אחד מהדברים שאוהבים לעשות בדיסני זה לחזור לסרטי האנימציה האהובים ביותר, ולבקר את העולמות שבהם שוב דרך סרטים המצולמים וערוכים בטכנולוגיות האפקטים המפותחות יותר היום. חלקם סרטי ספין-אוף, שבוחנים את הסיפורים מזווית אחרת, כגון “מלפיסנט”, וחלקם פשוט רימייקים, כמו “101 כלבים דלמטים” או “סינדרלה”. “ספר הג’ונגל” החדש, שמגיע היום (ה’, 14.4) לבתי הקולנוע בישראל, הוא רימייק לכל דבר, שלקח על עצמו משימה לא פשוטה – להציג לקהל עולם עשיר של חיות מדברות לצד ילד-בשר ודם, ולגרום לכל החוויה להרגיש אמיתית ומשכנעת. מהרבה מאד בחינות, הם הצליחו.
הסיפור
“ספר הג’ונגל” הוא, כאמור, סיפור-מחדש של סרט האנימציה הקלאסי מ-1967. הסרט מספר את סיפורו של מוגלי, גור-אדם שנמצא לבד בג’ונגל על ידי פנתר בשם בגירה. בגירה הביא את מוגלי ללהקת זאבים שגידלה אותו כמו זאב, ורוב הזאבים מתייחסים אליו כאחד משלהם. החיים של מוגלי עם הזאבים גובלים במושלמים, עד אשר שיר-חאן, טיגריס אלים במיוחד שכל חיות הג’ונגל פוחדות ממנו, חוזר לאזור ההתרחשות של הסרט לאחר העדרות ממושכת, ואין דבר שהוא שונא יותר מבני אדם. שיר-חאן נותן אולטימטום ברור לזאבים – עליהם להפקיד את מוגלי בידיו, אחרת הוא יקח את גור-האדם בעצמו, וירצח את כל מי שיעמוד בדרכו.
כדי להגן על הלהקה שלו, מוגלי עוזב אותם יחד עם בגירה, שיקח אותו אל הכפר הקרוב ביותר של בני האדם, מה שמתחיל מסע ארוך ומסוכן, בו מוגלי פוגש טיפוסים ססגוניים, עד לעימות הבלתי-נמנע עם שיר-חאן האימתני.
חיות אנושיות
אחד מההישגים הגדולים של “ספר הג’ונגל” הוא האיזון שהוא מצליח לשמור בין הצד החייתי של החיות ל”אנושיות” שלהן. כיוון שמוגלי מבין את השפות של החיות, הוא משוחח עם רובן, אך בשילוב של דיבוב מוכשר ועבודת סאונד מצוינת, החיות מצליחות לשמור על אופי וצורות התנהגות שלא שוברות את האשליה. מנגד, למרות שהחיות נראות חיתיות לחלוטין, יש להן לפעמים רגעים קטנים בהן הן מתנהגות בצורה אנושית, כמו צפרדע קטנה שמשפשפת את הראש בעזרת ה”יד” שלה לאחר שנופלת עליה טיפת גשם. האיזון הזה נשמר בצורה מושלמת לאורך כל הסרט, ונתמך הן על ידי האנימציה והן על ידי הדיבוב.
האנימציה של הסרט היא מהטובות שנראו על המסך
האנימציה של הסרט היא מהטובות שנראו על המסך. החיות, איתן מוגלי בה באינטרקציה מלאה בחלק מהמקרים, נראות ומרגישות מאד משכנעות. המראה והתנועות שלהן כה מוחשיים, שהעובדה שהן מדברות כמו בני אדם לא מפריעה בכלל, ונראית טבעית לחלוטין.
מה שבאמת נותן לסרט את מלוא החן הם המדובבים שלו. “ספר הג’ונגל” הצטייד ברשימת כוכבים שלא מחווירה גם מול סרטי אנסמבל מורכבים כמו “אושן 11”, וכל אחד ואחד מהם מנוצל בצורה מדויקת.
את הפנתר בגירה מדובב בן קינגסלי (Ben Kingsley), המקנה לפנתר אצילות חתולית מעורבת בחביבות של סבא טוב-לב. לופיטה ניונגו (Lupita Nyong’o) מ”מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר” משכנעת בתור ראקשה, הזאבה שאמצה את מוגלי, וביל מארי (Bill Murray) המדובב את הדוב באלו נהדר, וכל אחד היה רוצה חבר כמוהו בג’ונגל.
ראויה לציון ההופעה של סקרלט ג’והנסון (Scarlett Johansson) בתפקיד הנחש קא. תפקידה בסרט מעט קטן יותר מזה שהיה לנחש בסרט האנימציה המקורי, אך בקולה בלבד היא מצליחה להיות קרת-דם ומצמררת. את המלך לואי, האורנג-אוטנג שמולך על שאר הקופים, מדובב כריסטופר ווקן (Christopher Walken), מה שמביא לדמות טוויסט מיוחד ומשעשע, בנוסף לכמה הבדלים נוספים ומשמעותיים בין לואי המקורי ללואי של הסרט החדש.
בולט מכולם אידריס אלבה (Idris Elba) בתפקיד שיר-חאן הטיגריס. שחקן שהתפרסם תחילה בסדרה “הסמויה” ולאחר מכן בסדרת המשטרה הבריטית “לות’ר”, אלבה חלחל בהדרגה להכרה בקהל הקולנוע הבינלאומי, וביסס את עצמו כשחקן עם נוכחות אדירה, שמתבטאת בין השאר בקולו. הוא כבר דובב את רב-פקח בוגו ב”זוטרופוליס” השנה, שור סמכותי ומרשים ששם מכשולים מול גיבורת הסרט, אך בסופו של יום נותר אחד מה”טובים”.
תפקיד שיר-חאן כמעט הפוך לחלוטין. קולו הסמכותי והמאיים של אלבה משתלב באופן מושלם עם המראה המפלצתי של הטיגריס הזועם, שכל הופעה שלו על המסך גורמת לנו לפחד לשלומן של הדמויות האחרות, וזה בצדק רב. שיר-חאן אלים, ברוטאלי, רוצח מנוסה ולא בוחל באמצעים, והוא מבהיר את זה מהר ובקלות לסובבים אותו. מרגע ששומעים אותו פוצה את פיו, אנו יודעים שהוא מביא איתו רק מוות וייאוש. זהו אחד מתפקידי הנבל הראשונים של אלבה, והוא יורש ראוי לג’ורג’ סנדרס (George Sanders), שדובב את שיר-חאן בסרט האנימציה המקורי, גם אם השיר-חאן שלו שונה מהרבה מאד בחינות.
החוליה החלשה בסרט היא דווקא הגיבור, הילד מוגלי. ניל סתי (Neel Sethi) המשחק אותו חמוד, אך המשחק שלו מרגיש חלש ולא אמין. יתכן שזה קשור לעובדה שהוא משחק מול יצורים מונפשים, ולא מול אנשים בשר ודם, אך בסופו של דבר הוא מרגיש הרבה פחות חי ואמיתי מהחיות איתן הוא מסתובב. המשחק שלו בסרט נע בין מביך למעיק, והוא לא תמיד מצליח לשכנע רגשית. למרות זאת, המוטיבציות של הדמות שלו ברורות, ואנו כצופים עדיין מעוניינים לראות אותו מצליח להביס את שיר-חאן ולסייע לחבריו, החדשים והותיקים כאחד.
דומה למקורי, אבל שונה
בין אם זה בגלל מוגלי או בגלל מבנה הסיפור, “ספר הג’ונגל” לא מצליח לרגש יותר מדי. מה שהוא כן מצליח, זה להרשים. זהו סרט יפהפה שכדאי לראות ולו בשביל לחוות את החיות המוצלחות שמופיעות על המסך. מהרבה בחינות הוא קודר ובוגר יותר מהסרט המקורי, אך לא חסרות בו נקודות אור, ביניהן גם גרסאות מחודשות לכמה מהשירים המוצלחים של הסרט הישן.
כאשר החיות מתעמתות זו מול זו, המשקל והעצמה שלהן מורגשים במלואם, אך שאר הזמן הן נעימות, חברותיות וקלות להזדהות. זה כנראה לא יהיה סרט שירשם בדפי ההיסטוריה כמשהו גדול יותר מרימייק למקור, אבל בין אם גדלתם על המקורי לבין אם “ספר הג’ונגל” חדש לכם או לילדכם, זו חוויה מהנה ומומלצת לכל המשפחה.
עוקבים? כל החדשות מגאדג'טי
חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.
הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.