-פרסומת-

מתוך "שחקן מספר אחת" (תמונה באדיבות Tulip Entertainment)

ביקורת סרט: שחקן מספר אחת – מרגש בהתחלה, מעייף לקראת הסוף
| יום חמישי, 29 במרץ 2018, 09:30 | בידור ופנאי

שחקן מספר אחת” (Ready Player One) הוא רב המכר המצליח של ארנסט קליין (Ernest Cline), שסחף בסערה את עולם הגיקים על גווניו. הרפתקה וירטואלית מלהיבה שכל כולה הומאז’ בלתי פוסק לשנות ה-80, עליהן קליין ובני דורו גדלו כילדים. איך אפשר שלא להזדהות? יותר מזה – איך אפשר שלא לבסס עליו סרט? סטיבן ספילברג (Steven Spielberg) גם חשב ככה. בהתחשב בזה שחצי מהספר מזכיר את היצירות של ספילרג עצמו, זה רק טבעי שהוא יהיה זה שיביים גם את הסרט.

העלילה

בעתיד הלא רחוק האנושות כבר לא מתעניינת בעולם האמיתי. למה להיות בו, כשהדבר המלהיב ביותר שקיים הוא עולם וירטואלי בשם אואזיס? באואזיס כל אחד יכול להיות מי שהוא רוצה, כמה שהוא רוצה, איך שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה. וזה מעניין הרבה יותר מלהיות סתם עוד מישהו בינוני-סביר ולא מעניין בעליל.

טיי שרידן (Tye Sheridan) מ”אקס מן: אפוקליפסה” מגלם את וייד, נער שמתגורר באיזור שמכונה “הערימות”. השם מדויק למדי, כיוון שמדובר בשכונת מצוקה בה קרוואנים רבים נערמים זה על זה, מוקפים בערימות של כלי רכב שבורים. החיים בערימות נשמעים די עגומים, אבל המקומיים, כמו רוב אנשי העולם, דווקא לא מתלוננים – כי אואזיס מספקת את כל מה שהם רק רוצים בשביל להתמודד עם החיים.

אך בחמשת השנים האחרונות האואזיס נמצא בסערה – האלידיי, היוצר האגדי של ההדמיה המפלצתית, הלך לעולמו. במותו הבטיח שיוריש את המשחק למי שיצליח לפתור את החידה האחרונה שלו – ימצא את ה”איסטר אג” (Easter Egg), חפץ סודי שמפתחי משחקים מחביאים לעתים בתוך המשחקים שלהם.

וייד, כמו עוד מיליוני שחקנים אחרים, גם מנסה למצוא את האיסטר אג. מה שמקשה עליו ועל שאר השחקנים הוא תאגיד IOI, שאת המנכ”ל חסר הלב שלו משחק בן מנדלסון (Ben Mendelsohn) מ”רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים” ו”שעה אפלה”. התאגיד שופך את כל משאביו לתוך אואזיס, במטרה לזכות בשליטה המיוחלת במשחק שיכול להיות הדבר הכי רווחי בעולם כולו.

מרגש בהתחלה, מעייף לקראת הסוף

“שחקן מספר אחת” תופס את הצופה בכוח ומלהיב אותו כבר מהרגע הראשון. מתחילת הסרט אנחנו רואים כמה החיים בערימות לא פשוטים, אבל גם שכולם שמחים מאוד – וזה ממש עובד. אחר כך, כשאנחנו נכנסים לתוך האואזיס יחד עם וייד, אנחנו מבינים פתאום גם למה. זה לא שקר – מדובר ביקום וירטואלי שלם שבאמת נראה שעדיף להיות בו מאשר במציאות.

נקודת המוצא של “שחקן מספר אחת” מעניינת, כיוון שהיא מציגה לנו דיסטופיה – אבל לא באשמת המכונות לשם שינוי. בהיפוך מוחלט מהמסרים של דיסטופיות כגון אלה שרואים ב”מראה שחורה” הקודרת, “שחקן מספר אחת” מציגה לנו עולם קשה שנהייה קשה מהסיבות שקל לנחש – ניצלנו את כל המשאבים של הפלנטה, ועכשיו אנחנו נאלצים לחיות בדוחק.

אבל אואזיס? זה לא המקום המסוכן בו אנחנו מאבדים את עצמינו, אלא הוא הדבר היחידי ששומר על האנושות שפויה, מרוצה ומתפקדת. אפילו, במידה מסוימת, מאושרת. זאת אמירה לא קלה, והסרט עושה עבודה טובה בלהציג אותה כמשכנעת. אבל האם זה גם מחזיק? קשה לומר, כי בשלב מסוים נהייה מאוד קשה לעקוב אחרי הסרט ברמה הזאת.

ספילברג הינדס בקפדנות רבה את העולם הקולנועי הזה כחוויה שתוקפת את החושים, ומגרה אותם לאורך כל הדרך. המאמץ הזה הצליח, מה שפועל גם לרעה – כי אם יש מחשבה מעניינת שתנסו לדלות מהסרט, יהיה זה קשה מאוד בשל הסחות הדעת הבלתי פוסקות. הספר אמנם דיבר בעיקר לאנשים שגדלו בשנות ה-80 וה-90, אך הסרט פונה לקהל רחב יותר, וכולל רפרנסים גם למגוון רחב של משחקי וידאו מודרניים לחלוטין כמו Minecraft, Halo, StarCraft ו-Overwatch.

למעשה הרפרנסים לא מפסיקים לבוא. מספיק שתמצמצו או תסיטו את המבט מהמסך, וכנראה תפספסו התייחסות לפרנצ’ייס כלשהו שאתם מכירים, ולעוד חמישה שלא שמעתם עליהם. הגיקים היותר מלומדים בינינו יוכלו לטפוח לעצמם על השכם, כיוון שהם ודאי יזהו הכל – כי הסרט לא נכנס לרפרנסים איזוטריים יותר מדי. הוא גם לא מנסה, כמובן.

מתוך "שחקן מספר אחת" (תמונה באדיבות Tulip Entertainment)

מתוך “שחקן מספר אחת” (תמונה באדיבות Tulip Entertainment)

הבעיה היא שזה מאוד מעייף. זה כמו חבר מרגיז שיושב לידכם ברכב בזמן שאתם מנסים להתרכז בנהיגה. הוא מצביע על דברים, שואל אתכם אם שמתם לב, אם קלטתם, אם ראיתם את הדבר המטורף הזה שהוא הצביע עליו. בהתחלה זה מגניב, זה כיף, הנסיעה הרבה יותר זורמת בזכותו – אבל אחרי שעה וחצי של נהיגה שבה הוא ממשיך לתקוע אצבע בכתף ולהצביע לכם על עוד איזה שטות לא חשובה בכביש, הראש מתחיל לפעול גם מעייפות וגם מעצבים.

ונדמה ש”שחקן מספר אחת” לא עושה את זה בטעות – הוא לא סתם מפריע לנו להתעמק בו, הוא מפריע לנו כי חשוב לסרט מאוד שלא נשים לב שבעצם אין בו כלום.

מעטפת יפהפיה וריקה מתוכן

“שחקן מספר אחת” הוא אחד מהסרטים הכי יפים ויזואלית שאי פעם תראו. ואם אתם נהנים מרפרנסים לתרבות הפופ ולתכנים גיקיים מארבעת העשורים האחרונים, תהנו עוד יותר מהעטיפה הויזואלית היפה שהוא מגיש. אבל מספיק שתגרדו רק טיפ טיפ מהעטיפה, ותראו שזו קליפה ריקה – ביצת פסחה צבעונית מהרגיל, אבל שאין לה שום דבר בפנים.

לא זכור לי מתי לאחרונה יצא לי לראות סיפור כל כך בנאלי של “בחור פוגש בחורה, בחור מתאהב בבחורה, אהבה מנצחת תאגיד מרושע”. כלומר, אני רואה כאלה כל הזמן, אחרי הכל זה קיים בכ-80% מכל הסיפורים שיש, במיוחד בז’אנר ההרפתקאות, אבל הפעם זה פשוט לא עבד בכלל. אפילו לא טיפה.

כי בשביל שסיפור “בחור פוגש בחורה” יהיה מעניין, צריך שיהיה לי אכפת מהבחור. כדי שההתאהבות להייה מרגשת, צריך שאני לא רק אבין אלא גם ארגיש את ההתאהבות הזאת. וכדי לקנות את זה שאהבה מנצחת תאגיד מרושע, כדאי שאבין בכלל למה התאגיד מרושע, ואיך האהבה הזאת מפריעה לו. שום דבר מזה לא נמצא ב”שחקן מספר אחת” – אפילו לא קרוב.

מתוך "שחקן מספר אחת" (תמונה באדיבות Tulip Entertainment)

מתוך “שחקן מספר אחת” (תמונה באדיבות Tulip Entertainment)

בגלל הצורך לתקוף אותנו שוב ושוב עם רפרנסים והומאז’ים לסרטים, סדרות, ספרים ומשחקים, הסרט לא טורח בכלל לאפיין את הדמויות שלו, או לפתח אותן בצורה מעניינת. “אבל בוריס”, אולי תגידו לי, “אני נהנה מכל הרפרנסים, זה כל הכיף! למי אכפת מהעלילה?”

ואתם צודקים. אם לראות סרט שבכל שניה מציג חמישה פריטים שהכרתם פעם במשהו אחר מרגש אתכם, אתם תהנו מאוד מ”שחקן מספר אחת”. רק תזכרו שזה כל מה שתקבלו ממנו, ואם זה לא מספיק – בעיקר תסבלו מכאב ראש חמור מכל הצעקות של הסרט, שמנסה להתלהב מעצמו הכי חזק שהוא יכול, בניסיון מביך לשכנע אותנו שיש ממה להתלהב.

בשורה התחתונה

רפרנסים זה מגניב וכיף. זה כיף כשב”ראלף ההורס” פוגשים דמות מ-Mortal Kombat. זה כיף כשבסדרה “המפץ הגדול” דמויות לובשות חולצות של גיבורי קומיקס שרק אנחנו מזהים. זה כיף כשסדרה משפטית מצטטת מ”מסע בין כוכבים”. כל אלה רגעים כיפיים שעוזרים לאפיין דמויות ועולמות, וגם לקרוץ לנו קריצה קטנה, כמו לומר לנו “היי אתם. כן, אתם! זה היה פה בשבילכם. אין בעד מה”. אבל כשקריצה קטנה הופכת למצמוץ בלתי נשלט בו העיניים לא מסונכרנות, אולי צריך לקרוא לאמבולנס – כי הסרט, אבוי, עושה רושם שנמצא באמצע שבץ או התקף אפילפטי.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
קריאה נוספת
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות