפון מלא.

המעבר בין שתי התצורות מגלה גם את המגבלה. הפסים השחורים מסביב לסרטוני שורטס ביוטיוב ובטיקטוק גדלים משמעותית במסך הפנימי, בגלל שהתוכן הזה הופק עבור מסכים בפורמט לאורך, וכשהוא מגיע למסך בתצורה מרובעת יותר החוויה שונה.

כאן גם מתגלה ההיגיון מאחורי הבחירה של סמסונג ב-Fold8. יחס 4:3 משאיר פסים צרים יותר מיחס ה-10:9 של האולטרה בכל תוכן שהופק לאורך, כך שהדגם הזול יותר הוא דווקא הנוח יותר לצריכת התוכן שרוב האנשים צורכים ברוב שעות היום.

יחד עם זאת, בסמסונג עבדו מול שותפותיה על התאמת אפליקציות לממשק של המכשירים המתקפלים. ביוטיוב, למשל, כפתורי הלייק, התגובות והשיתוף זזים הצידה לאזור הפסים השחורים, מה שמותיר את הוידאו במרכז וללא הפרעה.

בדגם האולטרה ההתאמה מרחיקה לכת יותר, ומאפשרת להפריד בין כפתורי השליטה לבין הוידאו כשהמכשיר חצי מקופל ויושב על השולחן, פונקציה שלצערי לא זמינה בדגם ה-Fold8 הרגיל, וזה מוריד משמעותית את חווית השימוש המותאמת למכשירים מתקפלים שכבר קיימת ממילא באפליקציות שביצעו עבור מכשירים מסוג זה התאמה.

שני המסכים בשני הדגמים תומכים בקצב רענון דינמי שנע בין 1 ל-120Hz, מגיעים לבהירות שיא של 3,000 ניט וכוללים את יכולות Vision Booster לצד ציפוי המונע השתקפויות.

זה מורגש בשימוש במכשירים גם מחוץ לבית, תחת מקור תאורה חזק יותר. ההשתקפויות לא מפריעות יתר על המידה לשימוש שוטף במכשיר, חוויה דומה למה שמקבלים גם בדגמי דגל אחרים (שאינם מתקפלים) מבית החברה.

לגבי קו הקיפול – משנה לשנה אפשר להבחין בכך שהנוכחות שלו הולכת ונעלמת. בשימוש שוטף כבר כמעט שכחתי שהכפל הזה קיים, זאת מלבד פעמים בהם העברתי על המסך את היד והרגשתי אותו. אם ממש התעקשתי וסובבתי את המכשיר בצורות שונות גם יכולתי לראות את הכפל, אבל התחושה הכללית היא שזה כבר לא דבר שמפריע לצפות בתצוגה כפי שהיה בדגמים ישנים יותר.

חשוב לציין שההתרשמות הזו זהה בשני הדגמים. מבנה Flex Titanium משותף להם, ומי שבוחר בדגם הזול יותר לא מקבל ציר או מסך פנימי נחותים.

חוויית שימוש – כשהמסך הגדול פוגש את התוכנה

משהו שהיה חסר בתחילת הדרך במכשירים מתקפלים היה התאמה של התוכנה למסכים בתצורות החדשות, אבל לאורך השנים דאגה סמסונג, ולצידה גם גוגל דרך אנדרואיד, לבצע התאמות במערכת ההפעלה ולהנגיש עבור מפתחי אפליקציות כלים שיאפשרו להם לנצל את החומרה החדשה.

במקרה של סדרת ה-Fold8, שני הדגמים יוצאים מאותה נקודת פתיחה: One UI 9.0 מבוסס אנדרואיד.

הדבר הבולט ביותר בצד התוכנה הוא ביכולת לנצל את המסך הפנימי הגדול לעבודה במקביל על מספר אפליקציות או לחלופין תכנון מחדש של אפליקציות כדי שנוכל לנצל אותן טוב יותר.

הבדל אחד בין הדגמים כן צץ כאן. באפליקציות מסוימות שמותאמות למסך המתקפל, כמו יוטיוב, המסך הפנימי מתחלק בין הוידאו לבין התוכן הנלווה – אך בדגם ה-Fold8 הסטנדרטי החלוקה הזו לא הייתה זמינה.

