ההמתנה לסרט המשך לאווטאר מ-2009 היא בין הארוכות שהיו לנו בעולם הקולנוע, כאשר עוד בשנת 2010, לאחר שהתבררה ההצלחה הגדולה של הסרט הראשון, אישר הבמאי והיוצר ג’יימס קמרון כי יפתח סרטים נוספים בסדרה.
לאחר ציפיה ארוכה, ודחייה של כ-8 שנים מהמועד המקורי בו תוכנן, מגיע כעת “אווטאר: דרכם של המים” (Avatar: The Way of Water) לבתי הקולנוע בישראל ובעולם, בניסיון לשחזר את ההצלחה חסרת התקדים של קודמו.
“אווטאר” הוא עדיין הסרט המכניס בכל הזמנים, זאת למרות שלזמן חטוף הצליחו מארוול ודיסני למקם עצמן בראש הטבלה עם “הנוקמים: סוף המשחק”. הוצאה מחדש של שני הסרטים שהובילו את הרשימה איפשרה לקמרון לחזור לראש, עם הכנסות של כ-2.92 מיליארד דולר ל”אווטאר” מול כ-2.8 מיליארד ל”סוף המשחק”. הבמאי המצליח אמון גם על הסרט השלישי ברשימה – “טיטאניק” מ-2007.
לדיסני זה פחות משנה, שכן היא לוקחת חלק בהפצת הסרטים בסדרת אווטאר (את הראשון תוכלו גם למצוא בשירות דיסני+) מאז רכשה את אולפני (פוקס) המאה ה-20.
העלילה: אווטאר – דרכם של המים
הסרט השני בסדרה מגיע כהמשך ישיר לראשון, אם כי כמו במציאות, גם בעולם של פנדורה עבר לא מעט זמן. לאחר אירועי הסרט הראשון, ג’ייק סאלי (סם וורת’ינגטון), שהפך לבן הנאבי, ונייטירי (זואי סלדניה) מקימים יחד משפחה לאחר חגיגות הניצחון על מין החייזרים הפולש (אנשי השמיים).
בעקבות אירועים שהובילו לכך שמשפחת סאלי נמצאת על כוונות האויב, בורחים חברי המשפחה מביתם ביער כדי להגן על עצמם ועל חבריהם בשבט הנאבי מפני אויבים ישנים וחדשים, ומוצאים את דרכם לאיים רחוקים בהם שוכן שבט פנדורי נוסף, לו קשר עמוק עם המים.
נקודה למחשבה: בניגוד לסרט המקורי, “דרכם של המים” מוצא תירוץ עייף לכך שכל המשתתפים בו ידברו אנגלית ולא בשפה המקומית בפנדורה.
עולם עשיר ומרהיב
מה שהפך את אווטאר להצלחה יותר מכל היה השימוש בטכנולוגיות מתקדמות (נכון ל-2009), שהציגו את העולם של פנדורה בתלת מימד בדרך שלא ראינו עד כה.
כיום, כשכבר הספקנו לטבוע כל כך עמוק בתחום התלת מימד עד שאנו לפעמים משוועים לכך כי הסרטים כבר לא ידרשו מאיתנו להשתמש במשקפיים מיוחדים לצפייה בסרטים, קשה להתמקד רק בחלק זה, ועם זאת ניכר כי ההשקעה בעיצוב העולם והדמויות בו מתעלה על מה שראינו בסרט המקורי.
נושא התלת מימד עדיין לוקח חלק משמעותי ב”דרכם של המים”, אך כאן כבר מדובר יותר בתוספת נאה להשקעה הגדולה שנעשתה ביצירת הנופים המרהיבים של פנדורה. קמרון דאג לכך שנוכל ליהנות מנופים מדהימים מעל ומתחת למים ועיצוב העולם הזה בהחלט מצליח לשבות את תשומת הלב לאורך כל 3 השעות של הסרט.
כאתר שעוסק בטכנולוגיה, קשה גם להתעלם מהכמות הגדולה של הטכנולוגיות והפיתוחים אליהם הגיעו בני האדם (סליחה, החייזרים הרעים, בני השמיים) בעתיד שנמצא רק כ-100 שנים קדימה מזמננו.
למרות שטכנולוגיות אלו לא מקבלות משמעות אמיתית מעבר להצגת היתרון העצום שיש לבני האדם על פני התושבים המקומיים בפנדורה, נחמד להתמקד בכל פריט טכנולוגי המופיע בסרט ולנסות לדמיין האם נצליח להגיע לשם תוך 100 שנים בעצמנו.
מעבר לעיצוב המרהיב ישנו גם הגודל של פנדורה. קיבלנו לכך הצצה דרך תמונות מהירות מהחללית של בני האדם טרם הגיעו לארץ הזרה בסרט הראשון, אך כעת נפתח העולם העשיר הזה גם על פני השטח, ואנו לומדים על כמות גדולה מאוד של פוטנציאל ליקום הסרטים של אווטאר, שלא בשונה ממשחקי עולם פתוח כמו GTA.
אקשן מצוין ותוכן שלוקה בחסר
יחד עם עיצוב העולם המוקפד של “אווטאר: דרכם של המים” מגיעות גם לא מעט סצינות אקשן. עם רקורד מרשים בתחום (סרטי “שליחות קטלנית”, “הנוסע השמיני”, “אליטה“, “רמבו” ואחרים) קמרון כבר הוכיח שהוא יודע אקשן מהו, אך ב”דרכם של המים” הוא מציג שילוב מושלם בין סצינות אקשן ובין עיצוב ותנועה מצוינים של הדמויות במהלכן.
כמות האקשן בסרט די גדולה, אם כי היא פחותה לטעמי בהשוואה לזו שקיבלנו בסרט הראשון. אורכו של הסרט (כ-190 דקות) מאפשר לקמרון להתמקד בפיתוח הדמויות הרבות של הסרט, כאשר בנוסף לדמויות הקיימות שמגיעות מהסרט המקורי לחדש, אנו מקבלים משפחה שלמה לג’ייק סאלי ונייטירי, זאת בנוסף לשלל דמויות נוספות המוצגות בפנינו דרך שבט חדש היושב על פני המים.
קמרון ככל הנראה שמע את הביקורת של הצגת דמויות שטוחות יחסית בסרט הראשון והפעם ניסה להציג מעט יותר עומק לחברי משפחת סאלי הנמצאים במוקד הסרט, אך למרות שבניית הדמויות מעט טובה יותר, גם הפעם נושא התוכן אינו מורגש מספיק בסרט בהשוואה להשקעה בעיצוב ובסצינות האקשן, מה שמותיר אותנו עם עולם סרטים בעל פוטנציאל ענק שעדיין לא מצליח לממש את עצמו כמו שצריך, או לפחות לא מספיק.
אנו מקבלים סצינות ארוכות בהן דמויות בוהות זו בזו מבלי התקדמות בעלילה וקיימת חזרה כללית על סצינות אותן ראינו גם בסרט הראשון, כאשר התחושה היא כי שתי הדמויות שקיבלו את הפיתוח המשמעותי ביותר הן אלו של בתו המאומצת של סאלי (סיגורני ויבר), שמככבת גם בטריילר, וזו של האויב הגדול ביותר שלו בסרט.
חלק נוסף ומטריד מבחינתי, שהופיע בסרט הראשון וקיים גם בשני, נוגע להתייחסות למין הפולש של בני האדם כרשעים חסרי הגיון ומצפון שכל עניינם הוא פגיעה אישית במינים הקיימים בפנדורה ולא הרצון להשתכן בכוכב החדש בעקבות הרס כדור הארץ, נושא שהוזכר עוד בסרט הראשון.
בעוד שהמניעים של מין פולש בזמן ניסיון השתלטות על כוכב חדש עשויים להיות מובנים והגיוניים בקונטסקט של כובשים, שכמובן שאינם מהטובים, נדמה כי קמרון בחר להציג אותם יותר כמפלצות שתרות אחר נקמה ומקדישות לה משום מה המון משאבים, במקום להתמקד במשימה אותה הוא מציג לנו כזו שבה הם מעוניינים – התיישבות בעולם זר. זה מוריד המון מהאמינות של הסרט כולו, ולא מוסיף בהתחשב בכך שהמין הפולש הוא בעצם אנחנו – בני האדם מכדור הארץ.
השורה התחתונה – מה חשבנו על “אווטאר: דרכם של המים”
“דרכם של המים” הוא מעל לכל סרט שמבטיח שעד כה עדיין לא ראינו אפילו קמצוץ מפנדורה ויושביה וכי יש לנו עוד המון מה לראות ביקום הסרטים של אווטאר. עם שטח עצום וכמות גדולה של שבטים ובעלי חיים, לצד מלחמה בבני האדם שמגיעים לבקר ולנסות להתיישב בעצמם על הכוכב, יש הרבה מה לספר.
למרות העתיד המבטיח, הסרט השני בסדרה בעיקר חוזר על הנוסחה של הראשון, כך שאפשר למצוא בו כמות גדולה של סצינות אקשן ובעיקר עיצובים מרהיבים של העולם וכל החיים בו, זאת לפני שנגיע לסרטי ההמשך הנוספים, בהם ככל הנראה נמצא התעמקות נוספת בדמויות ובמה שעומד מאחורי פנדורה והשוכנים בו.
בעוד שהסרט מוגדר כמתאים לכל המשפחה (PG-13) ובהחלט יש בו צד משפחתי חזק, הוא משלב גם לא מעט סצינות אלימות ומעשי בריונות, משהו שיש לקחת בחשבון אם אתם לוקחים את הילדים.
עוקבים? כל החדשות מגאדג'טי
חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.
הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.