-פרסומת-

מתוך "תוצרת אמריקה" (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

ביקורת סרט: תוצרת אמריקה – כיף חיים להיות מבריח
| יום חמישי, 24 באוגוסט 2017, 15:15 | בידור ופנאי

טום קרוז (Tom Cruise) הוא שחקן ותיק מאוד בתעשייה. בשנים האחרונות, בין הג’ק ריצ’רים למשימות הבלתי אפשריות, הוא התברג חזק מאד בדימוי של גיבור הפעולה הקשוח. אבל פעם, אי שם בשנות ה-90, הוא היה שחקן ורסטילי בהרבה, שכיכב בדרמות וקומדיות לרוב. נדמה שהשנה הוא מנסה לחזור אל הדימוי הזה, תחילה עם “המומיה” וכעת עם “תוצרת אמריקה” (American Made). ב”המומיה” זה לא ממש הלך לו, אך כאן נדמה שהמצב מעט שונה.

העלילה

“תוצרת אמריקה” מספר את סיפורו האמיתי של בארי סיל, אחד ממבריחי הסמים והנשק הגדולים בהיסטוריה. סיל מגולם על ידי קרוז ומוצג בסוף שנות ה-70 כטייס אזרחי מוכשר ומשועמם. מונטי שייפר הוא סוכן CIA זוטר המגולם על ידי דונל גליסון (Domhnall Gleeson) מ”האיש שנולד מחדש” ו”מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר“. שייפר צריך לאסוף מידע על המהפכות ותנועות המרד השונות במרכז ודרום אמריקה וסיל נראה לו כמו האדם המושלם למשימה.

עבודת הבילוש הפשוטה יחסית של סיל מסתבכת, כאשר קרטל הסמים בהתוות של פאבלו אסקובר ושותפיו יוצר איתו קשר. מה שנראה תחילה כקשר עם אנשים מסוכנים מאוד מתברר במהרה כהזדמנות חייו של סיל, שמקים אימפרייה שלמה להברחת סמים ונשק.

כשפשע זה עניין מצחיק

מהפכות אלימות, התערבות פושעת של ה-CIA במדיניות של ארצות אמריקה הלטינית ואחד מקרטלי הסמים הגדולים ביותר בהיסטוריה הם עסק רציני מאוד. כה רציני שאפשר ואף כדאי לספר את מה שהתרחש שם, תוך כבוד רב לכל הקורבנות והנפשות הפועלות. הסיפור הזה קיים. הוא נקרא “נרקוס”, ומדובר בסדרה המשודרת בנטפליקס ועולה בקרוב לעונה שלישית. “תוצרת אמריקה” הוא לא “נרקוס”, בשום פנים ואופן, ואמנם שתי היצירות חולקות דמויות וחומר מקור, הן רחוקות זו מזו שנות אור.

כי “תוצרת אמריקה” לא עוסק בקרטל של אסקובר או בנשק שה-CIA סיפקה למהפכנים דרום אמריקאים. “תוצרת אמריקה” מתחילתו ועד סופו הוא סיפורו של בארי סיל, ובארי סיל הוא לא טיפוס שלוקח דברים יותר מדי ברצינות.

בארי סיל הוא טייס מבריק, איש משפחה ואופורטוניסט חסר תקנה. הוא לא מוצג בתור אדם חריג מדי, רק טייס מאוד מוכשר בעל מוסר מעט גמיש. הוא לא טיפס שטני שמנסה להרוויח כסף על גב החלשים, הוא פשוט מתגלגל מסיטואציה אחת לשניה, ומוצא את עצמו נכנס עמוק יותר ויותר לעסקים יותר ויותר מפוקפקים. והכל בשם המולדת, לכאורה. בנסיבות אחרות, כל אחד מאיתנו יכול היה להיות בארי סיל.

כי מתחת לפני השטח, “תוצרת אמריקה” מציג סאטירה נוקבת על ארצות הברית בשנות רייגן, על המלחמה הצבועה בסמים וההתערבות בהקמת משטרים טוטאליטריים אנטי-קומוניסטים בדרום אמריקה. אבל כל זה מתחת לפני השטח.