עבודה עם שתי אפליקציות במקביל דווקא פועלת כרגיל בשני הדגמים. ההסבר ההגיוני לכך הוא יחס התצוגה: פריסה שתוכננה למסך כמעט מרובע ביחס 10:9 לא בהכרח מתאימה למסך רחב יותר ביחס 4:3, וההתאמה עשויה להגיע בעדכון מאוחר יותר.

ובמקרה של אפליקציות שעדיין לא מספקות תמיכה מובנה לעבודה בפיצול מסך יחד עם עוד אפליקציות – אפשר להפעיל הגדרה להחלת האפשרות על כל האפליקציות במכשיר.

אבל זה לא עוצר שם – כי אפשר להגדיר את המכשיר למעבר נוח בין שני המסכים, כך שתוכלו להתחיל משחק או צפייה בסרטון על המסך החיצוני ואז לפתוח ולהמשיך במסך הפנימי (או להיפך).

לא רק המסכים הגדולים מקבלים משמעות בצד התוכנה. בסמסונג דאגו ללא מעט פיצ'רים שיקלו על העבודה שלנו עם המכשירים, פיצ'רים שהם לאו דווקא יחודיים לדגמים המתקפלים, אך בהחלט שווה להזכיר אותם.

חיפוש הוא חלק בלתי נפרד מהסמארטפון, אך במקרים רבים משתמשים במכשירי אנדרואיד לא מנצלים את החיפוש הפנימי במכשיר ונשענים על החיפוש של גוגל, זה מודגש במכשירי אנדרואיד כבסיס.

במקרה של מכשירי סמסונג עם One UI 9, אפשר להחליף את תצוגת החיפוש הזמינה ממסך הבית לחיפוש הפנימי במכשיר, זה מאפשר לא רק לאתר קבצים, תמונות, הגדרות או אפליקציות במכשיר, אלא גם להגיע לשירים בספוטיפיי וסרטונים ביוטיוב.

מעבר לכך, אפשרויות הקסטומיזציה ב-One UI 9 גם הן משמעותיות. תוכלו לערוך את מסכי הבית כדי לכלול ספריות בגדלים ובתצורות שונות ואפילו לשנות את הנראות של חלון ההגדרות המהירות להצגה של תיבות לאורך או לרוחב, ואם תרצו לעשות הרבה מעבר – ישנה אפליקציית GoodLock החינמית בחנות האפליקציות המובנית של סמסונג (Galaxy Store).

בצד יכולות הבינה המלאכותית, שני הדגמים מריצים את חבילת Galaxy AI המלאה. Now Brief מציג תובנות אישיות המבוססות על השגרות שלנו ואפשר להוסיף לו פריטי מידע שונים, אם כי עדיין לא הגעתי לשלב שבו מצאתי אותו ככזה שתורם לי, ו-Now Nudge יכול לנתח מה שנמצא לכם על המסך (שיחות, תמונות וכו') ולהפוך את זה למשימות מעשיות.

ישנם גם כלי AI בתחום התמונות, אלו מציעים שיפורים משנה לשנה, עם יכולות עריכה מתקדמות מבוססות AI, אפשרות ליצור תמונות באמצעות פרומפטים וגם אפקטים לתמונות, כמו אפקט תלת ממדי שנוצר מתמונה דו-ממדית עם הוספת עומק.

בגלריית התמונות המובנה של סמסונג תוכלו גם לערוך תמונות קיימות באמצעות פרומפטים, כך שהשינויים שתבקשו לעשות בטקסט יחולו עם התמונה – בין אם זה להוריד אנשים מהתמונה (במקום לבקש בקבוצת 'פוטושופ חכם' בפייסבוק) או להפוך יום קודר עם עננים ליום של שמש.

נקודה אחת לסיום, למי שמגיע מ-iOS, אפליקציית Smart Switch המעודכנת מעבירה חשבונות, הגדרות נגישות, פרטי eSIM וסיסמאות באופן אלחוטי, והתאימות בין Quick Share ל-AirDrop מאפשרת שיתוף קבצים בשני הכיוונים.

ביצועים, סוללה וטעינה

בצד המעבד אין מה להשוות. שני הדגמים מצוידים ב-Snapdragon 8 Elite Gen 5 for Galaxy המיוצר בתהליך של 3 ננומטר, אותו שבב שמניע את Galaxy S26 Ultra. סמסונג לא הכניסה גרסה מוחלשת לדגם הזול יותר.

גם חלוקת הזיכרון זהה: 12GB בתצורות 256GB ו-512GB, ו-16GB בתצורת 1TB בשני הדגמים. מי שרוצה את הזיכרון הגדול נדרש לשלם על נפח האחסון הגדול, בלי קשר לדגם שבחר.

כדי לטפל בנושא ההתחממות האפשרית בשל המבנה הדק והמתקפל, בדגם האולטרה סמסונג הגדילה את נפח הגרפיט ב-7 אחוזים, ואילו ה-Fold8 מכיל את אותה חומרה בגוף עבה יותר אך קטן בשטח שלו.

בפועל לא הורגשה התחממות יתר באף אחד מהמכשירים תחת שימושים כבדים, כך שהתוספת בגרפיט לא הצליחה לייצר עבורנו בזמן הבדיקות יתרון מורגש לדגם האולטרה בשימוש רגיל. ההבדל האמיתי בין השניים מתגלה דווקא בסוללה.

למרות שמדובר בהבדל קטן יחסית של כ-4% בלבד בין הסוללות של שני המכשירים (4,800mAh ב-Fold8 ו-5,000mAh ב-Fold8 Ultra), דגם הכניסה מצליח לספק ביצועי סוללה טובים יותר בשימוש יומיומי, ככל הנראה בגלל ההשפעה של המסך החיצוני הקטן יותר.

שני המכשירים מצליחים לסיים יום עבודה עם שאריות יחסית נדיבות, כ-15% לדגם האולטרה וכ-25% לדגם הרגיל בשימושים רגילים, כאשר בשימושים כבדים יותר נתקלתי בפעמים רבות יותר בהן דגם האולטרה דרש טעינה במהלך היום בהשוואה לכמות הפעמים להן נדרשה טעינה תוך-יומית בדגם ה-Fold8 הרגיל.

מעבר להבדל בין שני המכשירים, נקודה כללית יותר שתפסה את תשומת הלב שלי בשניהם – חיי הסוללה לא מרשימים במיוחד.

זו בעיה גדולה יותר כאן מאשר בסמארטפון רגיל, בגלל שהמסכים הגדולים מכוונים בדיוק למי שרוצה לעבוד עם המכשיר לאורך היום. סדרת ה-Fold8 היא הראשונה של סמסונג שעוברת לסוללות סיליקון-קרבון, טכנולוגיה שמאפשרת לאחסן יותר אנרגיה באותו נפח פיזי.

אלא שהחברה בחרה לנצל את היתרון הזה כמעט כולו לטובת העובי ולא לטובת הקיבולת – וזו הסיבה לעיצוב הדקיק שגם במצב מקופל לא שונה ממה שהעובי שתקבלו בסמארטפון רגיל.

הבחירה הזו משמעותית יותר כשבוחנים מה סמסונג עשתה כאן בהשוואה לשוק. יצרניות אחרות שכבר עברו לאותה טכנולוגיה מציעות במתקפלים שלהן קיבולות שחוצות את רף ה-6,000mAh, בעוד שסמסונג נעצרת ב-4,800mAh וב-5,000mAh. השורה התחתונה היא שחיי הסוללה מספקים, אבל לא מעבר לכך.

בצד הטעינה שני הדגמים זהים: 45W בטעינה חוטית, 20W בטעינה אלחוטית ותמיכה ב-Wireless PowerShare לטעינת אביזרים מגב המכשיר. זה מתבטא בטעינה של כ-65% תוך חצי שעה בדגם האולטרה ונתון שהגיע כמעט ל-70% בדגם הרגיל בעל הסוללה הקטנה יותר.

מצלמות

אם בעיצוב, במעבד ובזיכרון שני דגמי ה-Fold8 כמעט זהים, המצלמות הן המקום שבו סמסונג בחרה להציג את אחד ההבדלים הגדולים.

Galaxy Z Fold8 מגיע עם מערך צילום כפול – חיישן ראשי של 50MP במפתח צמצם f/1.8 עם ייצוב תמונה אופטי, וחיישן אולטרה רחב של 50MP במפתח צמצם f/1.9.

דגם האולטרה מוסיף עליהם חיישן ראשי של 200MP במפתח צמצם f/1.7 ומצלמת טלפוטו של 10MP במפתח צמצם f/2.4 עם זום אופטי פי 3.

המצלמה האולטרה רחבה זהה בשני הדגמים, כך שהפער מתמקד בשני מקומות: איכות החיישן הראשי והיכולת לבצע זום.

היתרון כאן אם כך הולך לדגם האולטרה, אבל על הנייר הוא עדיין נופל מהמצלמה הראשית בדגם הדגל Galaxy S26 Ultra, שמקבל יתרון במפתח צמצם גדול יותר (f/1.4) ואיתו גם יתרון בצילום תחת תנאי תאורה מאתגרים.

בפועל התוצאות של המצלמות בדגם האולטרה מספקות את הסחורה. אנחנו מקבלים נאמנות גבוהה לצבעים, בהירות טובה ורמת פרטים גבוהה בצילומים באור יום, כאשר בלילה התוצאות טובות, אך ניכרים ההפרשים בכמות הפרטים ואפקט ההילה סביב מקורות תאורה כשאין רמת תאורה מספקת.

האולטרה מקבל גם יתרון חד משמעי עם מצלמת הטלפוטו, שלא קיימת בדגם הרגיל, משהו לשקול במידה שביצוע זום באיכות גבוהה חשוב לכם, אבל גם כאן חשוב להבהיר כי מול ה-S26 Ultra ישנו החיסרון של שימוש במצלמת 10MP לעומת זוג מצלמות טלפוטו (10MP+50MP).

המצלמה הראשית של דגם ה-Galaxy Z Fold8 הסטנדרטי מספק כצפוי תוצאות טובות פחות, אך התמונות עדיין מרשימות בזמן צילום באור יום:

תמונות הסלפי לא מאכזבות ומציגות רמת פרטים גבוהה, בהירות טובה וגם טשטוש מדויק בצילומי פורטרט עם אפקט הבוקה בשימוש במצלמת הסלפי העיקרית הזמינה מעל המסך החיצוני של שני הדגמים (מדובר במצלמות עם מפרט זהה).

אני כן מצרף דוגמה אחת שבה נחתכה לי האוזן, משהו שמעולם לא קרה – אולי זה בגלל האוזניות באוזניים בזמן הצילום, אבל אציין שבאופן כללי הביצועים גם בביצוע הטשטוש היו טובים.

צילומי סלפי מה-Galaxy Z Fold8 Ultra:

צילומי סלפי מה-Galaxy Z Fold8:

בחלק הפנימי של המכשיר סמסונג בחרה השנה לוותר על המצלמה הנסתרת מתחת לתצוגה ואנו מוצאים את החור הקטן שאנחנו רגילים למצוא ברוב המכשירים בשוק.

זה מאפשר למצלמה הפנימית לספק תוצאות טובות יותר, אבל אני לא מוצא בה יתרון כלשהו. לאחוז במכשירים לצורך צילום באמצעותה זה ממש לא נוח, וכשיש אלטרנטיבה טובה בהרבה – להשתמש במסך החיצוני כתצוגה מקדימה כדי לצלם תמונות סלפי עם המצלמות הראשיות הממוקמות בגב המכשירים – היא הופכת עוד יותר מיותרת. יתרון אחד שמצאתי לה הוא בשימוש בשיחות וידאו (Zoom למשל), אז אפשר ליהנות מהמסך הגדול ועדיין להופיע במצלמה כרגיל.

החוסר של מצלמת הטלפוטו ב-Fold8 הוא הוויתור הגדול ביותר בדגם הזה. במקום זום אופטי פי 3, המכשיר נשען על חיתוך דיגיטלי מתוך החיישן הראשי, אבל אזכיר שוב כי לא מדובר בזום האופטי המרשים של ה-Galaxy S26 Ultra.

f

עבור יוצרי תוכן הפער בין שני הדגמים נמשך גם בצד הוידאו. דגם האולטרה תומך בהסרטה ברזולוציית 8K עם קודק APV החדש, מאפשר לצלם ב-HDR גם במצב הרזולוציה המלאה של 200MP, ומציע את אפקט Cine LUT להוספת גווני צבע קולנועיים ישירות מהמכשיר. שיפורי Nightography לצילום בתאורה חלשה מגיעים אף הם לדגם האולטרה.

השורה התחתונה – מה חשבנו על סדרת ה-Galaxy Z Fold8?

