-פרסומת-

מתוך "מוגלי, אגדת הג'ונגל" (תמונה באדיבות נטפליקס)

ביקורת סרט: מוגלי, אגדת הג’ונגל – ניסיון חיוור לחדש סיפור ישן
| יום שלישי, 4 בדצמבר 2018, 17:40 | בידור ופנאי

לא צריך להיות מבין גדול בתעשיית הקולנוע כדי לדעת שלא הולכים נגד דיסני (Disney) ראש בראש, במיוחד לא במגרש הביתי שלה. חברת האחים וורנר (Warner Bros) הכריזה על הכוונה להפיק גרסה משלה ל”ספר הג’ונגל” של רודיארד קיפלינג עוד בשנת 2012. ב-2013, שנה לאחר מכן, דיסני הכריזה שהיא מחדשת את סרט האנימציה שלה בגרסה מצולמת – ולפתע וורנר מצאה את עצמה בבעיה.

לאחר ג’אגלינג של תסריטים ובמאים, הוחלט לבסוף שהסרט יבוים על ידי אנדי סרקיס (Andy Serkis), שמוכר בעיקר בתפקיד גולום מ”שר הטבעות” ובתפקיד הקוף סיזר מטרילוגיית “כוכב הקופים” החדשה. המומחיות שלו במו-קאפ (Motion Capture) הפכה אותו למועמד טבעי לתפקיד, וחיש מהר הוא התחיל לעבוד על הסרט עם קאסט מרשים למדי, הכלל גם את בנדיקט קאמברבאטץ’ (Benedict Cumberbatch), כריסטיאן בייל (Christian Bale) וקייט בלאנשט (Cate Blanchett).

כדי להבדיל אותו מהתחרות, הסרט נקרא “מוגלי: אגדת הג’ונגל” (Mowgli: Legend of the Jungle), או “מוגלי” בקיצור. אבוי, בגלל קשיים בהפקה ובגלל “ספר הג’ונגל” של דיסני, נדחה הסרט מאוקטובר 2016 לדצמבר 2018. וורנר מכרה את זכויות ההפצה שלו לנטפליקס (Netflix), סימן לא מעודד בהתחשב במקרים דומים מ-2018, וכעת אנחנו, הצופים בבית, יכולים לראות סרט קולנוע גרנדיוזי בסלון ביתינו. אבל האם יש מה לראות?

העלילה

הטיגריס האימתני שירחאן לא מכבד את חוקי הג’ונגל – שוב ושוב, באופן עקבי, הוא תוקף את הפרות של בני האדם, ולפעמים אפילו את בני האדם עצמם. זה מושך תשומת לב לא רצויה, ומסכן את חיי כל החיות. לאחר שהוא טרף זוג הורים, הוא עזב את האזור לפני שציידים יבואו לנקום בו – ולא הספיק לחסל גם את התינוק שלהם. חסר אונים לחלוטין, התינוק נאסף על ידי הפנתר באגירה. באגירה לקח אותו למשפחת זאבים איתה הוא ביחסים טובים, והזאבים החליטו לאמץ את גור האדם.

שנים מספר לאחר מכן, גור האדם גדל להיות ילד בשם מוגלי. ככל שהוא גדל והתבגר, מוגלי הבין יותר ויותר שהוא זאב מוזר – זאב שלא דומה בכלל לשאר הזאבים. בין טקס בגרות שכולל ריצה על ארבע רגליים לבין החזרה של שירחאן צמא הדם לאזור, מוגלי נאלץ להתמודד עם אמת פשוטה ולא נעימה – יכול להיות שאין לו מקום בין החיות. מצד שני, הוא לא באמת יכול לחיות עם בני האדם. בשבילם הוא ילד פרא.

שונה לטוב ו(בעיקר) לרע

זה פשוט לא פייר. אי אפשר להשוות הכל לדיסני כל הזמן! אבל, אבוי, אי אפשר שלא – ובין הרימייקים של “ספר הג’ונגל” ו”מלך האריות“, נוצר סטנדרט ברור כיצד צריכות להיראות חיות פרא מציאותיות שנוצרו בגרפיקה ממוחשבת. וזה סטנדרט ש”מוגלי” לא עומד בו בכלל – והבעיה היא שהוא כן מנסה.

בתור אמן מו-קאפ, הטכנולוגיה שלוכדת פנים ותנועות גוף ומתרגמת אותן לדמות דיגיטלית, אנדי סרקיס ניגש לסרט בגישה שונה מזו של דיסני ושל ג’ון פאברו המביים את הרימייקים המדוברים. פאברו יוצר דימויים מציאותיים למראה, חיות בר שנראות ממש אמיתיות – כאילו שאפשר לגעת בהן, להרגיש את הפרווה שלהן, ומלבד הבעות הפנים האנושיות שלהן מבנה הגוף שלהן מציאותי לחלוטין. החיות של סרקיס, לעומת זאת, בעלות הבעות פנים מוגזמות. לא בהכרח אנושיות, אבל גם לא חייתיות – מעין הכלאה קריקטוריסטית בין אחד לשני.

זה לא חדש, רואים חיות כאלה לעתים קרובות – באנימציה. בין אם זה “מלך האריות” המקורי, “מדגסקר” או “עידן הקרח”, חיות בסרטים האלה הן קריקטורות של תכונות אנושיות. לכן בגרסה של סרקיס, כשבאלו הדוב מדבר הלסת שלו זזה קצת עקום כי הוא זקן ואולי טיפה שיכור, לפיתון קא יש שפה עליונה עבה ונשית, נראית כמעט כאילו מילאו אותה בבוטוקס, ולטבקי התן יש חיוך מלא שיניים שגדול יותר משאר הראש שלו, כדי להדגיש את רשעותו ודלות האופי שלו בתור העוזר המזוויע של שירחאן. הכל טוב ויפה, אלא שזה לא בדיוק סרט אנימציה.

באלו ובאגירה מתוך "מוגלי, אגדת הג'ונגל" (תמונה באדיבות נטפליקס)

באלו ובאגירה מתוך “מוגלי, אגדת הג’ונגל” (תמונה באדיבות נטפליקס)

בדומה ל”ספר הג’ונגל” החדש, גם “מוגלי” מנסה מאוד להראות כמו סרט לייב-אקשן, סרט מצולם. מוגלי עצמו לא מרונדר במחשב, אלא משוחק על ידי שחקן אמיתי בשם רוהאן צ’אנד (Rohan Chand), נער שמפגין משחק מוגזם בצורה מיותרת. ישנו גם כפר שלם של בני אדם אמיתיים לחלוטין, וגם הג’ונגל אמיתי למראה, למרות שרובו כנראה נוצר בהדמיה ממוחשבת. כמו פאברו ודיסני, גם סרקיס מנסה למכור לנו חוויה מציאותית – אבל בגלל ההנפשות המוזרות של החיות, אנחנו לא קונים.

יש הרבה עיצובי דמויות מעניינים בסרט. חלקם נראים מצוין, כמו בוט, גור הזאבים הלבקן שממש רוצה לשחק עם מוגלי, אבל כולם היו מרוויחים יותר מלהיות דמויות אנימציה מלאות, ולא דמויות שמנסות לכאורה להיות חיות אמיתיות. אחת הדוגמאות הבולטות היא של האת’י, מנהיג הפילים בג’ונגל. האת’י מוצג כישות מכושפת כמעט, פיל עצום שמכוסה כולו בטחב ירוק. זה מקנה לו מראה של פסל אליל, וכך החיות הקטנות מסתכלות על הפילים בג’ונגל – כיצורים אלוהיים ונשגבים מהם.

אלא שהוא עדיין פיל, ובאגירה עדיין פנתר. בעוד שבאנימציה היה אפשר ללכת עם הדימוי הזה רחוק עוד יותר, בפועל אנחנו מקבלים פיל שמכוסה בטחב – זה מגניב, זה דימוי מעניין, אבל זה גם מתפספס קצת כי הדימוי לא מתכתב עם שאר הסרט, שפחות מיסטי משמעותית. וזה לא כל מה שמתפספס בסרט.

מתוך "מוגלי, אגדת הג'ונגל" (תמונה באדיבות נטפליקס)

מתוך “מוגלי, אגדת הג’ונגל” (תמונה באדיבות נטפליקס)

אמירה שמתפספסת

הפספוס הכי גדול של “מוגלי: אגדת הג’ונגל” הוא המחסור באמירה. יש ניסיון, וניסיון מעניין, אבל כמו שכל אמן ואמנית יודעים – כשהדבר הכי טוב שאפשר לומר על היצירה שלך זה שהיא “מעניינת”, כנראה שנכשלת.

“ספר הג’ונגל” הוא סיפור מאוד בעייתי, ותמיד היה. סיפוריו של רודיארד קיפלינג מצוינים, ומציגים משלים נהדרים להתנהגות אנושית דרך בעלי חיים – אבל הם גם ספוגים בקולוניאליזם שבתקופתו קיפלינג חי – תקופה בה האנגלים הגיעו להודו ה”פראית” כדי “לאלף” אותה, ולהפוך אותה לחלק מהעולם המערבי ה”מתורבת”. אנשי דיסני הצליחו להתחמק מזה לחלוטין, בעזרת סיפור שמתמקד אך ורק בג’ונגל, ומתחמק מעולם בני האדם. אבל למה טובה עוד גרסה כמו של דיסני, אם כבר יש גרסה של דיסני? אם עושים עיבוד חדש ומקורי ל”ספר הג’ונגל”, כדאי גם לחדש במסר, באמירה. להתאים את הסיפור למאה ה-21.

ובכן, נראה שסרקיס ושות’ הבינו את זה – אבל לא ממש הבינו מה לעשות עם זה. חלק לא מבוטל מהסרט עוסק בכפר בני האדם הקרוב – כפר הודי שחי בהרמוניה מסוימת עם הג’ונגל, הרמוניה שמופרת בשתי דרכים – מצד אחד, שירחאן מפר אותה בכך שהוא צד את הבקר של בני האדם, ולפעמים אפילו את בני האדם עצמם, ומצד שני מוגלי עצמו מפר אותה פשוט בשל היותו גור אדם שחי בג’ונגל, ומחפש את המקום שלו בעולם. עד כאן זה מעניין.

מתוך "מוגלי, אגדת הג'ונגל" (תמונה באדיבות נטפליקס)

מתוך “מוגלי, אגדת הג’ונגל” (תמונה באדיבות נטפליקס)

זה מתחיל להיות מאוס כאשר הפתרון היידי של אנשי הכפר לבעיית שירחאן הוא לזמן צייד אנגלי שיפתור אותם מהטיגריס הזדוני. מצד שני, הצייד מצטייר גם הוא כדמות מרשעת – אדם שצד חיות להנאתו בלבד. מרשעת וחסרת אונים. אז מה האמירה האמיתי כאן? שכל האנשים חסרי אונים מול הג’ונגל, חוץ ממוגלי שגדל בו? האם האמירה היא שהצייד האנגלי הלבן לא יכול לפתור את צרותיהם של ההודים? למה ההודים קראו לו מלכתחילה, במקום לנסות לטפל בטיגריס בעצמם? סרט, מה אתה מנסה לומר? דבר ברור, לא הבנתי כלום!

כמו כן, לצייד קוראים ג’ון לוקווד – דמות שלא קיימת בספר, אבל שם שמופיע בסרט בקונטקסט אחר לחלוטין. ג’ון לוקווד הוא שמו של המאייר של ההוצאה המקורית של “ספר הג’ונגל”, שהיה גם אביו של רודיארד קיפלינג. ומה האמירה בזה, בעצם? האם הפקת “מוגלי” רצתה לעקוץ את קיפלינג הקולוניאליסט בעקיפין, בלי להכניס את השם הברור מדי שלו לסרט? או שסתם ג’ון לוקווד נראה להם כמו שם מתאים בלי קשר לכלום? ומה בכלל אנחנו יודעים על הצייד הזה, שנחמד מאוד למוגלי ומרושע כלפי חיות היער?

לוקווד מגיע כנבל אלטרנטיבי, יותר מתוחכם, עגול ועמוק משירחאן – אבל בסוף גם שירחאן וגם לוקווד נבלעים אחד בצל של השני, ומנטרלים זה את זה במקום להעצים את החוויה של הצופה.

מתוך "מוגלי, אגדת הג'ונגל" (תמונה באדיבות נטפליקס)

מתוך “מוגלי, אגדת הג’ונגל” (תמונה באדיבות נטפליקס)

בשורה התחתונה

נראה שהייתה כוונה ליצור מורכבות בסרט, לספר משהו שונה, חדש ומעניין – אבל “מורכב” הפך ל”מבלבל” והדבר היחיד בסרט ש”מעניין” הם הרעיונות השונים שהוא מציף, חלקם סותרים לחלוטין. הם מעניינים בפני עצמם, אבל לא מתגבשים למחשבה ברורה או למסר קוהרנטי.

החלק המוצלח באמת ב”מוגלי: אגדת הג’ונגל” מתרחש בכפר האנושי. הוא גם עשוי טוב, וגם שונה מספיק מגרסת דיסני הלעוסה כדי שנוכל לומר שבאמת ראינו כאן משהו חדש. לא בשונה מסיפורי מקור של גיבורי על, גם את הסיפור של מוגלי אנחנו מכירים על בוריו, ואף טוב פי כמה – אין צורך להקדיש מחצית מהסרט כדי להכיר לנו את מוגלי, כאשר אפשר היה להשקיע עד עשר דקות לכל היותר להצגה של כל הנפשות הפועלות, ולשים אותנו ישר בקונפליקט בין מוגלי לבין לוקווד הצייד – היינו מקבלים סרט מקורי, ורווי במסרים ורעיונות ששווה לחשוב עליהם. לוקווד הוא נבל הרבה יותר מוצלח משירחאן, בהתחשב בכמות הגרסאות של שירחאן שכבר ראינו.

אם יש משהו אחד ללמוד מ”מוגלי”, זה שאי אפשר להיות חצי אמיץ. או שעושים גרסה ונילית וסתמית של “ספר הג’ונגל” שתהייה יפה ומרשימה, או שעושים גרסה ששוברת לחלוטין את הכלים. בשני המקרים, אם עושים את זה נכון, נקבל סרט מהנה לצפיה לכל הפחות, ובמקרה הטוב גם מעורר מחשבה ורגש. אבל כשלא בוחרים ונתקעים באמצע, בין אמיץ ומקורי לבין לעוס וממוחזר, אנחנו מסיימים את הסרט בגירוד פדחת ושאלה אחת ויחידה תלויה באוויר – “מה ראיתי עכשיו, ולמה?”. אל חשש, השאלה לא תהייה תלויה באוויר זמן רב – ברגע שמשהו יסיח את דעתכם אתם פשוט תשכחו שראיתם את הסרט מלכתחילה.

מוגלי: אגדת הג’ונגל יגיע לנטפליקס ביום שישי, ה-7 בדצמבר.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
קריאה נוספת
עוד על הכותב
author-image
בוריס אוליאנסקי
מבקר קולנוע, צרכן מדיה מכל הסוגים ומעורב במשחקי תפקידים רוב חייו, שולחניים וממוחשבים. שותף להנחיית הפודקאסט Games of Future Past, המבקר משחקים חדשים לצד ישנים, ומשווה ביניהם.
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות