-פרסומת-

ונום (תמונה באדיבות פורום פילם)

ביקורת סרט: ונום – מה לעזאזל ראיתי?
| יום חמישי, 4 באוקטובר 2018, 17:00 | בידור ופנאי

לחברת הקומיקס מארוול (Marvel) יש הרבה מאוד דמויות. ואמנם הן מפוזרות בין ארבע חברות הפקה קולנועיות כרגע, עדיין אפשר לזהות את הדי אן איי שלהן בין האולפנים השונים – דמויות מורכבות אבל כיפיות, אלימות אבל קלילות. יש למשל את הדמויות המצחיקות, שמופיעות כמעט תמיד עם קריצה לקורא – דמויות כמו דדפול, ספיידרמן, ואפילו ונום (Venom), הסימביוט הרצחני…

…רגע, מה?

העלילה

אדי ברוק חי חיים מושלמים בסן פרנסיסקו. הוא מאורס לעורכת דין מצליחה, עובד במערכת עיתון נחשבת, הוא אחד העיתונאים החוקרים המוערכים ביותר בעיר, אם לא באמריקה, אם לא בעולם כולו, ומשחק אותו טום הארדי (Tom Hardy) המופלא. מה כבר יכול להשתבש?

מסתבר שמספיקה פעם אחת לדרוך על האצבעות של האדם הלא נכון, כדי שהכל יתמוטט. במקרה הזה האדם הלא נכון הוא המדען הדגול קרלטון דרייק, אותו משחק ריז אחמד (Riz Ahmed) מ”רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים“. בזמן קצר מאוד ברוק מאבד את הכל. אבל זה לא הספיק לאדי ברוק. לצערו הוא גם נחשף למחקר העיקרי של דרייק, מחקר שמערב ישויות טפיליות (למי קראת טפיל?) מהחלל החיצון המכונות סימביוטים. סימביוט אחד כזה החליט שאדי יהיה הפונדקאי שלו. לסימביוט הזה קוראים ונום, וונום מספק לאדי כוחות על. מנגד, רק דבר אחד מספק אותו – מאכל בשר אדם.

של מי הסימביוט הזה בכלל?

הנוסחה של ונום לא נוראית. אני בכוונה אומר “לא נוראית”, כי קשה לומר שהיא טובה. לקחת את אחד הנבלים האהובים של ספיידרמן ולהפוך אותו לאנטי-גיבור עם סרט משלו זה מהלך לא קל. ובכל זאת, יש כאן עם מה לעבוד. טום הארדי שהוא שחקן נפלא, ונום שהוא מפלצת אימתנית שנראית מעולה על המסך, והקונפליקט שבין שניהם. אבל קונפליקט כזה לא בהכרח יכול להחזיק סרט לבד, לפחות לא סרט גיבורי על מסורתי, וכאן “ונום” מתחיל להסתבך בתוך עצמו.

כי סרט גיבורי על מסורתי צריך נבל. ואם ונום, שהוא אחד הנבלים האיומים ביותר של ספיידרמן, הוא הגיבור פתאום, אז צריך נבל הרבה יותר גרוע. הנה לפניכם מדען שכולם מעריצים, אבל בעצם הוא עורך ניסויים מפלצתיים בבני אדם. כולם גם קצת יודעים את זה, אבל משום מה עדיין מעריצים אותו. איכשהו זה כמעט עובד. בסרט. סרט קומיקס. בוא נזרום.

אבל זה נשמע מאוד, מאוד אפל. זוכרים כמה בזו ל”באטמן נגד סופרמן“? זוכרים את הכישלון הקופתי של “ליגת הצדק“? סוני (Sony), שעומדת מאחורי “ונום”, לא יכולה לקחת את הסיכון הזה! אז בואו נוסיף לסרט קצת הומור. זה עובד למארוול כל הזמן הרי, ועבד נפלא ל”דדפול”. אז בואו נהפוך את ונום לסוג של דדפול! הוא אלים מאוד, רצחני לחלוטין, אבל הקהל יחבב אותו כי הוא לוחש לאדי באוזן דברים מצחיקים. ואם תיכנסו לו לפה בלי מאבק הוא יודה לכם.

אוקיי, זה מתקדם יפה, אבל רגע – “דדפול” זה סרט למבוגרים בלבד! נכון, ונום הוא טיפוס מאוד אלים, אבל אי אפשר ככה לוותר על דמוגרפיות צעירות. זה הרי סרט ביקום של ספיידרמן, זה צריך להיות לכל המשפחה! אז נעשה את הסרט PG-13, מה שאומר שיש אלימות אבל אין דם, שמותר לומר פעם אחת בלבד “פאק” במהלך כל הסרט, ושלא יכול להיות עירום מלא.

אז אנחנו מקבלים סרט מאוד אלים, כזה שלא הייתי מראה לרוב הילדים, אבל בכל זאת הוא מוגדר PG-13. כי אנחנו רואים את ונום מרסק את הגוף של האויבים שלו ואפילו אוכל אנשים, אבל כל זה קורה בלי דם ולפעמים מחוץ לפריים, אז זה בסדר. והוא גם מנסה להיות מצחיק, אבל הוא גם סיפור מקור של “גיבור” על, עם נבל לא מעניין בכלל שצריך להביס.

מונח נפוץ בהוליווד הוא “סרט שנעשה על ידי ועדה” – וזה לא מונח מחמיא. הכוונה היא שמאחורי יצירת הסרט היו עשרות החלטות שהיו חיצוניות לו, החלטות שנעשו כדי לרצות צופים או סקרים או מפיקים או משקיעים מסוימים, בצורה שמתערבת יותר מדי בתהליך האומנותי. “ונום” מרגיש בבירור כסרט כזה, כי הוא לא מצליח להחליט מה הוא בשום שלב.

ונום (תמונה באדיבות פורום פילם)

ונום (תמונה באדיבות פורום פילם)

כל הסיפורים שיכלו להיות ולא היו

מה שאולי הכי פוגע ב”ונום” זה שהוא שוב סיפור מקור. הבעיה עם סיפורי מקור היא שלעתים קרובות החלק המעניין של הסיפור מתחיל בסוף – במהלך כל הסרט אנחנו רואים את הגיבור מקבל על עצמו את תפקיד הגיבור, בהדרגה, ורק בסופו הוא הופך לגיבור. וזה פשוט משעמם. זו גם מסורת מוזרה, כי אם ניזכר בסרטי הקומיקס הגדולים הראשונים, כמו “באטמן” מ-1989 ו”סופרמן” מ-1978, הם לא היו סרטי מקור. סיפורי המקור סופרו בהם בקצרה, אבל קיבלנו גיבורים מבושלים היטב.

אז למה לעשות סרט מקור לונום, אנטי-גיבור שנראה מצוין ופשוט מוכר את עצמו? לא צריך לשכנע את הקהל שהוא מגניב, ולהסביר מה הוא מאפשר במהלך הסרט בקלות רבה, בלי להראות את אדי ברוק שלפני הסימביוט. סיפור מקור הוא לא תמיד רעיון רע, אבל הוא בדרך כלל לא רעיון טוב – וכאן הוא רעיון נוראי שגורם לסרט סתם להיסחב. הסרט שאנחנו באמת רוצים לראות זה הסרט הבא אחרי “ונום”, אלא שאם הסרט הזה יכשל לא יהיה סרט המשך. סוני פשוט ירתה לעצמה ברגל.

איזה סרט כן היינו רוצים לראות? הנה כמה אפשרויות:

אפשרות א – ספיידרמן מת. חכו עם העצבים, זה משהו שכבר קרה בקומיקס ולא פעם. בהתחשב בזה שספיידרמן של טום הולנד לא מופייע בשום צורה בסרט, אפשר להניח שכל זה מתרחש ביקום מקביל, אז למה לא ללכת עם זה? ספיידרמן מת, וכולם חושבים שונום הרג אותו. אלא שלמרות כל הנסיונות של ונום להרוג את איש העכביש בעבר, זה לא היה הוא. אדי ברוק רוצה לדעת מי מפליל אותו, ומי הרג את פיטר פרקר. ונום, הסימביוט, רוצה לדעת מי גנב לו את ההריגה. בין שניהם יש קונפליקט ישן נושן, בזמן שהם חוקרים את הרצח העל-טבעי הזה.

אפשרות ב – אדי ברוק מוצא שיטה לרסן את ונום חלקית. בפרץ של חרטה הוא רוצה לכפר על כל הנזק והאלימות להם גרם במשך שנים בתור נבל-העל, אבל קשה לו. קשה כי ונום ממשיך להתנגד, וקשה כי אף אחד לא מאמין לו ולא סומך עליו. אתם הייתם סומכים? נראה שזה אינסטינקט לא בריא בכלל.

אפשרות ג – אדי מנסה פשוט לחיות את חייו הבודדים בסן פרנסיסקו. הוא לא יכול לקיים מערכות יחסים נורמליות מאף סוג, לא רומנטיות ולא חבריות. שום מערכת יחסים לטווח רחוק לא עובדת בגלל ונום. לכן לאדי יש חבר אחד בלבד – הסימביוט. והאמת? הסימביוט גם מחבב את אדי, בדרכו החיזרית המעוותת. עכשיו הם צריכים להבין איך הם מתקיימים ביחד בשלום, ואפילו מפיקים מזה מידה של הנאה. אולי האפשרות הזאת תשמע לכם הכי מוגזמת ולא סבירה, אבל דווקא ממנה תמצאו הכי הרבה בסרט – ואלה כנראה החלקים הכי טובים שבו.

ונום (תמונה באדיבות פורום פילם)

ונום (תמונה באדיבות פורום פילם)

אלה שלוש אפשרויות שנשלפו ברגע מהכובע. אינני רוצה לזלזל בכותבי הסרט, ואין לי שום של ספק שעם הניסיון שלהם ועם הזמן הרב שהיה להם לעבוד על הסיפור, הם יכלו לחשוב על עוד עשרות רעיונות טובים הרבה יותר, וליישם אותם. אבל נדמה שידיהם היו קשורות, כי הסרט הזה ניסה לספק יותר מדי אנשים בו זמנים. התוצאה היא סרט שבטוח יספק מישהו, אבל ספק אם קהל מספיק גדול.

בשורה התחתונה – מה יש כאן בעצם?

ונום הוא קדרה ששפכו לתוכה שלושה סרטים שונים, ולא ערבבו אותם היטב. זה סרט מקור של (אנטי) גיבור על, זו קומדיה שחורה על לוזר שחי עם טפיל חייזרי בתוכו, וזה סרט פעולה אלים במיוחד. שלושת הפנים האלה נאבקים זה בזה כמו שאדי נאבק בונום על השליטה בגוף המשותף שלהם, וחלק מהם אפילו עשויים היטב.

כשהסרט מנסה להיות מצחיק, הוא באמת מצחיק. ובחלק הוא פשוט מביך. כשהוא מנסה להיות אלים, הוא מאוד מאוד אלים – אבל הוא לא פה ולא שם, כי הוא אלים מדי למי שלא אוהב אלימות קולנועית, ולא אלים מספיק למי שכן. וכשהוא מנסה להיות סיפור מקור דרמטי קלאסי, עם גיבור ונבל מנוגדים, הוא פשוט משעמם.

המרכיבים שכן עובדים הופכים את “ונום” לסרט שעובר מסך. אפשר לצפות בו בלי להתייאש, והאורך השפוי (שעה ו-52 דקות) גם עוזר מאוד. יהיו גם אנשים בוודאות, ש”ונום” יהיה הסרט האהוב עליהם השנה. כי בטוח הוא ידבר אל מישהו באופן אישי, יש לו מספיק שרידים של נשמה כדי לעשות את זה. אבל הוא לא סרט טוב, הוא לא עושה צדק לונום, לאדי ברוק או לטום הארדי, וכרגע קשה להאמין שנראה סרט המשך. שזה חבל, כי דווקא זה יהיה כנראה הסרט ש”ונום” צריך היה להיות.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות