-פרסומת-

אליסיה ויקנדר מתוך "טומב ריידר" (תמונה באדיבות פורום פילם)

ביקורת סרט: טומב ריידר – משליחה על אופניים לשודדת קברים
| יום חמישי, 15 במרץ 2018, 17:00 | בידור ופנאי

נראה שזה זמן טוב לריבוטים, וזמן טוב לסרטים שמבוססים על משחקים – אנחנו רואים הרבה משניהם לאחרונה, אבל עדיין לא היו הרבה הזדמנויות לריבוטים של סרטים שמבוססים על משחקי מחשב. “טומב ריידר” (Tomb Raider) בהחלט בולט כאן – במיוחד כי הוא ריבוט לסרט, וגם סרט שמבוסס על משחק שהוא ריבוט בעצמו. התבלבלתם? תיכף נעשה לכם קצת סדר.

העלילה

אליסיה ויקנדר (Alicia Vikander) מ”אקס מאכינה” היא לארה קרופט, צעירה לונדונית שעובדת במשלוחים ובקושי מצליחה לסגור את החודש. זה מפתיע, מכיוון שהיא בתו והיורשת היחידה של הלורד ריצ’ארד קרופט, אותו משחק דומיניק ווסט (Dominic West) מ”הסמויה”. מלבד היותו בן אצולה הוא גם אחד האנשים העשירים ביותר באנגליה. הבעיה היא שהלורד קרופט נעלם, ואמנם הוא כבר מזמן הוכרז כמת, לארה מסרבת להכיר בזה – ומסרבת לחתום על עזבונו, כשארית בשרו האחרונה.

עקשנותה משתלמת כשהיא מגלה מחבוא סודי של מסמכים של אביה, שמדברים על אגדה יפנית על מלכת/אלת מוות בשם הימיקו. היא עוקבת אחר הסימנים שאביה השאיר ומגיעה לאי נטוש, בו הימיקו קבורה לפי האגדות. שם היא פוגשת את מתיאס ווגל, אותו מגלם וולטון גוגינס (Walton Goggins) מ”שמונת השנואים“. ווגל הכיר את אביה, ונדמה שהם לא נפרדו כידידים, מה שמסבך את לארה בלא מעט צרות, בעודה לכודה על אי מקולל ששורץ שכירי חרב עוינים במיוחד.

כשהעולם כולו חדר בריחה

“טומב ריידר” נאמן מאוד למקור שלו. וכשאני אומר מקור אני מתכוון בעיקר למשחק משנת 2013, שהוא עצמו ריבוט לסדרת המשחקים – משחק בו לארה צעירה יותר, לא מנוסה עדיין בלהיות שודדת קברים אימתנית, וגם שם תקועה על אי בודד ליד יפן ומוקפת בגברים עוינים וחמושים. אבל הנאמנות של הסרט עמוקה אף יותר.

תארו לכם לרגע את העולם בו מתרחשים משחקי “טומב ריידר” – זה עולם בו יש ארגוני פשע ורשע בינלאומיים, כאלה שמזכירים ארגונים מג’יימס בונד, שמחפשים חפצים קסומים עתיקים, לא בשונה מהנאצים באינדיאנה ג’ונס. כלומר זה עולם מופרך בשני רבדים לפחות, וזה לפני שהגענו אפילו לחפצים הקסומים.

מעבר לכך שבמשחקים אכן ישנם חפצים ומקומות קסומים ואפילו מקוללים, מעניין אף יותר לראות את החידות שבמשחק. לא משנה אם מדובר באצטקים, מצרים קדמונים או יפנים סוגדי-מוות, כולם אהבו למלא את המבנים והקברים (בעיקר הקברים!) שלהם בחידות ופאזלים. חידות ופאזלים מהסוג שרואים היום הרבה בחדרי בריחה.

כאשר אנחנו נתקלים בפאזלים כאלה במשחק אנחנו לא חושבים על זה יותר מדי – הרי צריך להתעסק במשהו. אבל בסרט זה נראה מוזר. כאן “טומב ריידר” גרסת הסרט עושה דבר מאוד פשוט – מתעלם מהמוזרות שבזה. בנונשלנטיות מוחלטת הסרט זורק לנו לפנים כמות לא הגיונית ולא סבירה של חידות וקופסאות מוצפנות. וזה כל כך טבעי שזה לגמרי מקובל ועובד. למעשה, אם הסרט היה מתאמץ להסביר לנו מאיפה כל החידות האלה באו, היינו עוד חושבים שהוא מנסה לשכנע אותנו שכל זה אכן קיים בעולם האמיתי. הוא כמובן היה נכשל.

במקום זה הסרט אפילו לא מנסה – הוא פשוט דוחף לפנים שלנו שכאן, בעולם הזה, ציויליזציות אהבו מאוד מגנונים עם דוקרנים ודלתות שננעלות וקירות מסוכנים ועוד ועוד ועוד. וזה עובד! מה שלא כל כך עובד בחלק גדול מהמקרים זה הפתרון עצמו של החידות, וזה חבל.

במשחק אנחנו אלה שפותרים את החידה. אנחנו מנסים, טועים, ובסוף מבינים ומצליחים. וזה מה שאנחנו רואים את לארה עושה, ללא כל התערבות מצידינו. וזה קצת משעמם. אם בחלק בסרט ראינו את לארה פותרת חידה, ואז בחלק אחר פותרת שוב חידה דומה, זה אכן מסביר לנו איך היא מכירה אותה – אבל זה לא מסביר לנו ממש את הפתרון.

הסרט מניח שזה לא מעניין ממש, שמה שחשוב זו התוצאה, אבל פתרון החידה הוא גם התהליך. בסרטים כמו “המסור” ו”הקוביה” ההתעסקות במשחקונים היא חלק מהכיף של הסרטים – ודווקא כאן, כשסוף סוף יש סרט שהוא לא סרט אימה ברוטאלי שיכול לספק את אותו יצר סקרנות ומשחק, אנחנו פשוט צופים במישהי משחקת לבדה. פספוס.

שחקנים מצוינים על תסריט בינוני מינוס

גם התסריט של “טומב ריידר” טעון שיפור. למזלו של הסרט, הוא רוכב על גבם של ענקים שמצליחים להרים את הסרט הזה בקלות רבה. וולון גוגינס הוא נבל מושלם, עם כל המאפיינים הנחוצים, כולל היכולת מדי פעם להפגין טיפונת קלה של אנושיות, רק כדי להפוך למפלצתי הרבה יותר. הוא מראה לנו שלמרות קללות עתיקות ואלות מוות קבורות, אנשים תאבי בצע הם המפחידים ביותר – שזה גם חלק מהמסר המרכזי של הסרט.

וכמובן שהכוכבת הגדולה, אליסיה ויקנדר, מחזיקה את הסרט כולו כמעט לבד. עם זמן מסך שכפול מכל שאר הדמויות גם יחד, אנחנו באמת לא עוזבים את לארה כמעט לרגע, וגם לא בא לנו, כי המשחק שלה לא פחות ממושלם. אנחנו פוגשים את לארה הזאת עוד בלונדון, עדיין לא ארכאולוגית – אפילו לא קרוב. זאת אולי הנקודה המוקדמת ביותר בה פוגשים את לארה בכמעט כל מדיום – אפילו המשחק מ-2013 התחיל כשהיא כבר בספינה, בדרך אל האי.

אנחנו מכירים את לארה כאדם, מכירים את התחביבים והכישורים שלה, את סגנון החיים שלה, ומבינים את טיב הקשר שלה עם אביה והכאב שבמחסור שלו. ובאופן משמח, היא לא עושה רושם של מישהי שמצליחה בהכל – להפך, יש בה משהו שלומפרי. נראה שהיא מפשלת כל הזמן. המחשבה להפליג לאי סודי ומקולל מופרעת לכל אחד, גם לארכאולוגית מנוסה וחסרת מורא. לנערת הרחוב הזאת זה התאבדותי ממש, מה שמוסיף לה ערימות של אופי. והחיבה הזאת שאנחנו מפתחים אל לארה משרתת גם את שאר הסרט…

אליסיה ויקנדר כלארה קרופט מתוך "טומב ריידר (תמונה: Graham Bortholomew / Time Warner)

אליסיה ויקנדר כלארה קרופט מתוך “טומב ריידר (תמונה: Graham Bortholomew / Time Warner)

מתח בלתי פוסק

כיאה לסרט הרפתקאות עם אגדות על קללות ואנשים חמושים, “טומב ריידר” מאוד מותח. בהתחשב בזה שזה סרט שהוא חלק מפרנצ’ייז שמבוסס בעצמו על פרנצ’ייז אחר, ובהתחשב בכמה שלארה איקונית, ברור לנו שלא יקרה לה שום דבר רע וקיצוני בסרט. ולמרות זאת אנחנו דואגים לה כל הזמן.

בזכות בניית הדמות הטובה ובזכות המשחק המעולה של ויקנדר, הסכנה של לארה מרגישה אמיתית. זה לא משנה שאנחנו יודעים שהיא תהייה בסדר – כשהיא עומדת על כנף של מטוס חלוד מעל מפל גועש, כשהיא תלויה מקצות אצבעותיה על קצה צוק תלול, כשהיא נרדפת על ידי אנשים חמושים וכשהיא נפצעת וחובשת את עצמה בחוסר יעילות, אנחנו דואגים ממש שמשהו ממש רע הולך לקרות לה. עם דאגה הורית כמעט, אנחנו פשוט רוצים שלארה תשרוד. וזה הישג עצום לסרט בסגנון.

בשורה התחתונה

משהו ב”טומב ריידר” רחוק מלהיות מושלם. יותר מדי חורים בעלילה ויותר מדי רגעים מופרכים מכדי שהסרט יעבור בקלות אל הקהל הרחב. אבל כאדפטציה למשחק וידאו, הסרט מצליח לעשות דברים שאדפטציות אחרות נכשלות בו – הוא שומר על הגיון משחקי לאורך כל הסרט, וזה חשוב – כי לכבד את המדיום חשוב לא פחות מלכבד את הסיפור.

אם אין לכם שום סנטימנטים ללארה קרופט, יכול להיות שזה לא סרט בשבילכם. חלקכם תהנו ממנו בכל זאת, פשוט כי ויקנדר כל כך אדירה בו, אבל רובכם תשתעממו ואולי אף תסבלו. אם טומב ריידר מדבר אליכם, הסרט הזה הוא מחווה קולנועית נהדרת לאחת מסדרות המשחקים הגדולות והחשובות ביותר שנוצרו אי פעם.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
קריאה נוספת
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות