בשנת 2008 היה לקווין פייגי, נשיא אולפני מארוול, רעיון לאחד קבוצה של אנשים, בתקווה שהם יהפכו למשהו גדול יותר ויוכלו להילחם במלחמות שאנחנו מעולם לא יכולנו. והנה, עשור אחרי, אנחנו עומדים בפני מה שקווין פייגי בעצמו הגדיר כ”תחילת הסוף של היקום הקולנועי של מארוול כפי שאנחנו מכירים אותו היום”. “הנוקמים: מלחמת האינסוף”, אולי הסרט הכי מצופה בשנתיים האחרונות, סרט שההייפ שלו רק גדל מרגע לרגע ויתכן שהוא יהיה האירוע הקולנועי הגדול ביותר בעשור הנוכחי – או שמא?
העלילה
עלילת הסרט היא מאוד פשוטה, לפחות למי שעקב אחרי היקום הקולנועי הזה בעשור האחרון: ת’אנוס (אותו משחק ג’וש ברולין) הוא ישות מהכוכב טיטאן אשר מאמין שכדי להביא את היקום לאיזון מושלם יש לחסל חצי מהאוכלוסייה שבו. על מנת לעשות זאת, הוא צריך לרתום את כוחותיהן של שש אבני האינסוף שהספקנו להכיר במהלך הסרטים הקודמים: אבן הכוח, שנמצאת בכוכב זאנדר (שומרי הגלקסיה); אבן החלל, שנמצאת בידי לוקי (ת’ור: רגנרוק); אבן המציאות, שנמצאת אצל האספן (ת’ור: העולם האפל); אבן הזמן, השייכת לדוקטור סטריינג’ (דוקטור סטריינג’); אבן השכל, אשר עדיין חלק מויז’ן (הנוקמים: עידן אולטרון) ואבן הנשמה (שעוד לא נראתה ביקום הקולנועי של מארוול).
ת’אנוס, יחד עם ילדיו, אשר נקראים “המסדר האפל”, יוצא למסע להשיג לעצמו את כל האבנים על מנת להגשים את המטרה שבה הוא מאמין. מנגד עומדים הנוקמים – המגנים האימתניים ביותר של כדור הארץ, ושומרי הגלקסיה – המגנים של היקום (או לפחות ככה הם רוצים לחשוב). יותר מזה אתם לא צריכים לדעת, כי כל מילה נוספת תהיה ספויילר.
הנבל האולטימטיבי
הסרט לא מרגיש כמו סרט של הנוקמים. למעשה, נראה שהנוקמים הם החלק הפעוט שבו, משום שהסרט מתעסק בת’אנוס ובמסע שלו. זו כנראה הפעם הראשונה שאנחנו רואים ביקום הקולנועי של מארוול סרט שמתעסק בעיקר, אם לא רק – בנבל שלו.
ת’אנוס הוא נבל מורכב, או לפחות ככה ניסו להציג אותו. הוא נע המון פעמים על חבל דק, בין היכולת של הצופה לשנוא אותו, לבין להרגיש כלפיו אמפתיה, לבין להבין את המניעים שלו – וחוזר חלילה.
זה משהו שנעשה רק פעם אחת בהיסטוריה הקולנועית של מארוול – עם לוקי, אבל גם שם לקח להם ארבעה סרטים לבסס את זה, ולא בעוצמות שהורגשו כלפי ת’אנוס.
זו גם כנראה הפעם הראשונה ביקום הזה שאנחנו עדים לנבלים (ת’אנוס והמסדר האפל, שאגב, לא הוזכרו בשמותיהם לאורך כל הסרט) שנראה שמהווים איום משמעותי על הנוקמים. לפעמים זה אף הרגיש כאילו הנוקמים הם הבובות של ת’אנוס והוא יכול לעשות בהם כרצונו. אחרי שורה של נבלים לא מספקים, דבר שמארוול ידועה בו, סוף סוף קיבלנו את הנבל האולטימטיבי שחיכינו לו עשור.
כל הגיבורים על מסך אחד
אחד מהדברים הראשונים שניתן לשים לב אליו בסרט הוא הקאסט העצום שלו, מה שמקשה עליו לשים דגש על כל דמות ודמות. הסרט מתמודד עם הבעיה הזאת בצורה שלדעתי היא הטובה ביותר שהוא יכול להתמודד איתה, במקטעים של כ-15 דקות.
מכיוון שהסרט צריך לעבור מצוות לצוות, הוא פשוט מציג לנו את הצוותים ואיפה כל אחד מהם עומד כבר בתחילת הסרט, וכל רבע שעה אנחנו עוברים בין הסיפורים השונים, שלפעמים משתלבים ולפעמים מתרחשים במקביל.
הדרך הסיפורית הזו מנתקת אותנו לעתים מהעובדה שאנחנו נמצאים בסרט, ומרגישה לפעמים כמו פרקים של סדרה שיחד יוצרים חוויה קולנועית – ולא סרט.
ויכול להיות שפה בעצם מתחילה הבעיה של הסרט: מכיוון שהמקטעים הללו הם כל כך קצרים, אין זמן להרגיש משהו כלפי אף דמות שהיא לא ת’אנוס. אף אחת מהדמויות האחרות בסרט לא עברה איזה שהוא פיתוח דמות משמעותי, אלא בעיקר ראינו אינטראקציות בין דמויות: היו כאלו יותר טובות, שכנראה יעבדו גם כסרט באורך מלא (לדוגמה – גרוט, רוקט ות’ור) והיו כאלו פחות טובות, אבל יתכן כי פשוט לא שמו עליהן מספיק דגש (המפתיעה שבהן הייתה קפטן אמריקה, באקי והפנתר השחור).
מלבד זאת, אחד הדברים שהכי הפריעו במהלך הסרט היה ה-CGI. כאשר כמעט כל הסרט מורכב ממנו, ישנם רגעים בהם קשה שלא לשים לב למסכים ירוקים או בעיות כאלו ואחרות בדמויות שכולן מאנימציה ממוחשבת. אבל בסרט הזה האיזון הוא מה שחשוב, ולכן יש רגעים בהם היופי וכמות הפרטים שהושקעה מפעימה (למשל, המסדר האפל נראה מדהים להפליא) ומנגד ישנם רגעים בהם ישבתי וחשבתי לעצמי “הם באמת חושבים שזה נראה אמין?”, כשהגרוע שבהם הוא ת’אנוס.
בתקריבים ת’אנוס נראה כמעט מושלם ורואים את הבעות הפנים והתחושות שג’וש ברולין מעביר במשחק שלו, אך מצילומים שבהם רואים את כולו, הוא לפעמים נראה כל כך לא מציאותי שאולי כדאי שהאנשים במארוול יחשבו שוב על מה שעבר להם בראש כשהם החליטו להנפיש אותו ככה.
מאידך, את התלונות לגבי ה-CGI שמעתי בעיקר מאנשים שיצאו מהקרנת ה-IMAX, ודווקא אנשים שראו את הסרט באולם רגיל טענו שלא הרגישו באיזה שהוא פגם – לבחירתכם כיצד לראות את הסרט.
השורה התחתונה
אין ספק ש”הנוקמים: מלחמת האינסוף” הוא האירוע שלו חיכינו: סרט שמראה את היקום הקולנועי של מארוול במלוא תפארתו, יקום שהתחיל לפני כעשור והתפתח לכדי תופעה עולמית שכנראה תיחקק בספרי ההיסטוריה הקולנועית של האנושות.
ולמרות זאת, הוא מרגיש לרגעים כמו קצה הקרחון של מה שנוכל להסתכל עליו בעוד עשור בעיניים אחרות, כמו שהסתכלנו על איירון מן לפני עשור, ונראה שזו התחלה של תקופה חדשה ביקום הקולנועי של מארוול – ואולי אפילו בדרך שבה אנחנו מסתכלים על סרטי גיבורי-על.
עוקבים? כל החדשות מגאדג'טי
חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.
הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.