“תוצרת אמריקה” הוא סרט מבדר ומשעשע שכל אחד כמעט יכול להנות ממנו, פשוט בגלל דמותו האקסצנטרית של סיל, ובגלל המצבים ההזויים והמלחיצים שהוא נקלע אליהם. הידיעה שבמידה מסוימת כל זה אמיתי מחזקת את הסוריאליזם של הסרט עוד יותר. הסאטירה שלו מסתתרת עמוק יותר מזה, אך מבצבצת מספיק לאורך הסרט כדי להיות ברורה וחריפה למי שיזהה אותה. ככזאת, היא סאטירה אפקטיבית ביותר, שמעוררת בכל צופה בדיוק את מידת המחשבה הרלוונטית לאותו צופה, בלי לדחוף את עצמה במורד גרונינו.

מתוך "תוצרת אמריקה" (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

מתוך “תוצרת אמריקה” (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

קרוז במיטבו

מה שהופך את כל החוויה למהנה זה בעיקר הופעתו של טום קרוז. קרוז, כאמור, הוא ג’ק ריצ’ר. הוא אית’ן ממשימה בלתי אפשרית. הוא פורק מפרקות ומרוקן מחסניות. אבל כאן הוא הלא-יוצלח הכי יוצלח שאי פעם ראיתם.

בארי הוא אדם עם ידי זהב. יש לו ביטחון עצמי גבוה, רעיונות טובים, וכשהוא מחליט לעשות משהו, הוא עושה אותו, ובהצלחה רבה. אבל הצורה בה קרוז משחק אותו גורמת לו תמיד להיראות כמו האדם הכי פחות מרשים בחדר. מוקף בברוני סמים ועוסק עם סוכן CIA מופרע, סיל תמיד עושה את הרושם שהפעולה הבאה שלו תהייה הרת אסון. אבל הוא יוצא יבש ממים.

הדיסוננס הזה בין מה שבארי משדר לבין מה שקורה בפועל לא שובר את האמינות של הדמות והסיפור. להפך, זה בונה דמות מאוד מעניינת, מאד כיפית. אנחנו שואלים את עצמינו בכל פעם, מה הוא יעשה עכשיו? איך בארי יצא מזה הפעם? ואיכשהו התשובה אף פעם לא צפויה ולא מובנת.

טום קרוז הוא שחקן כריזמטי בטירוף. מאז “משימה בלתי אפשרית” הראשון הוא נדחף יותר ויותר לטייפ קאסט של גיבור הפעולה, ואנחנו מאבדים הזדמנויות לצפות בו בתפקידים מעניינים ומגוונים יותר. קרוז גם מפיק את רוב סרטיו, וכבר שנים רבות דואג לבחור לעצמו את התפקידים שהוא רוצה. אולי זה הגיל, או פשוט הזמן שעבר, אבל נדמה שלגיבור הפעולה הזה קצת נמאס להיות סוכן-העל של העולם.

“המומיה” היה סרט לא מוצלח. גם קרוז לא היה כל כך מוצלח בו, בעיקר כי דמותו הייתה מאד לא עקבית. כאן, לעומת זאת, בארי סיל פנטסטי. ולמרות שאנו מכירים את קרוז כה מקרוב, באף שלב בסרט לא תחשבו שהוא הולך לשלוף אקדח או לנצח סכנה עם אגרופים. הוא רק טייס הרי, חמוש במשקפי שמש ואחד החיוכים הכי כובשים שהוליווד ידעה אי פעם.

מתוך "תוצרת אמריקה" (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

מתוך “תוצרת אמריקה” (תמונה באדיבות גלובוס מקס)

בשורה התחתונה

“תוצרת אמריקה” הוא סאטירה פוליטית נוקבת על ממשלת רייגן בשנות השמונים, שמוסתרת היטב מתחת לקומדיית פשע נהדרת. במרכז הסרט עומד גיבור סימפטי שאפרוריותו המוסרית מאפשרת לנו לשמוח גם כשהוא מצליח וגם כשהוא נכשל. הסרט, שעוסק בנושאים מאוד כבדים, מצליח לשמור על טון קליל לכל אורכו, גם ברגעים הכי קשים שלו, ובכל זאת הוא לא מרגיש מאולץ.

עבור טום קרוז זאת הצלחה מסחררת ביציאה מהדימוי הקשוח והקודר שלו. נשמח לראותו שוב בעוד סרטים ותפקידים כאלה, בהם הצד האנושי שלו מעניין וייחודי הרבה יותר מגיבור הפעולה הדי מאוס שהוא מציג.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
קריאה נוספת
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות