ביקורת: "אידיוטים" – תור הזהב של קומדיות הסטלנים עבר מזמן

תקופת קומדיות הסטלנים של סוף שנות ה-2000 ותחילת העשור הקודם כנראה שלא הייתה עוברת היום במובנים מסוימים, אבל זה לא אומר שסרטים מהסוג הזה הם לא מהנים לצפייה.

כשהייתי טינאייג'ר, סת' רוגן וג'יימס פרנקו כבר היו כמעט מותג בפני עצמם, ו"פיינאפל אקספרס" היה בדיוק מסוג הסרטים שהייתי מחפש לראות עם חברים במחשבה מאוד ילדותית שכשנגדל ככה אנחנו רוצים לחיות.

היו גם "סופרבאד", "זה הסוף", "רעם טרופי" ועוד לא מעט סרטים מהתקופה הזאת שהצליחו להיות גסים, ילדותיים ומטופשים, אבל איכשהו גם ממש מצחיקים.

יכול להיות שזה בגלל שהייתי צעיר יותר. יכול להיות שההומור שלי היה פשוט פחות מפותח. ויכול להיות שבאמת היו אז קומדיות טובות יותר. אחרי הצפייה ב"אידיוטים" (Idiots) אני חושב שהבעיה היא שאם זו הייתה שאלה – כל התשובות היו נכונות.

"אידיוטים" – העלילה

הסרט עוקב אחרי דייוויס (או'שאה ג'קסון ג'וניור, הבן של הראפר "אייס קיוב") ומארק (דייב פרנקו, אח של ג'יימס פרנקו), שני לוזרים שמוצאים את עצמם עובדים בחברת הסעות ומקבלים משימה פשוטה למדי – להעביר למוסד גמילה יוקרתי את שרידן קימברלי (מייסון ת'יימס, היקאפ בלייב אקשן של "הדרקון הראשון שלי"), בן למשפחה מאוד עשירה ואדם בלתי נסבל, שבין היתר גם מפורסם ברשת בעיקר בזכות מתיחות אכזריות.

אלא שכמו שקורה בדרך כלל בסרטים כאלה, שום דבר לא הולך לפי התוכנית והנסיעה שהייתה אמורה להיות פשוטה הופכת במהירות לרוד-טריפ כאוטי שכולל סמים, פושעים והרבה מאוד החלטות גרועות.

נוסחה מוכרת, אבל לא ממש מצחיקה

לסרט יש נוסחה שאני סך-הכל דיי מחבב – שני אנשים לא ממש חכמים, משימה פשוטה שהופכת למסע הזוי, וכל כמה דקות משהו אחר משתבש.

הבעיה היא ש"אידיוטים" מנסה להיות גם קומדיית סטלנים וגם סרט רוד-טריפ (וזו לא אמורה להיות משימה כל-כך קשה), ובשני המקרים הוא מרגיש פשוט לא מצחיק מספיק.

הצד המצחיק בסרט נשען בעיקרו על סצנות עם בדיחות שמבוססות הפרשות גוף או בדיחות שהן על הגבול הסקסיסטי שכבר לא מרגישות לי כאילו יש להן מקום ב-2026, וגם אם יש רגעים מצחיקים – הם מאוד נקודתיים.

אני מאמין שאפשר לעשות קומדיית סטלנים שיכולה להיות מטומטמת לחלוטין, לא לכלול כל-כך הרבה בדיחות גרועות ועדיין להיות יצירתית.

הבעיה כאן היא שהבדיחות מרגישות כאילו הן נכתבו מתוך ניסיון לגרום לי לצחוק ולא כי הן מצחיקות, מן "מבוכה יד-שניה" שכזאת.

חסרה כימיה בין הדמויות כדי שהמסע באמת יעניין אותי, וכל תחנה בדרך מרגישה יותר כמו עוד וי ברשימת "דברים שחייבים לקרות בסרט כזה" – הנה סמים, הנה פושעים, הנה אדם תמים שנקלע לסיטואציה, הנה עוד בדיחה על שאמור לגרום לכם לצחוק במבוכה.

ליהוק ברירת מחדל

דייב פרנקו כבר בן 40, ואני באמת חושב שהגיע הזמן שהוא ייתן לדמות שהוא משחק 99% מהקריירה שלו לפרוש.

שוב הוא משחק את הבחור שמתנהג כאילו הוא בן 20 למרות שהוא חד משמעית לא ובעיקר לא רוצה להבין שהוא כבר אמור להתבגר. זה כבר מרגיש פחות כמו ליהוק ויותר כמו ברירת מחדל (וכמובן שזה שהוא "אח של…" לא עוזר במקרה הזה).

או'שאה ג'קסון ג'וניור אפילו די חביב בתור לוזר רגיש שאמורים להיות מאוד אמפתים כלפיו, אבל גם הוא מקבל כאן תפקיד שמזכיר מאוד את סוג הדמויות שאביו, אייס קיוב, היה ואולי עדיין משחק.

זה קצת מבאס לראות אותו נופל לאותה משבצת כמו אבא שלו במקום להביא משהו חדש לשולחן.

ואולי בגלל התחושה הממוחזרת הזו הסרט הצליח לעצבן אותי יותר ממה שהוא היה אמור. אני מסכים שלא צריך להפוך כל סרט ליצירה עמוקה שמנסה להציל את העולם, ואני מודה שיש רגעים שנראה כאילו "אידיוטים" מנסה להכניס פנימה ביקורת על פריבילגיה וילדים עשירים שיכולים לעשות כמעט הכול בלי להתמודד באמת עם ההשלכות.

והאמת שלא הייתי מתנגד לקצת ביקורת Eat the rich (כמו שעשה נפלא "התפריט" לפני כמה שנים, וגם "רצח כתוב היטב: תעלומה יוונית"). אבל זה מרגיש שאולי זה אני שמנסה לקרוא בין השורות ואם ביקורת כזאת קיימת היא ממש הלכה לאיבוד מתחת לבדיחות על הפרשות, ודיאלוגים שגורמים לי לשנוא כל דמות בסרט.

השורה התחתונה – מה חשבנו על "אידיוטים"?

אולי אם הייתי רואה את "אידיוטים" לפני 15 שנה הייתי יושב מולו עם חברים, צוחק מכל בדיחה מטופשת ומספר לכולם כמה הוא מצחיק. אני לא חושב שהבעיה היא שהוא לא מספיק מטופש, כי הוא בהחלט מטופש.

הבעיה היא שהוא לא מצליח לעשות שום דבר מעניין עם הטיפשות שלו – לא להביא איזו מסקנה מעניינת לצאת איתה מהקולנוע וגם לא להיות מספיק מצחיק. 100 דקות של סרט הרגישו לי כמו שלוש שעות, ואולי אם הייתי מסתכל בשעון בזמן הסרט הייתי יכול לראות שבחיים האמיתיים עברה רק שעה וחצי.

"אידיוטים" מנסה להחזיר את קומדיות הסטלנים של פעם, אבל שוכח שהן עבדו לא רק כי הן היו מטופשות, אלא כי גם העולם היה קצת שונה, ואולי לפעמים הם באמת היו עם בדיחות חכמות יותר. ואולי זה אני, שממש כמו פרנקו כבר מתחיל להיות מבוגר מידי בשביל בדיחות פיפי-קקי. ואני מרגיש שבקומדיות בשנת 2026 מגיע לנו קצת יותר מזה.