השמועה מספרת שאם הוליווד לא תעשה לפחות סרט אקשן צבאי באיזור תקופת יום הזיכרון האמריקאי (שמצוין ביום שישי האחרון של חודש מאי מידי שנה) הם יאבדו את הזכויות שלהם לציין את יום הזיכרון.
סתם, זה לא באמת נכון, אבל מה שכן נכון הוא שאמריקאים ממש אוהבים את סרטי האקשן הצבאיים שלהם. “החוזה” (The Covenant) של גאי ריצ’י הוא עוד סרט בשורה ארוכה של סרטי צבא מודרנים, שכמובן שמדברים על מלחמת ארה”ב-אפגניסטן (שנגמרה ממש לא מזמן ב-2021 לאחר 20 שנות מלחמה), ולמרות שאני מבין את המסר שהסרט ניסה להעביר, אני חושב שהוא פספס לחלוטין את הדרך שבה הוא ניסה להעביר אותו.
החוזה – העלילה
ג’ון קינלי (ג’ייק ג’ילנהול) הוא סמל פלוגה של לוחמים בשטחי אפגניסטן. לאחר היתקלות עם כוחות טאליבן הוא נשאר מלווה במתרגם של הצוות שלו, אחמד (דאר סלים), שמציל את ג’ון מכוחות הטאליבן ודואג להשיב אותו לבסיס צבא ארה”ב המרוחק מהם.
לאחר שג’ון מבין את ההקרבה שעשה אחמד עבור ביטחונו הוא לא יכול להתנער מהתחושה שהוא צריך להחזיר לו באותו המטבע ולשנות את חיי שניהם לנצח.
לא אחיד
“החוזה” הוא לא סרט קצר, אורכו הוא כשעתיים והוא מנסה להכניס המון תוכן לשעתיים האלו. אבל בסופו של דבר אני חושב שזו בעצם נקודת החולשה הכי גדולה של הסרט, מן “תפסת מרובה לא תפסת”.
אני רואה את הסרט כמחולק לארבע מערכות שאף אחת מהן לא אחידה ומרגישה כמו פרק של סדרה.
יתרה מזאת – יש חלק שלם בסרט שהקליימקס שלו מסתכם בפלאשבק לחלק הקודם שלו, ואפילו לא באופן שבונה את המתח לקראת איזה שהוא סיום אפי שאמור להשאיר אותנו בפה פתוח (כמו בסרט “המסור” הראשון), אלא פשוט סצנת פלאשבק באורך של כמה דקות (או לפחות ככה זה הרגיש) בה אנו רואים מונטאז’ של כל החלק הקודם של הסרט, משהו שמתאים יותר לרי-קאפ (“הנה מה שקרה בפרקים הקודמים..”) בסדרות, אבל לאחר צפיה של כשעה בסרט מרגיש מזלזל מאוד באינטליגנציה של הצופים.
כל הרגעים המתים האלו במהלך הסרט היו יכולים להישאר בחדר העריכה, ולהפוך את “החוזה” לסרט של שעה וחצי שמצליח לזקק את הסיפור שהוא מנסה להעביר במקום למרוח אותו ואת הצופים שלו.
עוד בתחילת הסרט, כשאנחנו פוגשים לראשונה את הפלוגה שעליה מפקד קינלי, לצד כל חייל מופיעה פתאום כתובית עם השם שלו, כאילו היה זה סרט תיעודי.
זה מרגיש כאילו הבמאי, גאי ריצ’י, ניסה לגרום לנו כצופים להרגיש אמפתיה והזדהות עם החיילים של הפלוגה, כי זה נהיה אישי יותר כשאתה יודע איך קוראים לכל אחד והם לא סתם חיילים חסרי זהות.
הבעיה היא שכמה דקות לאחר מכן הסרט מתייחס אליהם בדיוק צורה הזאת – כחיילים חסרי זהות. אין לנו מושג מי זה מי וחוץ מהשם שלהם והתפקיד שלהם בפלוגה אין לנו שום מידע עליהם, כך שהצגת הכתובית מראש כאילו נועדה לומר לנו “עשינו עבודה לא טובה בבניית הדמויות האלה, או שהן פשוט לא חשובות לנו, אז הנה השם שלהן”.
עוד תורמת לתחושת חוסר האחידות בסרט היא העובדה שהחלקים שלו באמת לא אחידים. הסרט מרגיש כאילו הוא הולך לכיוון מסויים ואז הולך לכיוון אחר לגמרי ובונה את עצמו לקראת משהו גדול, שבסופו של דבר מזורז מאוד ולא באמת מקבל את הזמן שמגיע לו, וכצופה זה השאיר אותי בתחושה שראיתי את כל הסיפור אבל פספסתי את כולו תוך כדי.
מנסה להעביר מסר טוב אבל יוצא מקולקל
הסרט מנסה להעביר את הסיפור של המתרגמים של צבא ארצות הברית באפגניסטן. הוא מנסה להראות לנו מסר של עם שמרגיש שבוי תחת השלטון שלו ומנסה למצוא את הדרכים שלו להתנגד לו, הבעיה היא שהסרט מציג איזה שהוא סיפור יחסית אוטופי בניגוד למציאות שהייתה ברובה הרבה יותר מרה עבור האנשים האלו, וזה קצת עצוב להבין שמבחינת המסר שאני הבנתי – שבארה”ב הקפיטליזם גדול יותר מכולם, גם מערכי אנוש בסיסיים.
הרגשתי שהכימיה היחידה שהייתה בסרט הייתה בין אחמד וג’ון, וגם היא הרגישה כמו כימיה שנכפתה על שתי הדמויות, משהו שבמזל עובד לטובת הדמויות כי הן אמורות להתנהג כך.
אבל שום כימיה ביניהם לאף דמות אחרת לא הרגישה טבעית. בלטה בחסרונה הכימיה בין דמותו של ג’ון לאשתו, וגם אם זו הייתה אמורה להיות איזושהי ביקורת על נשות החיילים, שמרגישות מנותקות קצת לאחר כל-כך הרבה שנים בהן הבעלים שלהן נמצאים בשירות במקומות מרוחקים, זה לא היה מספיק ברור וסתם הרגיש כמו חוסר התאמה בין דמויות.
השורה התחתונה – מה חשבנו על “החוזה”?
כשיצאתי מ”החוזה”, הדבר הראשון שהרגשתי הוא שראיתי טרילוגיה של סרטים, או יותר נכון מיני-סדרה בשלושה חלקים ששולבו בסרט אחד ארוך.
אני באמת רוצה להאמין שבפורמט כזה הייתי יכול ליהנות הרבה יותר מהתוכן שהיה לגאי ריצ’י להציע, אבל בהינתן והיה מדובר בסרט של שעתיים, הוא הרגיש עייף וקלישאתי, עם תוספות של “רגעים דרמטיים” שכאילו נוספו לסרט כדי להציג את הצד הדרמטי של ג’ילנהול ותו לא.
אם יש משהו אחד טוב בסרט שראוי לציון הרי שאלו סצינות האקשן, שהותירו רושם חיובי מאוד ומילאו את החלל היטב. ואם בא לכם בכל זאת לראות את הסרט אחרי הביקורת הקשה שלנו, ההמלצה שלי היא לראות אותו בבית בחלקים, אולי ככה הוא יהיה יותר נסבל.
עוקבים? כל החדשות מגאדג'טי
חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.
הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.