אחרי כמה שבועות עם כל אחד משני המכשירים, התשובה ברורה יותר משהייתה בהתרשמות הראשונית שלנו: הפער בין הדגמים קטן בהרבה ממה שהמחיר שלהם מרמז.

שני הדגמים חולקים את אותו מעבד, את אותה חלוקת זיכרון, את אותו מבנה Flex Titanium, את אותם צבעים, את אותה גרסת One UI, את אותה מצלמה אולטרה רחבה, את אותן מצלמות סלפי, את אותה עמידות IP48 ואת אותן מהירויות טעינה. הדגם הזול לא מקבל ציר נחות, לא מקבל מעבד מוחלש ולא מקבל גימור פשוט יותר.

מה שהפער לטובת ה-Galaxy Z Fold8 Ultra כן קונה מסתכם בשלושה דברים: חיישן ראשי של 200MP במקום 50MP, מצלמת טלפוטו עם זום אופטי פי 3, ומסך פנימי גדול יותר בכ-15 אחוזים. מי שהצילום הוא שיקול מרכזי עבורו, ובמיוחד מי שמצלם בזום, ימצא כאן הצדקה מלאה לתוספת.

אבל בכיוון ההפוך התמונה מפתיעה. ה-Fold8 מסיים יום עבודה עם יתרון של כ-10 אחוז בסוללה, נוח יותר לאחיזה ולנשיאה, קל יותר ב-13 גרם, ומציע יחס תצוגה של 4:3 שמתאים טוב יותר לתוכן שרוב האנשים צורכים ברוב שעות היום. הוא גם היחיד מבין השניים שהמסך החיצוני שלו נוח באמת להקלדה.

הוויתור המרכזי מעבר למצלמות הוא נקודתי: פיצול המסך הפנימי בתוך אפליקציות מותאמות כמו יוטיוב לא היה זמין בו, כנראה בגלל יחס התצוגה החדש. זו בעיה שיכולה להיפתר בעדכון, אך כרגע היא קיימת.

התוצאה היא שהמלצת ברירת המחדל היא דווקא הדגם הזול. ה-Fold8 מספק את מרבית החוויה של מכשיר מתקפל מודרני, כולל את החלקים שקשה לוותר עליהם, ומשאיר עוד מאות שקלים בכיס. את דגם האולטרה כדאי לשקול למי שלוקח את נושא הצילום ברצינות, למי שהמסך הפנימי הגדול ביותר האפשרי הוא צורך אמיתי, או למי שמעדיף מכשיר שנראה ומרגיש כמו סמארטפון רגיל כשהוא סגור.

אכזבה אחת שלי נוגעת לצד המחיר. בעלות כה גבוהה שמתחילה סביב 6,000 ש"ח עבור הדגם הבסיסי ביותר בסדרה, לא הייתי מצפה לויתורים כה גדולים בדגם הכניסה Fold8. לטעמי מספיק ההבדל בגדלי המסך כדי לבצע את הבידול בין ה-Fold8 וה-Fold8 Ultra.

מה שנותר כעת עבור סמסונג לסגור בסדרת המתקפלים שלה הוא הפער מול סדרת הדגל Galaxy S26. גם הדגם הזול מבין שני המתקפלים יקר באלפי שקלים מדגם הדגל המתקדם ביותר Galaxy S26 Ultra, שמחירו בשוק הפתוח כיום מתחיל סביב 3,400 ש"ח, וזה עדיין המחסום המרכזי בפני מי ששוקל מעבר לפורמט המתקפל.

מחירים (ייתכנו שינויים בין החנויות – מומלץ לבדוק ולהשוות):

• Galaxy Z Fold8 – החל מ-5,799 ש"ח
• Galaxy Z Fold8 Ultra – החל מ-6,599 ש"ח

מה אהבנו?

• אותה חומרה בסיסית בשני הדגמים
• Fold8 נוח לאחיזה וקל יותר
• Fold8 מחזיק מעמד יותר מהאולטרה
• קו הקיפול כמעט לא מורגש
• תוצאות צילום מצוינות באולטרה
• One UI 9 עשיר באפשרויות התאמה

ומה לא?

• חיי סוללה בינוניים בשני הדגמים
• ויתורים גדולים מדי בדגם הכניסה
• דירוג IP48 בלבד
• חלק מהתאמות הממשק חסרות ב-Fold8
• פער מחיר גדול מול סדרת S26