ביקורת "כוכבי הכלב" – אפוקליפסה יפהפייה שלוקח לה זמן להתניע

לא קראתי את הספר מ-2012 שעליו מבוסס הסרט החדש בקולנוע "כוכבי הכלב" (The Dog Stars), ולמעשה לא צפיתי בכלל בטריילרים שלו והתבססתי על הפוסטר בלבד – זה הספיק לי.

ויש משהו קצת מוזר בלראות סרט על מגפה שהכחידה את רוב האנושות עכשיו, בשנת 2026. בעיקר כשהספר נכתב הרבה לפני שהעולם עבר שלוש שנים של מגפה עולמית שלא תמיד ידעו איך ומתי נצא ממנה.

אבל אחרי הקורונה, ולמרות שהקשר הוא מקרי, קשה שלא להסתכל על העולם שהסרט מציג ולחשוב על גרסה יותר קיצונית של המציאות שלנו, כזו שבה הקורונה לא הסתיימה, אלא פשוט ניצחה.

ל"כוכבי הכלב" יש את כל המרכיבים שצריכים להפוך אותו לסרט פוסט-אפוקליפטי מצוין. יש עולם מרוסק, אנשים שמנסים לשרוד, קבוצות אלימות שמסתובבות בשטח, מעט מאוד בני אדם שאפשר לסמוך עליהם והרבה מאוד טבע שחוזר להשתלט על כדור הארץ.

יש גם את רידלי סקוט, במאי שאם כבר נותנים לו עולם פוסט-אפוקליפטי, מצפים ממנו לעשות איתו משהו קצת יותר מ"בסדר".

הבעיה היא ש"כוכבי הכלב" הוא בדיוק זה – סרט בסדר. הוא לא רע, הוא אפילו מצליח להיות מסקרן בחלקים מסוימים, אבל לוקח לו הרבה מאוד זמן להבין איזה סרט הוא רוצה להיות.

כוכבי הכלב – תקציר העלילה

הסרט מתרחש בעתיד שבו מגפה קטלנית חיסלה את הרוב המוחלט של אוכלוסיית העולם. היג (ג'ייקוב אלורדי, "אנקת גבהים"), טייס ומכונאי חי בשדה תעופה נטוש יחד עם כלבו ג'ספר ועם בנגלי (ג'וש ברולין, "הנוקמים: סוף המשחק"), אדם שהפך את ההישרדות למטרה כמעט בפני עצמה וחי על חרבו (או על הרובים שלו, בכל זאת).

השניים חיים בעולם שבו כל יציאה מהפרמטר שקבעו לעצמם יכולה להסתיים במוות, והסכנה כבר לא מגיעה רק מהמגיפה שהשמידה את העולם, אלא גם מקבוצות של שורדים אלימים שמסתובבות באזור שמוכנים להרוג בשביל קופסת שימורים.

להיג, שיוצא לגיחות כדי למלא משאבים בעיר, יש חלום – הוא רוצה להגיע לעיירה הבאה בתקווה למצוא שם עוד ניצולים שהוא יוכל להצטרף אליהם. הוא מחליט להמריא בססנה שלו ויוצא למסע שמוביל אותו אל סימה (מרגרט קוואלי, "יופי מסוכן") ואל אביה (גאי פירס).

המפגש הזה פותח בפניו אפשרות לחזור לחיים קצת יותר נורמליים ולמצוא חיבור אנושי קצת יותר נורמלי מבנגלי, אבל גם מכניס אותו אל עולם מסוכן בהרבה מזה שהכיר.

עולם הפוך, הפוך עולם

"כוכבי הכלב" היא נכס לז'אנר שכבר קשה מאוד לחדש בו משהו. מצד אחד, יש כאן משהו שמזכיר מאוד את "האחרונים מבינינו" (The Last of Us) – עולם שנראה כאילו הטבע השתלט עליו מחדש, אנשים שמוכנים לעשות הכל כדי לשרוד, וסכנות בכל שטח לא מוכר. מצד שני, זה מרגיש גם קצת כמו "אני האגדה" (עם וויל סמית'), רק בלי האיום של הזומבים.

שלושת התכנים האלו בסוף די דומים במסגרת הכללית שלהם – אדם שנמצא בעולם ריק כמעט לחלוטין, מנסה להיאחז בשגרה שלו ומחפש סיבה להמשיך להתעורר בבוקר, עד שמגיע גורם זר שהוא לא הכין את עצמו אליו ומשנה את כל העולם שלו.

אבל דווקא בגלל התחושה המוכרת הזו, היה לי קשה שלא לרצות לדעת יותר. הסרט מספר סיפור יחסית קטן בתוך עולם שמרגיש הרבה יותר גדול ומעניין ממנו.

הייתי שמח להבין יותר על מה קרה לאנושות, איך נראות הקבוצות השונות של השורדים בחוץ, ומה הדינמיקה ביניהן.

"כוכבי הכלב" זורק רמזים שיש עולם אפוקליפטי שלם בחוץ, אבל אז הוא בעיקר אומר "כן, יש עולם כזה, אנחנו לא נתעסק בזה" וממשיך הלאה.

וזה חבל, כי ברגעים שבהם הסרט כן מרחיב את העולם שבו הסרט מתקיים ומראה לנו אינטראקציות עם קבוצות השורדים, הוא הופך להרבה יותר מעניין.

רידלי סקוט על טייס אוטומטי

אני חייב להודות שאני אמביוולנטי לגבי רידלי סקוט כבר לא מעט שנים. מדובר בבמאי שיודע לבנות עולם, יודע לפנות לקהל של מדע בדיוני (תודה על "הנוסע השמיני", אגב) אבל בו זמנית לא כל סרט שלו קולע (למשל "הדו קרב האחרון" היה אחד המקרים היחידים ששקלתי לעזוב את הקולנוע ולא לסיים אותו).

במקרה של "כוכבי הכלב" לא הרגשתי שקיבלתי ממנו משהו יוצא דופן. הוא עושה עבודה מקצועית מאוד, מדויקת, אבל לא משהו שגרם לי לחשוב "רק רידלי סקוט היה יכול לעשות את זה".

על הצד הטוב אפשר להגיד שהסרט פשוט נראה מעולה. הצילום של הנופים, השדות, ההרים והמרחבים הריקים מצליח להעביר בצורה מצוינת את התחושה של עולם שנשאר בלי האנשים שהיו אמורים לאכלס אותו.

השוטים המרהיבים של היג בססנה שלו צולמו באופן פרקטי, ורוב הסרט צולם במערכת של 4 עד 11 מצלמות שאיפשרו לו כנראה לבחור את השוטים המדוייקים ביותר לסרט, וזה מורגש.

בגזרת השחקנים ג'ייקוב אלורדי אמין לגמרי בתור היג, אבל לעיתים הוא מרגיש כאילו הדמות שלו עצורה ולא באמת נותנת לו יותר מידי טווח לשחק איתו, אז הוא בעיקר בסדר. מרגרט קוואלי גם בסדר, אבל הקשר בינה לבין היג לא ממש עבד לי.

קיבלתי מהם תחושה של שני אנשים שנראים טוב, איבדו את כולם באפוקליפסה ובכל זאת מסתדרים, ואז מחליטים בגלל זה להיות ביחד. אין שם מספיק כימיה כדי שהקשר הזה ירגיש כמו משהו שיכול להחזיק את הסרט.

מי שכן עושים עבודה נהדרת הם ג'וש ברולין בתור בנגלי, בעיקר כי הוא פשוט משחק את ג'וש ברולין. או ליתר דיוק, את גרסת "הבחור הזה שהיה פורח באפוקליפסה" שלו. בנוסף ישנה אליסון ג'ני ("הדיפלומט", "הבית הלבן"), שמופיעה בסרט בתפקיד קצר שממש חבל שהוא קצר כי היא הייתה נהדרת בו.

ארוך הוא המסע

משהו שקשה להתעלם ממנו הוא שהקצב של "כוכבי הכלב" איטי ונמתח. בערך כל החצי שעה הראשונה שלו מרגישה כמו אקספוזיציה ארוכה במיוחד לעולם שהבנתי את החוקים שלו ממש כשהתחיל הסרט.

ואז, איפשהו סביב המערכה השנייה, הסרט סוף סוף מתחיל להרגיש כאילו יש לו סיפור אמיתי. פתאום נכנסות דמויות חדשות, יש הרבה דברים לעשות, העולם מתרחב ויש תחושה שנתחיל פתאום לקבל תמורה לכל מיני רעיונות שהושתלו בתחילת הסרט.

שם גם מגיע החלק שהכי אהבתי בסרט, כי הוא מתחיל לגלוש למחוזות שמזכירים לי משחקים כמו "פולאאוט" (Fallout) ו"ביושוק" (BioShock). לא מבחינת העלילה עצמה (חבל), אלא באסתטיקה והאינטראקציות של הדמויות.

רק שהסרט מגיע לשם קצת מאוחר מידי ומעט מידי, והייתי שמח לקבל הרבה יותר מהחלק הזה, והרבה פחות מההכנה אליו.

הבעיה העיקרית שלי עם "כוכבי הכלב" היא שהוא פשוט לא מצליח לגמרי להחליט איזה סרט הוא רוצה להיות.

לפעמים הוא דרמת אהבה על שני אנשים שמנסים למצוא מחדש קשר אנושי בעולם בלתי אפשרי ולפעמים הוא סרט אקשן פוסט-אפוקליפטי עם קבוצות אלימות ואנשים שאיבדו כל קשר לאנושות.

שני הצדדים האלה יכולים לעבוד מצוין בפני עצמם, אבל החיבור ביניהם בסרט מרגיש בעיקר לא אחיד, ככה שלפעמים הרגשתי שאני רואה שני סרטים שרצים במקביל.

השורה התחתונה – מה חשבנו על "כוכבי הכלב"?

"כוכבי הכלב" נשען על צוות שחקנים שעושה ברובו עבודה טובה, יש בו צילום פרקטי נהדר (לא דבר של מה בכך בימינו), כמה רעיונות מעניינים על האפוקליפסה ובעיקר עולם שהייתי שמח מאוד לראות מקבל הרבה יותר מקום ונפח.

אך במקום לקחת את העולם העשיר הזה ולפתוח אותו בפני הצופים, הסרט מעדיף להישאר עם סיפור קטן ואישי, וגם לסיפור הזה לוקח הרבה מאוד זמן להגיע לנקודה שבה הוא באמת מתחיל לעניין את הצופה.

אם אתם אוהבים סיפורים פוסט-אפוקליפטיים שלא מתמקדים רק בזומבים אלא בעיקר במי שנשאר מאחור, כנראה שתאהבו את "כוכבי הכלב". רק קחו בחשבון שלוקח לו זמן להתניע. הרבה זמן.