מתוך Nightflyers (צילום: 2018 Syfy Media, LLC, תמונה באדיבות נטפליקס)

ביקורת סדרה: Nightflyers – פאוזה דרמטית באורך של סדרה שלמה
| יום רביעי, 12 בדצמבר 2018, 19:00 | בידור ופנאי

כולם רוצים לחלוב את הפרה שנקראית ג'ורג' ר. ר. מרטין (George R. R. Martin), הסופר מאחורי סדרת הטלוויזיה המצליחה "משחקי הכס". לשמחתם של מפיקים רבים, לסופר יש עוד לא מעט ספרים ועולמות לשאוב מהם השראה, והוא שמח מאוד גם לקדם אותם. אבל כמו תמיד, כשהדבר הכי גדול מאחורי פרויקט הוא שם של סופר, יש גם סיבה לחשדנות.

"נייטפליירס" (Nightflyers) היא סדרת טלוויזיה המבוססת על ספר בעל אותו השם – ספר אימה בחלל. בראיונות סביב הסדרה ג'ורג' מרטין מספר שבשנות השבעים הוא קרא מאמר שטען שמדע בדיוני ואימה הם שני ז'אנרים שלא יכולים לעבוד ביחד. מרטין לקח את האתגר ברצינות וכתב את "נייטפליירס" בתגובה. היום, קרוב ל-50 שנים אחרי, כמה מכותרי האימה המפורסמים והמצליחים ביותר התרחשו בחלל, ביניהם "סיוט בקצה האופק", וכמובן סדרת "הנוסע השמיני". בלי שום דבר מיוחד להוכיח, האם עדיין מצדיק הסיפור תרגום מהדף אל המסך? אלה מחשבותינו על שלושה הפרקים הראשונים של הסדרה.

העלילה

בעתיד הלא רחוק, החיים על כדור הארץ מתקרבים לקיצם. לאחר שחרשנו, שאבנו וחיסלנו את רוב המשאבים, הולך וקרב היום בו הכוכב הכחול לא יוכל לתמוך בחיים אנושיים יותר. כל מדעני העולם מחפשים את הפתרון לצרה, אך הולכת וגוברת ההבנה שפתרון לא ימצא. אוון מאקן (Eoin Macken) משחק את דוקטור קארל דברנין, מדען שמחפש את הפתרון למעלה – בכוכבים.

דברנין מאמין שהוולקרין, גזע חיזרים שהאנושות מודעת אליו אך עדיין לא הצליחה ליצור איתו קשר, יכולים לעזור. הוא בטוח שלהם יהיו תשובות ופתרונות שיצילו את האנושות מהחורבן העצמי שהבאנו על עצמינו. הבעיה המרכזית היא שכל ניסיון ליצור קשר עם הוולקרין כשל עד עכשיו, בשל מחסומי שפה ובגלל שאין לאנושות שום ידע על המיקום המדויק שלהם. גם לזה דברנין מאמין שהוא מצא את הפתרון.

דברנין זיהה גוף חללי שמתנהג בצורה חשודה, עושה פניות ללא שום הסבר פיזיקלי. הוא סבור שהגוף הוא כלי טיס של הוולקרין, שנמצא מספיק קרוב כדי ליצור איתו קשר – בתנאי שאפשר יהיה להתקרב אליו. למזלו, הוא מוצא קברניט של ספינת חלל שמאמין במטרה שלו – קפטן רוי אריס של ה"נייטפלייר", אותו משחק דייוויד אג'לה (David Ajala) מ"סופרגירל". דברנין עולה על הנייטפלייר עם צוות מדעי מגוון, שכולל את המפתח למסע כולו – טלפט צעיר בשם ת'ייל, שיצטרך לתקשר עם הוולקרין במחשבות ורגשות, כיוון שתקשורת מילולית לא צלחה מעולם.

אלא שטלפטים ידועים כלא יציבים רגשית, ונוטים להיות מסוכנים לסביבה שלהם. צוות הנייטפלייר מוחה בתוקף על הנוכחות של ת'ייל, והמסע מתחיל ברגל שמאל בלשון המעטה. במקביל, סדרה של תקלות מסתוריות וחוויות על-חושיות לא מוסברות גורמות לכולם להיות מתוחים ולחוצים עוד יותר, לחפש עוד ועוד אשמים, ולדרדר את המסע עוד ועוד בהדרגה.

חומר גלם לסיפור טוב

על הנייר, ל"נייטפליירס" יש הרבה חומר טוב לעבוד איתו. הפרק הראשון מתחיל בלהראות לנו שלב די מאוחר במסע, שמבהיר לנו מיד שדברים איומים הולכים לקרות – ואז חוזר להתחלה של הסיפור, ומציג לנו גם פלשאבקים מוקדמים יותר. זה נעשה בטעם טוב ובצורה מעניינת, מסוג הספוילרים שהסדרה עושה לעצמה כדי לבנות עוד מתח. אנחנו פוגשים ומכירים את הדמויות, בידיעה שבעתיד הלא רחוק גורלן יהיה מזעזע.

אנחנו נחשפים בהדרגה לצוות הספינה ולצוות של דברנין, שביניהם יש מתיחות. ישנה הפסיכיאטרית שאחראית לשמור על ת'ייל, הטלפאט, רגוע ובטוח לסביבה שלו – מישהי שבבירור יש לה עבר מורכב עם דברנין הנשוי. ישנה מומחית המחשבים השקטה והמסתורית, ישנו צמד מאבטחים חשדניים שאוהבים לקחת יוזמה בלי להתייעץ עם הקפטן, ישנו הקפטן המסתורי שמופיע תמיד אך ורק בהולוגרמות, הביולוג הפסימיסטי שמאמין שהוולקרין יחסלו את האנושות במקום לעזור לה, אבל בא אל המסע כי כביולוג הוא ממש רוצה לראות חיזר, ועוד מספר דמויות מצוינות.

בדרך כלל סיפור עם כל כך הרבה דמויות מורכבות הוא סיפור שכותב את עצמו, ועבודת הסופר או התסריטאי היא לסדר את הפעולות בצורה ברורה ומעניינת לצופה. "נייטפליירס" לא חוטאת בזה – היא מצליחה לחשוף דברים בסדר הנכון, לבנות את הדמויות בהדרגה ולגרום לנו להתעניין עוד ועוד במתרחש. השחקנים בסדרה אמנם לא מוכרים יחסית, אבל רובם מצוינים, וגם אלה שלא מצוינים לפחות טובים מספיק, ולא צורמים בשום צורה. זה אפילו מוסיף עניין, כי שחקנים מוכרים מדי מציגים דפוסי משחק צפויים לעתים קרובות – כאן אנחנו לא יודעים למה לצפות, וזה בונה מתח נהדר.

מתוך Nightflyers (צילום: 2018 Syfy Media, LLC, תמונה באדיבות נטפליקס)

מתוך Nightflyers (צילום: 2018 Syfy Media, LLC, תמונה באדיבות נטפליקס)

הסתקרנתם? גם אני. עד עכשיו "נייטפליירס" נשמעת כמו סדרה מצוינת, ואכן הפרק הראשון משאיר המון טעם לעוד. ואז, כשתמשיכו, תגלו שהטיזינג הזה ממשיך, ונהייה בלתי נסבל.

לא מצדיקה את האורך שלה

ל"נייטפליירס" יש בעיה רצינית מאוד של קצב. הנה דרך אחת להסתכל על זה: אורך העונה כולה הוא עשרה פרקים, בדומה לעונה של "משחקי הכס", או המיני סדרה "הטרור" מתחילת השנה. אלא שהספר הקצר ביותר בסדרת "שיר של אש ושל קרח" עליו מבוססת "משחקי הכס" הוא מעל 800 עמודים באורכו, והספר "הטרור" מתקרב לאותו אורך. "הטרור" הוא מקור טוב להשוואה, כיוון שגם הוא מספר סיפור אימה על אנשים שלכודים יחד על ספינה – רק לא בחלל. מה אורכו של הספר "נייטפליירס", אתם שואלים? כ-300 עמודים.

כמובן שזו השוואה לא הוגנת. הרי גם "מי מתגורר בבית היל" המופתית מבוססת על ספר קצר עוד יותר, וגם היא אורכת עשרה פרקים, אבל המציאות מוכיחה שבמקרה הזה ההשוואה נכונה. בבירור נעשה עיבוי לסיפור ולדמויות לצורך העיבוד הטלוויזיוני, ולמרות זאת עדיין אין הצדקה לעשרה פרקים שלמים. קשה מאוד להתנער מהתחושה שיוצרי הסדרה מושכים עוד ועוד זמן. הבעיה הבולטת ביותר היא שהגיבורים לוקים בטפשת רצינית רק כדי שהסדרה לא תתקדם.

בשורה התחתונה

חוויית הצפיה ב"נייטפליירס" מאוד מבלבלת. במהלך הפרק הראשון הרגשתי שאני צופה במשהו מעולה. בפרק השני ראיתי ששום דבר לא באמת השתנה מהפרק הראשון. בפרק השלישי הסדרה דיווחה לי שבפרק הרביעי העלילה עומדת להתקדם – אבל אני כבר לא אגיע אל הפרק הרביעי כנראה, כי אין לי סבלנות לצפות בעוד שלושה פרקים שהם בעצם מתיחה של פרק אחד בודד. חבל, הפוטנציאל שבסדרה עצום, ולא חסרות החלטות בימוי וכתיבה מצוינות בה – אבל המסגרת האנאלית של עשרה פרקים לא עובדת לסדרה הזאת, וזה משהו שצריך היה לשים אליו לב בזמן.

הסדרה משודרת בימים אלו בערוץ Syfy האמריקאי ותגיע בהמשך גם לנטפליקס.

במאגר הקופונים שלנו כבר ביקרתם?
סמארטפונים וגאדג'טים במחירים נוחים ובמשלוח ישיר עד הבית
לחצו כאן
תגובות לכתבה
גאדג'טי | Gadgety
ניווט באתר
קטגוריות
גאדג'טי
חיפוש כתבות